קשה מאוד לתפוס את בלייר מקמילן בטלפון, והוא גם לא יידע להחזיר לכם צלצול. "אין לנו שיחה ממתינה. או משיבון לצורך העניין", הסביר האב לשניים בן ה-26, שחי עם משפחתו בעולם שעצר מלכת בשנת 1986. אפשר לקרוא לו חלוץ, אם כי היוזמה החדשנית שלו היא בסך הכל לקחת צעד אחורה.
מקמילן ובת זוגו, מורגן פאטי בת ה-27, חיים יחד באונטריו שבקנדה יחד עם שני בניהם טריי בן החמש ודנטון בן השנתיים. בחודש אפריל האחרון ניהל בלייר שיחה מתסכלת עם בנו הבכור. "היה יום יפיפה בחוץ ושאלתי את טריי אם הוא רוצה לצאת החוצה", סיפר לרשת NBC. "טריי אפילו לא הרים את מבטו מהטאבלט בו שיחק ואמר לי שהוא לא רוצה ללכת. התחלתי לחשוב איך כשמורגן ואני היינו ילדים, הטכנולוגיה הזו לא הייתה קיימת ותמיד שיחקנו בחוץ".
באותו הרגע קפץ הרעיון לראשו: למשך שנה אחת, המשפחה תחיה כאילו השנה היא 1986, השנה בה נולדו בלייר ומורגן. "ארזנו את המחשבים, הטאבלטים, הטלפונים הסלולרים, הטלוויזיות השטוחות והעברנו אותם למחסן. במקום, הבאנו את הטלוויזיה הישנה שלנו, רדיו, טלפון קווי ונינטנדו!".
המעבר היה באופן מפתיע די קל, לפחות עבור הילדים. הם צעירים מספיק בכדי להסתגל למצבים חדשים, בלי להתווכח יותר מדי. אך לבלייר ולמורגן היה קצת יותר קשה ולקח קצת יותר זמן להסתגל לחוקים החדשים אותם הם קבעו, האוסרים על שימוש בכל טכנולוגיה שהומצאה אחרי שנת 1986.
"נדרש למורגן זמן רב יותר להתרגל לרעיון", מודה בלייר. "אך ככל שהיום בו נניח בצד את המכשירים התקרב והתחלתי להתנתק מהאיימיל שלי ומהחשבונות ברשת החברתית, התחלתי לחשוב - 'לעזאזל, מה עשיתי?'" אך במהרה הם גילו שהתנתקות מהטכנולוגיה המודרנית שינתה את חיי המשפחה מקצה לקצה: הם נאלצים כעת לחשוב על פעילויות לעסוק בהן לאחר ארוחת הערב המשותפת ואף אימצו כלב כדי שיצאו איתו לרחוב. הם חזרו לשחק בחוץ ובפארקים.
"אנחנו מטרד לכולם"
"כהורים, אנו מתקשרים יותר טוב והפכנו ליותר אקטיביים בחינוך ילדינו", סיפר בלייר. "במקום שהטאבלט ילמד את הילד שלי מהו 'תפוז', עלינו לצאת החוצה ולהראות לילדים את זה במו עיניהם. מה שמצחיק זה שדווקא הדברים הפשוטים הם אלה המבדרים את טריי יותר מכל. הוא אוהב לצאת החוצה ולנכש איתי עשבים או להפוך אבנים ולמצוא חרקים".
הניסוי אף קירב בין שני האחים, למרות שהם נוטים כעת לריב לעיתים יותר תכופות כי הם משחקים יותר יחד. "הטיול שיצאנו אליו לאחרונה במיניאפולס היה גרוע במיוחד", אמר בלייר. "היה הרבה יותר קל לשלוף נגן סרטים כששניהם התחילו לצעוק זה על זה במושב האחורי בגלל מדבקות".
המשפחה גם נוקטת בגישה מיושנת יותר בכל הנוגע לתקשורת עם "העולם שבחוץ", כפי שהם מכנים אותו. כשניסו להתקין טלפון קווי, לקח לחברת הטלפונים שבועות עד שהצליחו להשיג אותם. "נציגי חברת הטלפונים היו מגיעים באופן אישי לבית שלנו פעם אחר פעם כי הם לא הצליחו להשיג אותנו בטלפון נייד או באימייל", נזכר מקמילן. "אנחנו מטרד לכולם, אבל עכשיו הם פשוט צוחקים על זה. כשסוף סוף הותקן הטלפון הקווי ושמענו את צליל החיוג זו הייתה אותה התחושה כמו של אדם שמתחבר לאינטרנט אלחוטי, היינו כל כך מאושרים".
המשפחה מתכננת לבלות את כל השנה כאילו הייתה 1986, כדי שיוכלו לחוות את כל ארבע העונות בלי טכנולוגיה מודרנית. האתגר האמיתי, אמר מקמילן, זה החורף הקשה, אז הפעילויות בחוץ מוגבלות. "בן דודי הביא לנו הקלטות בקלטות וידאו של סרטי שוורצנגר. אני אוגר אותן לקראת החורף כשלא יהיה שום דבר אחר לעשות".
כשנשאל אם ימשיכו באורח החיים הזה גם בתום השנה השיב מקמילן בחיוך: "סביר להניח שלא".