עדויות גולדה לאגרנט נחשפות: "כל אחד טעה קצת"

ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון במשרד הביטחון, חושף לראשונה את הפרוטוקול החסוי מעדותה של ראש הממשלה במלחמת יום הכיפורים, גולדה מאיר, בפני ועדת אגרנט שמונתה לחקור את נסיבות פרוץ מלחמת יום הכיפורים. שאלות רבות ריחפו סביב תפקודה של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ביניהן ההתעלמות מההתרעות והסימנים המעידים למלחמה בחזיתות המצרית והסורית, החשש להנחית כמה מקדימה נוכח אותם סימנים, ההססנות בגיוס כוחות המילואים, פערים חמורים במלאי אמצעי הלחימה, כשלים בתקשורת בינה לבין ראשי המוסד ואמ"ן והלחץ שהופעל עליה להקים ועדת חקירה ממלכתית.

לצפייה בפרוטוקולים המלאים - לחצו כאן

גולדה התפטרה מראשות הממשלה ב-22 ביוני 1974, חודש לאחר שהקימה את ממשלתה השלישית על אף שהוועדה ניקתה אותה תחת הטענה כי פעלה בצורה שקולה ונכונה. ארבעה חודשים קודם, בבוקר השישי בפברואר, נכנסה גולדה לחדר הישיבות של הוועדה כדי למסור את עדותה בפני הוועדה כשהיא מלווה במזכירה הצבאי, תת-אלוף ישראל ליאור, וראש לשכתה אלי מזרחי. בתחילת העדות הודתה ראש הממשלה: "אני קצת במבוכה".

כבר בתחילה, הפנו חברי הוועדה כלפי גולדה שאלות בנוגע לכישלון המודיעיני שהוביל לתוצאות הקשות של המלחמה. ביום חמישי ה-13 בספטמבר 1973 הפילו מטוסי חיל האוויר 13 מטוסים סוריים בקרב אווירי, שלושה שבועות לפרוץ המלחמה. למרות התקרית, ראש הממשלה סיפרה כי בדיון שהתקיים בממשלה שלושה ימים מאוחר יותר, ההערכה השלטת הייתה שהסורים לא יגיבו. "באשר לתגובות אפשריות של הסורים, הערכנו שלא תהיה תגובה מהירה ויזומה לגמרי. באמת, לא הייתה בינתיים תגובה כזאת".

עם זאת, טענה ראש הממשלה, בין ה-16 ל-25 בספטמבר הייתה הלימה בין הכוחות הפרוסים בשטח להערכות המודיעין, זאת נוכח חששות שהתעוררו אצל הסורים לאחר הפלת המטוסים. "ב-24 בספטמבר", סיפרה גולדה, "כאשר נתאשרה ההערכה כי הצבא הסורי ערוך במערך חירום מלא בחזית, הייתה ההנחה של צה"ל כי היערכות זאת באה כתגובה לחששות מפני אפשרות תקיפה מצדנו בחזית הסורית. חששות אלה גברו במיוחד לאחר שגם המצרים נתפשו להם (לאחר מכן מוסיפה גולדה כי העלאת הכוננות בצבא המצרי מוסברת כתוצאה מחשש של פעולה ישראלית אפשרית. א"ב)". חשוב לציין, כי מה שנאמר בעדותה לאחר מכן נפסל לפרסום מטעמי שמירה על ביטחון המדינה.

לדברי גולדה, גם לאחר חמישה ימים, בערב ראש השנה, עדיין נמשכו דיווחי המודיעין על החשש המצרי מפני מתקפה ישראלית, תוך כדי שהיא מציגה את לקט המודיעין היומי שקיבלה ביום ראשון, 30 בספטמבר עת המריאה לביקור בשטרסבורג בצרפת. "עוד בשדה התעופה לפני יציאתי אני מקבלת דיווח על תגבור נוסף של החזית הסורית ועל תחילתו של תרגול מפקדות וכוחות מצרי גדול. גם על תגבור החזית הסורית וגם על תחילתו של תרגול בחזית המצרית (תרגול מפקדות. א"ב)".

