שושנה נפלה לפיר המעלית ומתה – ואיש לא יודע כיצד

"תעלומה", קובע טכנאי המעליות של חברת "כפיר" בעדותו במשטרה במהלך חקירת מותה של שושנה דמרי, תושבת בית חשמונאי בת 55. דמרי נהרגה כשנפלה לתוך פיר מעלית בבניין ברחובות באפריל 2012. "מה זאת אומרת 'תעלומה'?", מקשה עליו החוקר. "מבחינה מכנית, דלת חיצונית (של מעלית, מ.ש) לא יכולה סתם ככה להיפתח", עונה הטכנאי. "מדובר בגברת נורמטיבית שהנה סבתא, ללא סכסוכים עם אנשים וללא כל סיבה בעולם שהיא תרצה לגרום למותה", מקשה החוקר. "מה להערכתך קרה?", מנסה החוקר. "לא יודע", משיב הטכנאי.

"ההסתברות הגבוהה מבחינתי היא שטכנאי או אדם אחר טיפל במעלית, או פתח דלתות עם מפתח המתאים לדלתות מעלית", קבע בעדותו חוקר משרד התמ"ת (משרד הכלכלה) שטיפל באירוע. ובכל זאת, שנה ושלושה חודשים אחרי האירוע, עדיין לא ברור כיצד הגיעה שושנה דמרי לגג המעלית ומשפחתה של דמרי עדיין לא קיבלה תשובות. לאחרונה החליטה הפרקליטות לסגור את התיק. זאת למרות שבבדיקה שערך מכון התקנים לבקשת משרד התמ"ת נקבע כי לא נמצא כל כשל במערכות המעלית, וכי יש לבדוק אם אדם נוסף היה מעורב באירוע.

בני משפחתה של דמרי זועמים על ההחלטה לסגור את התיק מבלי שנמצא כל הסבר הגיוני לתאונה וערערו על ההחלטה. "יש תחושה שזה כמו חתול שמת ברחוב, וזרקו אותו הצידה", אומר בכעס אחיה, יוסי כהן. "החקירה התמקדה בכשל טכני במעלית, וכשהסתבר שלא היה כזה – סגרו את התיק. אנחנו רוצים שהאמת תצא לאור".

בני המשפחה מגדירים את חקירת המשטרה כלא פחות מ"רשלנית". חומרי החקירה שהגיעו לידי וואלה! חדשות מחדדים את סימני השאלה סביב האירוע. תעלומת מותה של דמרי לא נפתרה עד היום, וגם לא הוסקו מסקנות שימנעו מקרים כאלה בעתיד. מה הביא לצניחתה של אם לארבעה וסבתא לשבעה לתוך פיר מעלית, מדוע הכיוון הפלילי לא נחקר כלל וכיצד ייתכן שלא נמצאו טביעות אצבע של דמרי על הכפתור להזמנת המעלית?

דמרי הייתה מורה בפנסיה. היא גדלה ברמלה, בת יחידה בין שלושה אחים. היא לימדה פיזיקה ומתמטיקה בתיכון שבו למדה ברמלה. בתקופה האחרונה לחייה הקפידה להגיע פעמיים בשבוע מביתה ביישוב בית חשמונאי לבית בתה בדרך ירושלים שברחובות, כדי לבלות זמן במחיצת נכדתה. כך עשתה גם בבוקר יום הזיכרון, ב-24 באפריל בשנה שעברה. הבת יצאה באותו היום לעבודה בשעת בוקר מוקדמת, ודמרי נשארה בבית עם המטפלת. בשלב מסוים ביקשה דמרי לצאת להתאוורר.

וכך העידה המטפלת במשטרה: "בשעה 8:20 בערך זאת השעה שיצאה... לדעתי היא הייתה חצי שעה כמעט. בשעה 8:50 השכנה... דפקה לי על הדלת ואמרה לי שהמעלית נפלה". בשל קול החבטה החזק שנשמע לפתע ברחבי הבניין כתוצאה מהנפילה, סברו תחילה השכנים שתא המעלית כולו צנח. כך דיווחו גם כשהתקשרו לחברת המעליות, ב-8:48. הם לא ידעו שהרעש נגרם מנפילתה של דמרי מהקומה השלישית אל פיר המעלית, ונחיתתה על גג תא המעלית, שהייתה ללא תנועה בקומת הכניסה. אחד השכנים סיפר לחוקרים: "סמוך לשעה 8:40, הייתי בבית... דיברתי עם אשתי בטלפון ושמעתי קול חבטה חזק".

