הלם בטירת כרמל: מאות מתושבי העיר התאספו אמש (ראשון) מחוץ לבית משפחתו של החייל גל (גבריאל) קובי שנהרג מירי פלסטיני סמוך למערת המכפלה בחברון. בין המנחמים היה גם ראש העיר, אריה טל. "זהו זעזוע בעיר בחגיגות שמחת תורה כשאחד הנערים המצטיינים במחזור בית הספר 'שיפמן', בו סיים לפני כשנתיים, נפל מירי ישיר", אמר טל. "אני מכיר אישית את האימא שמשמשת גננת של הילד שלי. אני מכיר את המשפחה, מדובר במשפחה נהדרת. תמיד אומרים שהטובים נופלים, אז הטובים נופלים, והוא אחד מהם". גל הותיר אחריו זוג הורים, סמדר ועובד, ושני אחים קטנים. מועד הלווייתו טרם נקבע.
יפה דניאלי, שכנה של המשפחה, סיפרה בשיחה עם וואלה! חדשות כי "אנחנו שנים רבות מתגוררים פה כמשפחה אחת גדולה, גם בשמחות וגם באסונות. אנחנו מזועזעים". לדבריה, "גל היה ילד מקסים. הוא סיים י"ב עם בתי, ואם לתאר אותו בשלוש מילים - קסם של נער. הוא היה חכם, שנון ומבריק, פשוט פרח אמיתי".
רחוב ווינריב בטירת הכרמל, בו מתגוררת המשפחה, כבר ידע טרגדיה אחת לפני עשר שנים. "לצערנו, באותה סיטואציה לפני עשר שנים נקטף לנו עוד ילד שהיה בן 19 שמו מור צייאדה, גם הוא היה בחור מדהים ממשפחה דתית וגם הוא נורה על ידי צלף ואנו כואבים את הכאב של כל המשפחות האלה", סיפרה דניאלי.
אבנר כהן, דודו של צייאדה ומנהל מתנ"ס בעיר, מתגורר בשכנות לבית משפחת קובי. "הכרתי אותם מתוך תחושה שבשכונה שלנו כולם כמו משפחה, פוגשים את הילד הקטן, רואים איך הוא צומח והופך לנער", סיפר. "הוא היה חמד שהמשיך לגדול ויצא לשרת בצבא, ילד מדהים, מה שנקרא מלח הארץ, בעל צניעות ודרך ארץ וכל המילים הטובות. זהו כאב ושבר של טירת כרמל היום. בבניין מולו, אחיין שלי, בן אחותי, מור צייאדה, נורה לפני עשר שנים גם הוא על ידי צלף פלסטיני בצוואר ונהרג וזה מחזיר אותי לכאב של אז. המשפחה של גל עכשיו בשבר גדול".
אירית זליג, מנהלת בית הספר "שיפמן", כשבתקופה שבה גל למד בבית הספר שימשה כמחנכת בשכבה שלו, סיפרה: "גל היה ילד מקסים, נעים הליכות, הוציא תעודת בגרות איכותית והפך לחייל קרבי. הוא היה ילד לדוגמה, אהוד. לא הפתיע אותי שהלך לקרבי, אנחנו עיר מובילה בתחום הגיוס לחיל קרבי. ממש כואב לי מאוד על התלמיד המקסים".
חלי ציצוושווילי, הייתה חברה של גל כבר מבית הספר היסודי. "מה שאני אומר לא יוכל לתאר איזה ילד הוא היה", אמרה בעצב. "פשוט היה מקסים בכל המובנים, היה לו לב הכי רחב בעולם, זו לא הייתה שאלה בכלל שהוא ילך לחיל קרבי. כמו שאומרים שתמיד לוקחים את הטובים אז הוא היה הכי טוב: חבר טוב, בן-אדם, ילד, אח, לא משנה מה אומר עליו זה לא יגיע אפילו למחצית מהבן-אדם. זה לא הגיוני וקשה לעכל זאת. ראיתי אותו בפעם האחרונה בבר המצווה של אחיו לפני כמה חודשים, אני מצטערת על זה שלא יצא לנו להיפגש מאז. הוא היה מצחיק ותמיד היה שם בשבילי. אני השתחררתי לפני כחודשיים ולו נשארה שנה וקצת. במה שהוא עשה הוא היה תמיד הכי טוב".