לאחר מכן, התייחסה גולדה לתגבור בחזית הסורית שלפי ההערכות לא הייתה שלב בדרך למלחמה. "לא נראה לנו כי מדובר ביוזמה סורית התקפית עצמאית, למרות ידיעות מהבוקר שהצביעו על אפשרות כזאת. יוזמה כזאת נראית לנו אפשרית רק אם תינקט במקביל על ידי המצרים. הגם שקיימת כוננות עליונה בצבא המצרי, אין הדבר קשור ככל הידוע לנו ביוזמה התקפית אלא בחששות מפני יוזמה ישראלית ובתרגיל מפקדות מקיף בצבא המצרי". עם זאת, נוכח התקבצות הצבא הסורי, גרמה לשר ישראל גלילי, מקורבה של גולדה, להתקשר אליה וליזום דיון בעניין המצב בגולן עם שובה לארץ.

לאחר מחיקה של מספר עמודים, מצוטט חבר הוועדה הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין כמי ששואל את גולדה ספק בציניות ספק בתמימות: "אני עוד לא הצלחתי לקבל תשובה מספקת מבחינה הגיונית מהגופים שאמרו לי את כל ההערכות האלה. אנחנו מפילים מטוסים של הסורים ב-13 בספטמבר. מדוע אנחנו צריכים להעריך במשך כל הזמן שהם חוששים לתגובה שלנו? אני מבין אם הם היו מפילים מטוסים לנו, הם צריכים לחשוש מתגובה שלנו, אבל אנחנו מפילים מטוסים להם. השאלה הזאת, התירוץ או ההסבר של אמ"ן שהם חוששים מהתגובה שלנו – איך זה משתלב במחשבה שלך אז? השאלה ברורה?".

ראש הממשלה הבינה את השאלה של ידין. "יכול להיות רק הסבר אחד", הסבירה", "שהסורים, נדמה לי שזה גם הופיע בדברי אמ"ן – שהסורים חשבו שזאת איזו התחלה מצדנו. שזה לא היה דבר תמים. הרי למעשה ענין הפלת 13 המטוסים לא היתה לנו כוונה כזאת (משימת המטוסים הייתה לצלם בשטח הסורי א"ב)".

במהלך העדות סיפרה ראש הממשלה על מקרה דומה שאירעה בחודש מאי 1973 ואז גם ביקשה את ראש אמ"ן לבוא לישיבת ממשלה עם הרמטכ"ל כדי להעריך את המצב. ראש אמ"ן תיאר את המצב בספטמבר כמו מה שאירע במאי - כבעל סבירות נמוכה למלחמה. לאחר מכן חושפת גולדה את הניתוח של אותן ישיבות בדיעבד: "אני חושבת שאחד הדברים הגדולים שיש לנו, שאפשר לתת זאת תחת הכותרת 'מזל' הוא שיש לנו אמ"ן ושירותים אחרים, שירותי מודיעין שספק אם מדינות רבות יכולות להתחרות בם. אבל גם כל מי שיש לו הרבה מאוד ידיעות איננו יכול להשתחרר מההרגשה ולומר: אבל זה בכל זאת אינו הגיוני". גולדה קשרה את דבריה למה שעשה נשיא מצרים גמאל נאצר בשנת 1967, ערב פתיחת מלחמת ששת הימים, אז הוכנסו כוחות מצריים לסיני שהיה עוד בשליטה מצרית – מה שהוביל בסופו של דבר למלחמה. באמ"ן טענו אז כי צעדיו אינם התקפיים.

