פרופסור ישראל גוטמן, שהיה ממורדי גטו ורשה, ניצול אושוויץ ומהדמויות הבולטות בקרב ההיסטוריונים בתחום חקר השואה היהודית באירופה, הלך לעולמו לפנות בוקר (שלישי) בגיל 90 כך נמסר בצהריים ממכון "יד ושם". פרופ' גוטמן, בכיר ההיסטוריונים בתחומו בישראל, היה ממקימי מכון המחקר של יד ושם. הוא היה אלמן והותיר אחריו שתי בנות ושלושה נכדים. הלווייתו תצא מחר בשעה 15:00 מבית ההספד של קהילת ירושלים בגבעת שאול בבירה.
פרופ' גוטמן נולד בוורשה בשנת 1923, גדל בה והצטרף לתנועת השומר הצעיר. בימי הכיבוש הגרמני היה חבר בארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה והשתתף במרד. הוריו ואחותו הגדולה נספו בגטו ורשה. אחותו הקטנה, גניה, הייתה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ונספתה בטרבלינקה בגירוש הגדול של קיץ 1942. גוטמן היה חבר במחתרת היהודית בוורשה ובארגון היהודי הלוחם בעת מרד גטו ורשה, ואף נפצע בעת המרד, בקרב מול חיילים גרמנים, ואיבד את עינו. לאחר מכן היה גוטמן אסיר במחנות הריכוז מיידנק, אושוויץ ומאוטהאוזן. לאחר השחרור היה פעיל בקרב שארית הפליטה, וייסד את קיבוץ "אביב" בסנטה דה ליאוקה באיטליה. ב-1947 הוא עלה ארצה והצטרף לקיבוץ להבות הבשן. בשנת 1961, הוא ניצב על דוכן העדים בבית המשפט בירושלים שבו נשפט אדולף אייכמן. שם נתן את עדותו לגבי התנסותו האישית בגטו ורשה ובמחנות מיידנק ואושוויץ.
"קנה לו מעמד ומוניטין בינלאומיים"
ב-1973 עבר להתגורר בירושלים, ועם סיום הדוקטורט שלו ב-1975 החל ללמד באוניברסיטה העברית, בה עבד וחקר עד ליציאתו לגמלאות ב-1993, בין השאר כראש המכון ליהדות זמננו (1983-1986). פרופ' גוטמן שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה (UCLA) בשנים 1980-1981. במקביל לכך, הוא הפך למוביל בעשייה המדעית-מחקרית ביד ושם: ממקימי המכון הבינלאומי לחקר השואה של יד ושם, כראש המכון (1993-1996) וכהיסטוריון ראשי (1996-2000). משנת 2000 ועד למותו שימש יועץ אקדמי ליד ושם. גוטמן כיהן גם כסגן יו"ר מועצת אושוויץ הבינלאומית, ופרסם ספרים ומחקרים רבים, בהם גם האנציקלופדיה של השואה, אותה ערך במחצית השנייה של שנות השמונים.
יו"ר יד ושם אבנר שלו, ספד לו: "מורי וידידי פרופסור ישראל גוטמן הטביע חותם עמוק על העשייה ההיסטוריוגרפית בישראל ובעולם, ותרם תרומה נכבדה וייחודית להטמעת המודעות ההיסטורית לגבי תקופת השואה ומשמעויותיה בקרב הציבור הרחב בישראל, ובמיוחד בקרב בני נוער. קורות חייו האישיים של פרופ' גוטמן כמי שחווה על בשרו את אימי התקופה, לחם בגטו ורשה, נכלא באושוויץ והיה חבר המחתרת היהודית במחנה, שרד את צעדות המוות, והיה עד למתרחש מוסיפים הרבה לעוצמתו הנדירה ולייחודו כחוקר, מחנך ומנהיג".
שלו הוסיף כי "לזכותו של פרופ' גוטמן הישג אקדמי-מחקרי, בעל השלכות חברתיות ותרבותיות מרחיקות לכת: מתן לגיטימיות ואף מרכזיות היסטוריוגרפית לזוית היהודית של השואה. פרופ' גוטמן הצליח לפנות 'מקום' במחקר בעולם לחוויות, לעמדות ולנקודות המבט של הקרבנות היהודיים בשואה, כדי שקולותיהם יזכו לתשומת הלב העניינית הראויה. בסוף שנות השבעים, משנקבע מעמדו המוביל כחוקר שואה ויהדות פולין, וממובילי 'אסכולת ירושלים', פנה פרופ' גוטמן לאפיק נוסף של פעילות: יצירת קשרי מדע פעילים בין חקר השואה הישראלי לבין המחקר בחו"ל. זאת עשה, בין היתר, דרך כנסי מחקר בינלאומיים אשר, יחד עם הספרות שהתפרסמה בעקבותיהם, הפכו לפעולות מכוננות בעולם חקר השואה".
עוד אמר שלו: "מאמץ רב השקיע גוטמן בטיפוח קשרי מדע עם פולין, עוד בתקופתה הקומוניסטית. הפולנים קיבלו רבות מן הביקורות שלו והפכוהו לאורח מבוקש (אוניברסיטת ורשה אף העניקה לו דוקטורט לשם כבוד). פרופ' גוטמן קבע במחקר על גטו ורשה את מעמדו בחזית חקר השואה, וקנה לו מוניטין בינלאומיים. המחקר על גטו ורשה היווה נקודת מוצא להרחבת מעגל כתיבתו המחקרית של גוטמן לסוגיות יסוד שונות בתחום השואה בכלל: ההתנגדות, תנועות הנוער הציוניות, היודנרטים, עבודת הכפייה של היהודים, ה?עמידה, יחסי יהודים-פולנים, ייחודה של השואה, הריבוד החברתי במחנות ועוד".