את אגף 7 בכלא שקמה שבאשקלון זוכר בצלאל סמוטריץ' היטב. לצד מחבלים ואנשי טרור הכלואים בבית הסוהר הדרומי השמור לאסירים ביטחוניים שהה סמוטריץ' בתא קטן בגודל 6 מ"ר. ללא קשר לעולם החיצון, לעתים כשעיניו קשורות עם נורה שדולקת 24 שעות לאחר שנעצר על ידי השב"כ. ימים ספורים לפני ביצוע תכנית ההתנתקות בקיץ 2005, נעצר סמוטריץ', שהוגדר כאחד היעדים המרכזיים של המחלקה היהודית בשב"כ בחשד כי היה המוח מאחורי חסימות הכבישים שהיוו חלק מתכנית המחאה נגד פינוי הישובים בגוש קטיף. בתום שלושה שבועות בהם היה נתון לחקירות שב"כ הוא שוחרר מבלי שהוגש נגדו כתב אישום, אך גם מבלי שהצליח למנוע את פינוי היישובים.
היום מסתובב סמוטריץ' כמעט מדי שבוע בבית המשפט העליון, הפעם הרחק מהמושב השמור לחשודים או לנאשמים - בצד "הנכון" של החוק. "בזמן הרב שהיה לי בחדרי החקירות של השב"כ ובמהלך היישום של תכנית הגירוש עברתי שינוי תפיסתי", הוא מספר לאחר עוד דיון בבג"ץ, "הבנתי שיש לנו כציבור את כל הלגיטימציה לריב על ההגה של העגלה שנקראת מדינת ישראל, וניסיון לקחת אותה לכיוון שלנו עושים דרך השפעה על מדיניות".
שמונה שנים אחרי ההתנתקות והמעצר המתוקשר, סמוטריץ' הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקרב המתנחלים ובשנה האחרונה הצליח לפרוץ את הדרך במאבק נגד הבניה הבלתי חוקית במגזר הבדואי בדרום. הוא בן 33, אב לחמישה מההתנחלות קדומים, בן למשפחה מוכרת מאוד בהתיישבות ביהודה ושומרון. בעבר היה פעיל שטח נמרץ, אולי אפילו נמרץ מדי, אלא שבעקבות מעצרו הבין שהדרך לשינוי עוברת לא בכבישים או בהפגנות, אלא דווקא בחדרי הישיבות ובאולמות הממוזגים.
קודם ניקח את המשפט, אחר כך את הממשלה
אנחנו נפגשים בבית המשפט העליון אחרי עוד דיון בנושא פינוי המאחז עמונה. "ראיתי איך אחרי כל הפעולות שעשינו, אפשר להרוס מפעל של עשרות שנים ברגע אחד והבנתי שאם רוצים להשפיע על המדיניות - צריך להחזיק את המושכות של השלטון בישראל", הוא מספר, "לרוץ על הגבעות ולבנות יישובים זה חשוב, אבל צריך להשפיע על המדיניות. אנחנו במצב שצריכים לנהל את המדינה מלמעלה והיום מעצבים מדיניות דרך חקיקה, במערכת המשפטית, איוש תפקידי מפתח - זו המטרה שלנו".
היום, טוען סמוטריץ' המדיניות נקבעת לא בממשלה - אלא במערכת המשפטית. ביחד עם חברו יהודה אליהו הקים את עמותת "רגבים" ששמה לה למטרה להוות משקל נגד לארגוני שמאל שעיצבו לדבריהם את המדיניות בממשלה, בפרקליטות ובבתי המשפט בעשרות השנים האחרונות. "כשלפני 40 שנה ההורים שלנו הסתובבו עם טרקטור וטוריה (מעדר. י"ב) ועסקו בבניית יישובים, מישהו גנב לנו את המדינה", קובע סמוטריץ', "השמאל עסק פחות בלבנות בידיים ויותר בלהשפיע על סדר היום. ארגוני שמאל שיחקו במגרש האקדמי, המשפטי והתקשורתי ויצרו הנחות יסוד שאנחנו מנסים היום לערער. קח למשל את הסוגיה המשפטית ביהודה ושומרון", הוא מדגים, "מי קבע שזה שטח כבוש? מול זה אנחנו נאבקים. אני בטוח שרבים היו רוצים שנמשיך להתעסק בעניינים של קדומים או בגבעות ביהודה ושומרון, אבל אנחנו רוצים לנהל את המדינה ולהוביל אותה".