גולדה החלה להשוות את נאצר למחליפו אנואר סאדאת, וטענה כי על פי ידיעות מודיעיניות סאדאת מחליט לבדו והכול מרוכז בידיו. "נאמר לנו כל הזמן שהוא לא מתייעץ עם אף אחד", הוסיפה גולדה, "הנה, כפי שמספרים, שהוא החליט לשלח את הרוסים ממצרים, זה לא היה הגיוני כל כך. וגם שם שיחק על מזל. אבל בבוקר בהיר אחד הוא קם ולא שאל אף אחד, ואמר ליועצים הרוסים לכו הביתה. נדמה לי שמבלי ליטול מהרגשת בהלה אנחנו מוכרחים להיות מוכנים לדברים לא הגיוניים. לא מאתמול אנחנו חיים בסביבה הזאת, שהשכנים גם הם כאלה, לא תמיד הם עושים דברים הגיוניים, אבל לאחר שהיא פורצת, היא מלחמה, ואחרי כן יש לה הגיון משלה".

כדי להצדיק את העיוורון ממנו סבלה, אמרה גולדה כי מפלס האמינות של אמ"ן בעניין הסבירות למלחמה עלה - ולמרות זאת ישראל נערכה למלחמה. "אנחנו היינו מאוד ערים לכך", סיפרה גולדה, "אני מזכירה שביום ג' אחד, באותם ימים, אכלתי ארוחת צהריים עם חבר בבית שלי, ונכנס תת-אלוף ליאור (מזכירה הצבאי) בזמן הצהריים, די נרגש, הוא מרגיש כוננות גבוהה בחיל האוויר המצרי, 'אני חושב שזה מתחיל', זה היה אז, וזה לא התחיל (המלחמה). אז, אמ"ן צדק". לאחר הערה של חבר הוועדה, השופט משה לנדוי, הודתה גולדה כי איש לא ידע על יציאת היועצים הרוסים ממצרים, מספר ימים לפני המלחמה. "איש לא ידע, נדמה לי שבכל זאת היינו הראשונים בעולם (לדעת. א"ב) - לא לפני זה - אבל בעת יציאת הרוסים, כמעט בעת יציאתם, היינו נדמה לי אם לא הראשונים, בין הראשונים בעולם שידעו שהם יוצאים".

היו"ר אגרנט העלה את ההערכה כי סאדאת התכוון לפתוח במלחמה במאי ומסיבה לא ברורה הוא דחה את ההחלטה. גולדה גם ציינה כי סדר מערכי ההגנה המצריים שמהם על פי הדוקטרינה הסובייטית ניצן לצאת למלחמה, עוררו אצלה אסוציאציות ממלחמת ששת הימים והאירועים שקדמו לה. "הם (ראש אמ"ן והרמטכ"ל ) אמרו כל הזמן שעל פי הדוקטרינה הסובייטית אין הבדל למעשה (בין הגנה להתקפה), מיד זה יכול להיות מערך התקפי. הם לא אמרו שאין להם יכולת. הכול ערוך ומסוגלים לעשות זאת, אבל לא סביר להניח שהם יעשו זאת". לאחר מכן התייחסה גולדה למידת הרצינות של סאדאת ואמינות הצהרותיו הלוחמניות. "היינו רגילים במשך הזמן שסאדאת - עכשיו כמעט אפשר לבקש סליחה ממנו - שהוא לא איש רציני".

למרות ההערכות האופטימיות של אמ"ן, גולדה ביקשה מראשי הצבא לקצר את רשימת הפריטים שנחוצים לצבא מהאמריקנים והורתה להפעיל עליהם לחץ שישלחו לישראל את מה שהכרחי.

יממה לפני פרוץ המלחמה, ביום שישי ה-5 באוקטובר בשעה 8:00 בבוקר הגיעו שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) עם הידיעה שמשפחות הרוסים עוזבות את מצרים, אך לא היה להם הסבר לכך. גולדה העידה כי אין הדבר מעיד בהכרח על יציאה למלחמה: "זה יכול להיות שזו מלחמה והרוסים יוצאים, אבל גם יכול להיות שיש ריב ביניהם, בין הרוסים ובין המצרים".