שכן נוסף, מאנשי ועד הבית, שהיה בבניין, סיפר לחוקרים: "בסביבות השעה 8:30, אפילו יותר מאוחר, שמעתי רעש חזק של נפילה חזקה". זהו פחות או יותר לוח הזמנים שעליו העידו יתר האנשים שהיו בבניין בעת הנפילה. ואכן, שיחת החירום הראשונה לחברת המעליות התקבלה בשעה 9:48. אך דבר מתוצאות חקירת המשטרה לא מספק הסבר למה שאירע בחצי השעה שחלפה מאז יצאה דמרי מדירת בתה בקומה השלישית, ועד שנשמע הרעש החזק של נפילתה.

המעלית שבבניין, בדרך ירושלים 6 ברחובות, מתוצרת חברת "כפיר", הותקנה לפני 14 שנים. מאז היא מטופלת ומתוחזקת באופן קבוע על ידי החברה. על פי עדותו של מנכ"ל החברה, אבי ירדני, פעם בחודשיים מבצעת החברה טיפול יזום במעלית. הפעם האחרונה שבה ביקר טכנאי בדרך ירושלים 6 הייתה ב-4 באפריל, כשבועיים וחצי לפני האסון. על פי עדותם של אנשי "כפיר מעליות" במשטרה, ביום שבו נהרגה שושנה דמרי לא היה טכנאי במקום. הגעה של טכנאי צריכה הייתה להיות מתועדת, ורישומים על ביקור שכזה לא נמצאו בחומר שהעבירה חברת המעליות.

אז כיצד נפתחה דלת המעלית? "תעלומה", קבע גם המנכ"ל באוזני החוקרים במהלך עדותו, כשבועיים לאחר שדמרי נפלה אל מותה. "במעלית מהסוג הזה, שיש לה דלת כפולה ואוטומטית, לא יכול להיות שדלתות ייפתחו כאשר המעלית לא נמצאת בקומה. הדבר אפשרי אך ורק באמצעות מפתח מיוחד".

גם במשרד התמ"ת הסכימו עם קביעת המנכ"ל. נציגי המשרד ביקרו בבניין ביום האירוע ופתחו בחקירה, והיו שם שוב ארבעה ימים אחר כך. בהסתמך על ממצאים ראשוניים, הם קבעו כי לא נמצאו ליקויים מכניים או אלקטרוניים במעלית. "מה להערכתך קרה?", שאל חוקר המשטרה את נציג המשרד, מפקח עבודה ביחידת מנהל הבטיחות. "ההסתברות הגבוהה מבחינתי זה שטכנאי או אדם אחר טיפל במעלית, או פתח דלתות עם מפתח המתאים לדלתות מעלית", הייתה התשובה.

מהו אותו מפתח עליו מדברים אנשי המעליות? בכל מעלית ישנו מנגנון מכני הנועל את הדלתות החיצוניות של המעלית, כך שיד אדם אינה יכולה לפתוח אותן. הדלת החיצונית של המעלית אינה נפתחת אם הדלת הפנימית, שהיא חלק מגוף המעלית, אינה פתוחה מולה. במילים אחרות – דלת המעלית החיצונית לא תיפתח לעולם אם המעלית אינה באותה הקומה.

ישנה רק אפשרות אחת שבה הדלת החיצונית תיפתח כשהדלת הפנימית אינה צמודה לה – באמצעות מפתח מיוחד, שאותו מחזיקים אנשים בודדים. בחברות המעליות מודעים לאסון שעלול להתרחש אם ייעשה שימוש לא מבוקר במפתח כזה. לכן, אפילו לוועדי הבניינים אין עותק שלו. הוא נמצא אך ורק בידי נציגי חברת המעליות ואנשי כוחות הצלה.

המנגנון מתוכנן למנוע אסון, עד כדי כך שגם למי שמחזיק במפתח המיוחד החיים אינם קלים. ינון מהדי, טכנאי "כפיר מעליות", ניסה להסביר לחוקרים כיצד פועל המנגנון. "אני מכניס את המפתח המכני ומסובב, ומשאיר את אותה יד על המפתח", תיאר באוזני החוקרים. "ואז, עם היד השנייה, פותח את הדלת במקביל".