מעתירה לעתירה הצליחה העמותה הקטנה לערער לא רק את בית המשפט העליון אלא גם את אנשי הפרקליטות ופקידי הממשלה. היום כבר מונה הארגון מחלקה משפטית משלו, הוא מעלה גיחות של מטוסי צילום מעל לכפרים פלסטינים ולפזורה הבדואית בנגב על מנת להוכיח שקיימת בנייה בלתי חוקית לכאורה, אנשי שטח נוסעים בכבישי עפר לספק תיעוד של הבנייה - ומשם לבתי המשפט. בשנה האחרונה הצליח סמוטריץ' להעלות על סדר היום את סוגית הבנייה הבדואית הבלתי חוקית בנגב. עבודת השטח, צילומי האוויר ודרישה ליד נוקשה הביאו את רשויות אכיפת החוק לפעול נגד הבדואים. בין היתר, בעקבות עתירות שהגיש הארגון, הוקם מערך אכיפה בנגב הכולל 300 שוטרים המיועד בעיקר להיאבק בבנייה בלתי חוקית של הבדואים, אחרי שנים רבות שהנושא נדחק על ידי המדינה שאמנם הקימה מספר ועדות לפתור את הנושא, אולם העדיפה לעצום עין.
"להחזיר את המדינה לנגב"
"הצלחנו לשנות את תפיסת המציאות של השופטים בכל מה שקשור למה שקורה בנושא הבנייה הערבית בנגב, ביהודה ושומרון ובגליל", אומר סמוטריץ', "צריך להחזיר את המדינה לנגב. זה לא רק קשור לבנייה הבלתי חוקית בלבד אלא גם לעבירות מיסוי, גביית ארנונה וקיום תחנות דלק פיראטיות. בסוף באנו ושמנו על השולחן את העובדה שהמדינה לא נמצאת בנגב".
אולי נגיד את הדברים כפשוטם: אתם פועלים נגד ערבים בכל מקום שהם. למה לא מפריעה לך בנייה בלתי חוקית בעפרה כמו שמפריעה לך בנייה לא חוקית בלקיה או ברהט?
"אנחנו לא מסתירים שאנחנו תנועה ציונית ושרוצה לקדם 'מדיניות קרקעית ציונית'. למרבה הצער, היום המדיניות בקרקעות היא לא ציונית בגלל בג"ץ, בגלל העדפה מתקנת ובגלל סיבות נוספות. אותי פחות מעניין אם בתל אביב סוגרים מרפסת בניגוד לחוק כי יש לזה השלכות פחות אסטרטגיות מבנייה לא חוקית בוואדי ערה או בנגב. וזה לא רק בפריפריה, יש ישובים ערבים במרכז הארץ, כמו מתחם דהמאש בלוד שם בנו מתחם שלם בסמוך לבסיס צריפין וטענו שהם שם עוד מלפני קום המדינה. אנחנו הבאנו תצלומי אוויר מ-98' שלא היה שם דבר אבל אף אחד לא מתעסק איתם. מפריע לי שבעפרה יש בנייה לא חוקית אבל לא חסר מי שיתעסק עם זה".
אז איפה הייתה המדינה עד עכשיו?