חבר נוסף בוועדה, ד"ר יצחק נבנצאל, שאל את גולדה האם ראש המוסד צבי זמיר קיבל ידיעה בעניין. "נכון", משיבה גולדה, "אני לא ידעתי שהוא (ראש המוסד) יצא. בדרך כלל הוא מתקשר אתי. אבל הוא קיבל קריאה דחופה ומיד יצא וידענו שהוא יצא להיפגש עם מקור".

היו"ר אגרנט, הקשה: "את ידעת מה היה הנושא שצוין בהזמנה שהוא קיבל?". על זה השיבה גולדה: "לי נאמר אחר כך שהקוד היה 'מלחמה'".

ידין הקשה על גולדה ושאל אותה האם זה תקין שראש המוסד יוצא לפגישה הקריטית עם מי שזהותו נחשפה לימים – אשרף מרואן, מקור המוסד בצמרת המצרית, מבלי לעדכן אותה. "להגיד את האמת, באותו רגע כעסתי קצת", אמרה גולדה, "אבל הכעס נמוג חיש מהר כי הוא (זמיר. א"ב) לא מתנהג כך. הסברתי לעצמי שזה מפני שהתעצל לטלפן, אבל לא טלפן אלי גם לא לתא"ל ליאור? שזה גם כן לא קורה. אנחנו עובדים ביחד שנים. לא קרה מקרה כזה. אני יכולה להסביר זאת רק בדבר אחד - הוא ידע מה נעשה בחזיתות, הוא ידע שזה מקור שממנו הוא יכול לשמוע דבר חשוב, הוא קיבל את מילת הקוד, קם ונסע, טוב שהוא עשה זאת". חברי הוועדה לנדוי וידין, מנסים להמשיך לברר את פשר נסיעתו של ראש המוסד ללא ידיעתה של גולדה. גולדה מודה שחשבה שהמעשה לא תקין אך מציינת: "אני לא יכולה להגיד שהייתי אומרת שעל סמך זה צריך לעשות איזה דבר".

גולדה הסבירה לחברי הוועדה שמאז יום רביעי, ה-3 באוקטובר היא לא הייתה שקטה. "ודאי ביום שישי בבוקר לא הייתי שקטה, כאשר הודיעו על עניין הרוסים, עזיבת המשפחות הרוסיות. אבל מיום רביעי לא הייתי שקטה".

לאחר מכן ידין מקריא את תוכן ההודעה שמסר מרואן בלונדון. היו"ר אגרנט שואל את ידין, "הוא מציין שזה הקוד למלחמה?", "כן", משיב ידין, "המילה הינה כידוע קוד התראה. זה מציין האיש מלונדון". גולדה, מסבירה שוב: "אני לא אדע להסביר מדוע הוא (זמיר. א"ב) לא התקשר. מפני שכל אנשי הביטחון, יודעים שאין שעה במשך 24 השעות שהטלפון שלי מנותק. האמת היא שאני עד היום... לא שאלתי את ראש המוסד מדוע לא התקשר אתי לפני כן. זו אמת".

לסקוב שואל את גולדה, לו הייתה יודעת על המברק שנשלח ב-1 באוקטובר (אזהרה מוקדמת. א"ב) על ידי המקור, היו נדלקות אצלה נורות אדומות. גולדה השיבה: "לו צביקה (זמיר. א"ב) היה מטלפן אלי, אולי הייתי מצרפת את זה בבוקר עם מה שאמר ראש אמ"ן ואומרת הביטו, פה דברים חמורים יותר, או שלא ראיתי את המברק הזה גם כן הייתי מצרפת את זה. אני מפחדת להגיד את זאת, מפני שאני לא חושב שנכון היה להטיל דברים כאלה, שאינם בסדר, להטיל על זה את המשקל שלא ידעתי, הייתי אז יותר חכמה. אני מפחדת לעשות זאת".