"לאחר שפתחתי את הדלת החיצונית, אני אמור להשאיר אותה פתוחה באמצעות משהו מכני כמו מברג, לום או עם היד...", המשיך. "אם אני לא תופס אותה איכשהו, היא נסגרת עם הקפיץ שיש וננעלת. ואז, כדי לפתוח שוב, אני צריך עם המפתח המכני... וכל התהליך מההתחלה". "כלומר, לא יכול להיות שמישהו פתח את המעלית והלך", קובע החוקר, שמבין כי ייתכן שמישהו נוסף היה שם, בשעה שדמרי נפלה אל מותה.

חמישה ימים אחרי האסון התקיימה בבניין בדרך ירושלים אסיפת דיירים. כל אחד מהם שטח את אשר על לבו. בניגוד למתרחש בדרך כלל באספות הדיירים, הפעם הנוכחות הייתה גדולה. במהלך האסיפה הבחין לפתע אחד הדיירים כי אחד מבאי האסיפה איננו מוכר לו מהבניין. הדיירים פנו אליו ושאלו לפשר נוכחותו. "אני מבניין אחר", ענה להם. "גם לי יש בעיה עם מעליות, ובאתי לשמוע". הדיירים ביקשו ממנו לעזוב, והוא יצא מהבניין ונכנס למונית שהמתינה לו. עד היום לא ברור מי היה האיש וכיצד ידע על אסיפת הדיירים.

עד היום לא הצליחה המשטרה לגלות מיהו אותו אורח מסתורי. אך אין מדובר בסימן השאלה היחיד שעולה מהעדויות השונות שנאספו בתיק. חמש טביעות אצבעות נלקחו מזירת האירוע. אף אחת מהן לא תאמה לאלה של שושנה דמרי. "אני לא יודע מה היה. זה אחד התיקים שהיה לי הכי קשה להגיד מה התרחש", אומר גורם שהיה מעורב בחקירה. "הושקעו מאמצים רבים, גם אנושיים, בתיק הזה. חוקרים, גורמים חיצוניים – כל מה שצריך להיעשות נעשה בתיק הזה. תפקיד המשטרה לאסוף ראיות. העברנו את התיק לפרקליטות, עם מה שנאסף, והם אלה שמחליטים בסופו של דבר אם לסגור את התיק או לא".

מאז האסון מתקשים בני המשפחה להתאושש. דמרי נהגה לטפל בהוריה הקשישים, שאינם יודעים את נפשם מרוב צער. "היא הייתה אבן היסוד של המשפחה", אומר האח יוסי בכאב. "מאז שיצאה לפנסיה ממשרד החינוך, היא הקדישה את עצמה לנכדים ולמעשי חסד. על מנת להגיע לאיזושהי שלווה פנימית, אנחנו מוכרחים לדעת, איך היא הגיעה לתוך פיר המעלית הזה?".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "נחקרו כלל המעורבים בתיק והתיק הועבר לעיון והחלטת פרקליטות מחוז מרכז". ממשרד הכלכלה נמסר: "מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה (תמ"ת) סיים את בדיקתו והממצאים הועברו למשטרת ישראל-תחנת רחובות. המעלית נבדקה בידי מומחה ממכון התקנים אשר קבע כי אין ליקוי כלשהו במנגנוני הבטיחות של דלתות המעלית. היות שלא נמצאו ליקוים בתחזוקת המעלית, לא מצאנו בסיס לנקיטת אמצעים נגד חברת השירות".

ממשרד המשפטים נמסר כי בתיק זה "החקירה הפלילית לא הניבה כל ראיה נגד חשוד ספציפי. באין חשודים, החליטה המדינה לסגור את התיק. נגד החלטה זו הוגש ערר, אשר מצוי בבחינת הפרקליטות. הפרקליטות משתתפת בצערה הכבד של משפחת המנוחה".

מנכ"ל חברת "כפיר מעליות" מסר: "יש לנו הרבה מה להגיד, אבל מעדיפים כרגע לא להגיב ולתת לגורמים המוסמכים לעשות את עבודתם".

לפניות לכתבת מור שמעוני: mor.shimony@walla.com