"המדינה במצב של שטיפת מוח אחרי שמשך שנים הצד השני יצר דה-לגיטימציה מוחלטת לאכיפת החוק על המגזר הערבי. הפכו אותם למסכנים, לכאלה שאין להם ברירה אלא לבנות בצורה לא-חוקית כי המדינה היא 'גזענית ומקפחת', אבל זה ממש לא נכון. אין להם תקציבים כי הם לא משלמים ארנונה. ערכנו השוואה בין השקעות המדינה ברשויות הבדואיות בנגב לעומת התקצוב שניתן לעיירות הפיתוח וגילינו שתושב באבו באסמה או בלקיה מקבל יותר כסף מתושב באופקים או בנתיבות. המגזר היחידי שהמדינה מקדמת עבורו תכניות בנייה זה במגזר הערבי אבל התושבים הם שמסרבים".
"אני אדם ממלכתי"
פעילותו של סמוטריץ' גוררת לא רק ביקורת משמאל אלא גם ביקורת מבית. "קיימת ביקורת כלפינו כאילו הפעילות שלנו נותנת לגיטימציה לבית המשפט העליון", הוא מספר, "אני באופן אישי אדם מאוד ממלכתי שמסתובב ביום העצמאות עם שני דגלי ישראל על הרכב, שרואה בבית המשפט כלי קריטי לדמוקרטיה, אבל קשה לי לתת לבג"ץ לדון בסוגיות פוליטיות. גם היום אנחנו מרגישים שאנחנו נאבקים בטחנות רוח כי אנחנו רק גוף אחד ומולנו יש עשרות גופים אחרים שבמשך שנים סיפרו לשופטים רק צד אחד של המטבע. שנים סיפרו שם עד כמה הבדואים מסכנים ועניים ושזו המדינה שלנו שלא מפתחת, לא נותנת להם מים, חשמל או הסעות לבית ספר, כשבפועל ההיפך הוא הנכון".
אתה לא חושב שמגיע להם?
"הם צריכים לקבל בדיוק מה שכל אזרח אחר צריך לקבל, אבל במשך שנים המדינה באה לקראתם וניסתה להסדיר את הבנייה, והם בצורה שיטתית מסרבים לקבל עוד שטחים. השאלה היא האם למדינת ישראל יש לגיטימציה לאכוף את חוקיה בנגב או לתת להם לגור איך שהם רוצים, איפה שהם רוצים ואחר כך לבוא בטענות למדינה".
בינתיים, לסמוטריץ' ולבדואים יש כעת אויב משותף: תכנית פראוור להסדרת ההתיישבות בנגב, כשכל צד מתנגד מסיבות שונות לתכנית. "זו תכנית רעה כי היא לא נוגעת לסוגיות החשובות ובפועל נותנת לצעיר בדואי בן 18 שטח של חצי דונם בזמן שצעיר משדרות שסיים צבא לא מקבל דבר", הוא מסביר.
מדוע לדעתך מרבית הציבור לא מכיר את הפעילות שלכם?
"ראשית, יש מעלינו 'תקרת זכוכית' בתקשורת כי אנחנו בצד הלא נכון של המפה הפוליטית. כל דו"ח ממוחזר או מסיבת עיתונאים מצ'וקמקת של 'שלום עכשיו' מקבלת כותרות ראשיות בזמן שדו"חות שלנו שהם יותר רציניים ומקצועיים מקבלים אולי ידיעה בערוץ 7. זו האמת הכואבת. שנית, אף אחד לא אוהב ששמים לו תמונה שחורה מול הפנים. כשאתה רואה את ההשתלטות הערבית מבחינה אסטרטגית על המפה, אתה רואה בצורה ברורה איך הכל מתחבר מלבנון וסוריה בצפון, דרך הגליל, יהודה ושומרון, עובר בנגב ומשם לרצועת עזה ולמצרים. פתאום אנחנו נמצאים באותם "גבולות אושוויץ'" ששר החוץ לשעבר אבא אבן דיבר עליהם כאשר כל המגזר היהודי מתרכז בין גדרה לחדרה. כל זה עושה לאנשים חושך בעיניים. החשיפה היחידה של הציבור הרחב לבדואים היא כשהם יורדים לאילת ורואים ככה בקצה את המאהלים הלא-חוקיים ליד ההרים. השו?ק האמתי קורה כשעולים לאוויר ורואים מה קורה מעבר להרים".