לסקוב, ממשיך ושואל: "אם דבר כזה, לו היה בא, היה לזה איזה משקל אצלך?".

גולדה השיבה: "אין ספק. אבל אני רוצה להגיד מילה, להודות על עוול שעשיתי למקור הזה במשך כל השנים. לא פעם אמרתי לראש המוסד: אתה מאמין לו? אני מדברת על המקור העיקרי. לא פעם הייתי אומרת אתה בטוח, אתה מאמין לו? היות ואינני איש מקצוע, כל הזמן הייתי חושבת. אולי זו דיסאינפורמציה בהרבה מקרים".

ידין ציין כי ראש המוסד נשאל בעדותו בדבר אי העברת המידע לראש הממשלה טרם נסיעתו וטען כי אין זה מתפקידו ועליו היה להעביר את המידע לראש אמ"ן ולא לדווח לראש הממשלה.

גולדה משיבה, "אני זוכרת שפעם הייתה לי שיחה עם ראש המוסד, כאשר הוא אמר, 'אני לא רוצה להכביד עלייך', ואמרתי לו, 'אל תרחם עלי, אני רוצה לקבל כל מה שאתה מקבל... דברים חשובים. הוא מקבל טונות של ידיעות אבל אם אתה מניח שזה דבר חשוב תעביר את זה, אל תרחם. אני חושבת שהייתי צריכה לקבל את הידיעה של (קטע מחוק), כי זה מקור טוב".

לאחר מכן מתייחסת גולדה אל המקור שבהתחלה דיווח על כך שהמלחמה תפרוץ ב-1 באוקטובר ושום דבר לא קרה ולאחר מכן הוא תוחקר על כך. גולדה השיבה: "אני יודעת שהוא (המקור) נפגע. אנחנו נפגענו במלחמה". לאחר מכן, ראש הממשלה מדברת בשבחו של אמ"ן והמוסד והפרשנויות הרחבות שהם נותנים על כל ידיעת מודיעין, אך ציינה: "אני מוכרחה להגיד שבפרשה הזאת של מלחמת יום הכיפורים הוא היה מאוד פסקני, זעירא (אלי, ראש אמ"ן. א"ב), אבל גם לא נשמע ערעור של מישהו מאנשי הביטחון".

חברי הוועדה מנסים לברר מדוע לא נאמר בפירוש בישיבת השרים המצומצמת ב-5 באוקטובר שהרוסים מוברחים מסוריה, שמדובר בסימן העיקרי לפרוץ המלחמה. גולדה מנסה להשיב ולבסוף מודה כי ראש אמ"ן היה צריך למסור יותר מידע לשרים כדי שיבינו לעומק את חומרת המצב. במהלך השיחה עם חברי הוועדה מתוארת תמונה קשה לפיה שר הביטחון מעוניין להודיע על כך לאמריקנים אך ראש אמ"ן מתנגד בתוקף בטענה "שישרפו לו את המקורות". לאחר מכן מתלוננת גולדה על הדלפות מישיבות ממשלה: "זו מכה איומה. יש פחד, יש אימה, אם מה שמוסרים לממשלה ולכל פורום אחר, לא יודלף".

גולדה סיפרה גם על החשש להביא להסלמה בגיוס מילואים נוכח ההתעצמות בגבולות. "ב-3 באוקטובר אמר הרמטכ"ל – 'אני מעריך שנקבל עוד ידיעות שהם מתכוונים לעשות איזה התקפה בהפתעה גמורה. אני מאושר לפחות מדבר אחד: שבשבת בבוקר החלטתי על גיוס. הפחד הוא שאם אנחנו נגייס הם יחשבו שאנחנו הולכים להתקיף ואז הם יתקיפו. ואני אולי בכוח ידיעה ואי-מומחיות אמרתי: 'נגייס'".

