ההתפרצות הלא אסתטית של חברי הכנסת

עשרה שבועות של מנוחה היו לחברי הכנסת, בלי מליאה (שהייתה בשיפוצים) וכמעט בלי ישיבות של הוועדות. בצר להם, נאלצו הפוליטיקאים להתקוטט בעיקר בחילופי סטטוסים עוקצניים בפייסבוק על הנושאים שהיו על סדר היום: ירידה מהארץ, קידום המשא ומתן או עישון סמים. לא מפתיע, אם כך, שהאנרגיות שהצטברו אצל חברי הכנסת התפרצו השבוע, עם החזרה לכנס החורף של הכנסת, ולא באופן האסתטי ביותר.

זה התחיל בחילופי מהלומות מילוליות במשקל כבד מעל דוכן הנואמים ביום שלישי. שר האוצר לפיד עלה לנאום, ובחר להאשים דווקא את האופוזיציה, ולא את הממשלה שבה הוא מכהן, באובדן תעסוקה של לא פחות מ-6,000 משפחות. "יצרתם עיירה שלמה של מובטלים על שמכם", התפייט. הסיבה אותה ציין לפיד היא העתירה שהגישו חברי האופוזיציה בראשות שלי יחימוביץ' יחד עם רובי ריבלין מהקואליציה נגד הליך ייצוא הגז. נגד ההליך, לא נגד עצם הייצוא. חברי הכנסת טענו שלא ייתכן שנושא בעל השלכות היסטוריות על עתיד המשק בישראל יעבור בהחלטת ממשלה, ללא פרוטוקול וללא תיעוד ההצבעה, ודרשו שהנושא יובא להכרעה בכנסת, ממש כשם שכל נושא גורלי למדינה, מרפורמה במרפסות ועד הסדר מדיני מובא להכרעה בכנסת - באופן שקוף וגלוי בו ניתן לדעת איך כל אחד הצביע ומדוע.

לפיד טען שעצם העתירה מונעת מכמה מפעלים להתקיים כיוון שהם לא מחוברים לגז. "ודאי שלא שמעתם על המפעלים האלה, זה לא מעניין אתכם. כל מה שמעניין אתכם זה לרוץ למזנון ולספר לעיתונאים איך תקעתם אותנו", סנט לפיד באופוזיציה. יחימוביץ' לא נשארה חייבת, וניצלה סעיף טכני בתקנון שמאפשר לה להגיב כיוון שלפיד התייחס אליה בשמה: "שר האוצר יאיר לפיד שבר שיא מרשים והאשים את האופוזיציה בסגירת מפעלים. יש גבול לבורות. שמישהו יסביר לך, לא נעים לי. אתה עולה לדוכן, אין לך שמץ של מושג על מה אתה מדבר. חוץ מהמילה BCM שנשמעת לך מוכרת מתחום הגז", חבטה בחזרה. יממה לאחר מכן בדק רביב דרוקר בחדשות 10 ומצא שאכן, אין שום קשר בין הולכת גז לאותם מפעלים לבין העתירה שעסקה בייצוא של הגז.

מי שלא נרגע מן התקרית היה חבר הכנסת אבישי ברוורמן מהעבודה, העומד בראש ועדת הכלכלה. גם אליו התייחס לפיד בשמו במהלך הנאום. אתמול, במסדרון המחבר בין המזנון הבשרי והחלבי בכנסת הוא צעק: "לפיד קנה את ערוץ 2", במחאה על כך ששר האוצר לא נשאל בראיון שהעניק למהדורה המרכזית של הערוץ על אותה תקרית. לרוע מזלו, בדיוק באותו הרגע חלף מאחוריו שר האוצר ששמע את ההערה, ושלף מיד בסרקזם: "תאמין לי אבישי, אתה צודק במאה אחוז". רגעים כאלה של מבוכה לא נרשמו במשכן מאז המקרה בשנת 2005, כאשר חבר הכנסת דאז, אלי אפללו, הביע בשיחה בשירותים את דעתו על בנימין נתניהו, שלמרבה התדהמה יצא בדיוק מתא סמוך.

