גזר הדין שהושת על טוראי (עד אמש טוראי ראשון) ברדלי מנינג, שהורשע בהדלפת 700 אלף מסמכים סודיים לאתר ויקיליקס, יהדהד הלילה במוסקבה יותר מאשר בוושינגטון. לא מוגזם להניח שאדוארד סנודן, מדליף סודותיה הכמוסים של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), שנמלט לרוסיה מחשש שיועמד לדין בארה"ב, טרוד כעת בהרהורי שיבה למולדתו.
סנודן נחשב לאחד האויבים המסוכנים ביותר של מערכת המשפט בארה"ב. המידע שהעביר לעיתון ה"גרדיאן", שהשיג בשל גישתו למערכות ה-NSA, גרם מבוכה ענקית לממשל האמריקני. חרף הזלזול שהפגין כלפיו הנשיא ברק אובמה, שהגדיר אותו "ילד שאין סיבה לצוד אותו במטוסים", סנודן שימש מקור לפרסומים שיצרו נזק תדמיתי משמעותי מאוד. קליטתו במוסקבה חוללה משבר דיפלומטי עם הנשיא ולדימיר פוטין, ורדיפת העיתונאי גלן גרינוולד והמעצר של בן-זוגו - כמו גם השמדת מחשבים השייכים ל"גרדיאן" - רק הוסיפו השבוע לרושם הברור ממילא: סנודן מלחיץ את אובמה, ועוד איך.
לפי ההערכות המוקדמות, ברדלי מנינג היה צפוי לעונש מאסר של בין 60 ל-120 שנים מאחורי הסורגים. אחרי שהאפשרות לגזור עליו עונש מוות ירדה מהפרק, התנחמו בכירים במערכת המשפט האמריקנית במחשבה כי "לכל הפחות הוא יסיים את חייו מאחורי הסורגים".
השופטת שלא צייתה לאובמה
העונש שנגזר על מנינג, 35 שנות מאסר, הוא עדיין חמור מאוד בכל קנה מידה עבור חייל אמריקני, אך התמונה הסופית שונה לחלוטין מזו שהצטיירה בפתיחת המשפט. מנינג הוחזק במעצר ללא משפט במשך שלוש שנים, חלק מהזמן בבידוד מוחלט כשהוא בעירום. תקופת המעצר תקוזז מעונש המאסר.
אם בתחילה היה נדמה שהשופטת הצבאית דניז לינד מצדדת בתביעה, אמש התברר שהיא אינה מייצגת את הממשל כפי שנטען. היא גזרה על מנינג מעט יותר ממחצית העונש המינימלי שדרשה התביעה, בין היתר בשל התחשבות ברקע הקשה ממנו הגיע: אם לא די בזהות מינית מבולבלת, מנינג סבל מהצקות בשל גובהו הנמוך, מטר ו-57 סנטימטרים בלבד; אחותו סיפרה כי נאלצה לגדל אותו משום שהוריו לא תפקדו. אמו הייתה אלכוהוליסטית ואישה אלימה, ויותר מפעם אחת ניסתה להתאבד. אביו עזב את המשפחה וסירב לתת לאמו דמי מזונות.
מנינג יוכל להגיש בקשה לחנינה אחרי ריצוי שליש מעונש המאסר כלומר, בעוד כשמונה שנים. אם תאושר לו חנינה, הוא יישא מאסר קצר מאוד עבור אדם שנטען כי הדלפותיו הסבו את הנזק האדיר ביותר בהיסטוריה של מערכת הביטחון והממשל האמריקנית.
סיבה אחת להקלה בעונש הייתה החרטה שהביע מנינג, אך ככל הנראה בית המשפט התחשב גם בטענת ההגנה, לפיה משבר הזהות המינית של מנינג גרם לו לבלבול עמוק. לדבריהם, לו מפקדיו היו מתייחסים בזמן וכראוי לתלונותיו, ייתכן שמנינג היה מועבר מתפקידו בשלב מוקדם, וכלל לא היה נחשף לחומרים מסווגים. אחד הלקחים החשובים העולים מהמשפט, אם כך, הוא שלמרות כל ההצהרות היפות, הצבא האמריקני הוא עדיין מקום טראומתי עבור הומוסקסואלים.
בהצהרת החרטה שהקריא מנינג בשבוע שעבר, העניק מנינג לבית המשפט אפשרות נדירה להביט בו סוף-סוף כצעיר רגיש ומוזר, שהתגייס לצבא כדי להימלט מעצמו - ולא כבוגד שפגע בארצו מטעמי אידאולוגיה. תומכיו של מנינג, בהם כאלה שגויסו על-ידי ג'וליאן אסאנג' מאתר ויקיליקס, ראו בו תמיד גיבור שראוי לפרס נובל לשלום על חשיפת עוולות הממשל, ורבים מהם התאכזבו כשהתנצל על פגיעה במולדת ואמר לבית המשפט "כיצד לעזאזל חשבתי שבחור צעיר יוכל לשנות את העולם".
העונש החמור שדרשה התביעה נועד למטרה אחת: להפסיק את תופעות ההדלפות שרווחה בתקופת הנשיא אובמה. באופן אירוני, ייתכן שיותר ויותר אנשים יחשבו כעת שניתן להדליף בביטחון את סודות המדינה ולחמוק מעונש כבד: ניתן לקבל מקלט מדיני ברוסיה (כמו סנודן) או להישפט בארה"ב (כמו מנינג). חרף איומים בעונש מוות, כמו במקרה האחרון, אפשר לבקש חנינה אחרי שמונה שנים, ואולי אפילו להשתחרר כגיבור חופש שריצה מאסר פוליטי.