חברי הוועדה שאלו את גולדה על נושא מספר אוגדות המילואים שהוחלט לגייס בבוקר יום שבת – שעות לפני פרוץ הקרבות. "הרמטכ"ל דרש ארבע אוגדות ודרש את זה בתוקף. ובמידה שהיה ספק, היה זה ספק של שר הביטחון אם לא מספיקות שתי אוגדות".

גולדה מתייחסת לחילוקי הדעות בין שר הביטחון לרמטכ"ל בסוגית מספר האוגדות שיגויסו ורומזת על מחשבה ששר הביטחון יתפטר אם יגייסו ארבע אוגדות – שתיים יותר מההמלצה שלו. "הוא (שר הביטחון דיין. א"ב) התחיל ואמר: 'יש ביננו חילקו דעות, אם את תכריעי לטובת דעת הרמטכ"ל אני לא אתפטר'. אמרתי לו: 'מה אתם רוצים מחיי, אני צריכה להכריע ביניכם על שתי אוגדות או ארבע אוגדות. אמרתי ונגמר העניין, הוא קיבל את זה ברוח טובה אבל הרגשתי שבלבו הוא לא משוכנע".

בעדותה מתייחסת גולדה לשיקולים מדוע לא להקדים במכת מנע לפני שפרצה המלחמה ומסבירה שאחד מהם הוא חוסר מוכנות לוגיסטית של הצבא. "הסתייגתי רק מעניין אחד ועל כך אינני מתחרטת עד היום - הסתייגתי רק ממכת מנע. נדמה לי שאמרתי: לבי מאוד נמשך לזה אבל אני מפחדת. אני ידעתי ויודעת גם עכשיו שיכול להיות, אולי אפשר להגיד בוודאות שבחורים שאינם אולי היו נשארים בחיים אבל אינני יודעת כמה בחורים אחרים היו נופלים בגלל חוסר ציוד".

גולדה ממשיכה לצדד באי-יציאה למכת מנע בכך שרק בזכות ההחלטה הזו הסכימה ארה"ב לחמש את ישראל במהלך המלחמה במה שכונה "הרכבת האווירית". עוד סיפרה גולדה כי הרכבת האווירית כללה 736 טיסות, מתוכן 170 טיסות שהאירופאים לא אישרו את תדלוק המטוסים מעל שטחם. "כאשר נפגשתי בדצמבר עם הקולגים הסוציאליסטים שלי מאירופה ואמרתי להם: הייתכן שניקסון (נשיא ארה"ב. א"ב) שולח לנו עזרה ואתם לא נותנים מקום לתדלוק? אז הם התביישו קצת. אז התביישו. קיבלנו 26 אלף טון של ציוד. 40 פנטומים ו-53 סקייהוקים".


ידין מעלה את הטענה שלא גויסו כוחות מילואים מטעמים פוליטיים מאחר שהממשלה לא רצתה לעורר בהלה בציבור נוכח הבחירות הקרבות. "ידיעת העברית שלי לא מספקת כדי למצוא את המילים הנכונות הפרלמנטריות כדי להכחיש את זה", הדגישה, "לא רק שזה לא נאמר אפילו לא רמז שברמז. ואני מוכנה להישבע בשם כולם: זה לא עלה על הדעת. אפשר להגיד טעינו, לא שקלנו נכון, הכול. אבל זה, בשום פנים לא".

יו"ר הוועדה אגרנט שאל האם לא נשקלה האפשרות שהסורים והמצרים ירצו לתקוף לאור ניסיונם המר ממלחמת ששת הימים שנפתחה במבצע נרחב של חיל האוויר שלמעשה השמיד את חילות האוויר השכנים. לכך השיבה גולדה כי עד הרגע האחרון היו ניסיונות של ישראל להעביר מסר דרך האמריקנים שאין לישראל כוונה לתקוף.