הבחירות לרשויות המקומיות מנפקות לא מעט רגעים תמוהים. מתי בפעם האחרונה ראיתם למשל את שלי יחימוביץ', אביגדור ליברמן וישראל כץ מתייצבים על אותה הבמה בכינוס פוליטי? השבוע זה קרה. השלושה השתתפו בכינוס תמיכה באלון דוידי, המתמודד לראשות עיריית שדרות בראשות רשימה משותפת לליכוד, העבודה והבית היהודי.

את נוכחותה של יחימוביץ' באירוע אפשר לתלות בעובדה שמספר 2 ברשימה המשותפת היא יהודית אוליאל, חברת העבודה ויו"ר נעמ"ת במרחב ההסתדרות. עם זאת, אפשר להעריך בזהירות כי העובדה שאחלמה פרץ, אשתו של עמיר פרץ, משמשת כמספר 2 ברשימתו של המועמד הנגדי דוד בוסקילה, לא בדיוק פגעה במוטיבציה של יו"ר האופוזיציה להתייצב באירוע. מי שנעדר, אגב, הוא המועמד השני לראשות העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג. גורמים בעבודה אמרו כי מדובר בהוכחה נוספת לשיתוף הפעולה החשאי בין פרץ להרצוג בדרך להדחת יחימוביץ'. מלשכת הרצוג נמסר: "חבר הכנסת הרצוג תומך בכל רשימת 'אמת' באשר היא, והוא לא הוזמן לאירוע".

עדי מוסרת ד"ש: אתמול פרסם יוסי ורטר ב"הארץ" כי השעייתה של חברת הכנסת מ"יש עתיד", שהעזה להימנע בהצבעה בקריאה ראשונה על חוק המשילות, עדיין בתוקף. הבוקר התייחסה לכך קול וכתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "קיבלתי עונש על כך שהפרתי משמעת סיעתית. אני לא הראשונה ובטח שלא האחרונה שתקבל על כך עונש. העונש אינו מונע ממני לבצע את חובותיי כח"כית, הוא רק מעכב את הצעות החוק שלי. וחוץ מזה, הוא כבר עוד מעט נגמר. בינתיים, אני ממשיכה לפעול". מבלי לחזור שוב לכל פרטי המקרה: האם שלושה חודשי השעיה לחברת כנסת הם עונש סביר על הימנעות חד-פעמית בהצבעה על חוק, שהרוב של הקואליציה לא עמד בו בספק ולו לרגע? אכן, נסתרות הן דרכיה של הפוליטיקה החדשה.

חמש פעמים התמודדה רשימת "עלה ירוק" לכנסת. מיליונים נשפכו על קמפיינים למפלגה בין 1999 ל-2013. נראה שכל אלה לא תרמו לשבירת הטאבו בשיח סביב הלגליזציה של הסמים הקלים כמו השבוע האחרון. הודאתם של 12 חברי כנסת כי עישנו "בצעירותם", והעובדה שמספר דומה של חברי כנסת סירבו להשתתף בשאלון, מעלה את השאלה העקרונית על הפער בין אורח חייהם האישי של חברי הכנסת, לבין העמדה שהציגו רוב אלה שהודו כי עישנו, נגד מדיניות הלגליזציה. במילים אחרות, אם יש להם אומץ להודות שעישנו, מדוע אין להם אומץ לומר שהם נגד הפללת משתמשים בקנביס?

משה ליאון, המועמד לראשות עיריית ירושלים שבא מגבעתיים, לא ידע איפה נמצא "מפגש השייח'" בעיר. הדבר דומה למועמד ירושלמי לראשות עיריית גבעתיים שלא יידע איפה נמצא הסביח של עובד. יש דברים בהווי של עיר שנחשבים לידע בסיסי, במיוחד למישהו שמתיימר להיות "יותר ירושלמי מניר ברקת".

סיעת יחיד - לכל הטורים של עמרי נחמיאס