גולדה משיבה לשאלת הוועדה האם לא נלקח בחשבון שהאויב ירצה לתקוף בהפתעה, והאם ההערכה הייתה שהצבא הסדיר לבדו מספיק כדי לבלום מתקפה. "הקונספציה, אני מפחדת לדבר לפני שני רמטכ"לים בעבר (ידין ולסקוב. א"ב), נדמה לי שהקונספציה הייתה שאם הצבא הסדיר בכוננות מלאה, זאת אומרת חיל האוויר ויש גיוס ויחידות עזר שצריכות להיות - שזה כוח שיכול לבלום".

גולדה התבקשה על ידי חבר הוועדה לנדוי לספר על הפגישה ביום שבת בבוקר עם השגריר האמריקני. "הפגישה הייתה ביוזמתי, על מנת להודיע לו מה שקורה, הוא ידע בעצם, מפני שכבר לפני זה, כאשר אמ"ן בקשר עם הנציג שלו בוושינגטון. הבקשה היתה שדרך ארה"ב יודיעו לרוסים וגם למצרים שאנחנו איננו עומדים לתקוף".

גולדה מודה שהמברק שהגיע לאמ"ן ביום שישי בשעה 5:30 על כוונת סוריה לפתוח במתקפה על ישראל, לא הגיעה לידיה, אלא בגרסה אחרת, מאוחר יותר. הוועדה מנסה לברר על אופן העברת לקטי המודיעין מאמ"ן לראש הממשלה ומגיעה למסקנה - ראש אמ"ן קיבל מברק קריטי עוד ביום שישי אחר הצהריים ולא העביר אותו הלאה.

לאחר מכן מנסה הוועדה לבחון עם גולדה את הסיבות לאי העברת המידע מאמ"ן אליה ומנסים לברר האם יש צורך במינוי גורם מטעם משרד ראש הממשלה שיהיה אחראי להעביר ידיעות מהצבא לראש הממשלה ולוודא שכל המידע מועבר.

יגאל ידין חושף בפני גולדה כי יש בידיהם עדות של קצין בכיר באמ"ן שאמר כי "בשבוע מה-30 בספטמבר הוא פנה לראש אמ"ן כמעט פעמיים ביום לפתוח (אמצעי מודיעין מיוחדים) כל הזמן. כמעט כל היום. התשובה שהוא קיבל הייתה 'לא, לא ולא'. הדעה הזו לא מצאה ביטוי ברגע שזה הלך למעלה". גולדה מאיר השיבה: "מנין אנחנו צריכים להניח שאיש כזה באמ"ן, שהוא חי בזה וחשב זאת לדבר רציני, מדוע הוא לא אמר לראש אמ"ן, 'שמע, יש ביננו חילוקי דעות, בוא נלך לרמטכ"ל'?".

ביקורת נוקבת נשמעה כלפי ראש הממשלה בתקופה שלקראת המלחמה ואחריותה לכך, אם כי הוועדה שיבחה את תפקודה בזמן המלחמה. "אני חושבת שהכותרת של האסון שקרה לנו בערב יום הכיפורים זה 'טעויות'. כל אחד בשטח שלו טעה קצת. אני לא חושבת שיש אדם אחד שיכול לקום ולהגיד 'אני לא טעיתי'. אם הוא טעה מתוך מידע, זאת אומרת העריך את המידע לא נכון, או שטעה מתוך כך שלא העז, נאמר מול מומחים להגיד דבר שמומחים לא אמרו. אני לוקחת את עצמי לדוגמא, מה היה קורה לי? היו חושבים ש'היא טיפשה'. במידה רבה גם זה נכון. אבל מה היה קורה לי לו הייתי אומרת כמו שהרגשתי באותם הימים, זה לא טוב לי אני לא יכולתי לעמוד בעימות עם ראש אמ"ן או הרמטכ"ל".

אגרנט: "זו בדיוק הנקודה".

גולדה: "אבל זה לא היה לי טוב. על מה אני מייסרת את עצמי? לא שהייתי יותר חכמה או שידעתי יותר טוב אבל מדוע לא אמרתי, רבותיי, אולי בכל זאת גיוס (מילואים. א"ב)?".