"בכל פעם שאני מתייאש, אני נזכר שלאורך כל ההיסטוריה, דרך האמת והאהבה תמיד ניצחה. תמיד היו עריצים ורוצחים, ולפעמים הם נראים בלתי מנוצחים אבל בסוף, הם תמיד נופלים. תחשבו על זה, תמיד". - מהטמה גנדי
מחקר חדש של אוניברסיטת מישיגן לקח את דבריו של גנדי צעד אחד קדימה וביקש להוכיח כי לא רק ההיסטוריה, אלא אפילו האבולוציה מעדיפה התנהגות אלטרואיסטית על פני אנוכיות. המחקר אף מציע כי יצורים אנוכיים בסופו של דבר "יאבקו זה בזה עד שיביאו לקצם". המחקר, שפורסם בכתב העת "Nature", השתמש במודלים של תורת המשחקים האבולוציונית כדי להראות כיצד קבוצות של משתפי-פעולה מצליחות יותר מאלו האנוכיות לפחות בטווח הארוך.
החוקרים הריצו במחשבים מאות אלפי "משחקים" המדמים תרחישים של שיתוף פעולה ושל בגידה. על ידי שינוי קל באסטרטגיות של השחקנים הווירטואליים, הם הצליחו להשוות אילו התנהגויות מסייעות להישרדותם של השחקנים. המחקר הציג שחקנים שהתנהלו באנוכיות, מול אחרים שנקטו גישה יותר אדיבה. בעוד שאלה שהתנהלו באנוכיות נהנו מיתרון מסוים לזמן מה, יריביהם גברו עליהם בטווח הארוך.
"גילינו שהאבולוציה תעניש אותך אם אתה אנוכי או אכזר", סיפר ד"ר כריסטוף אדאמי שהוביל את המחקר. "לטווח הקצר ונגד יריבים מסוימים, כמה יצורים אנוכיים יכולים להתקדם. אך התנהגות אנוכית היא לא בת-קיימא מבחינה אבולוציונית", הוסיף אדאמי.
תוצאות המחקר סותרות מחקר אחר משנת 2012, שבו השתמשו החוקרים במבחן הנקרא "דילמת האסיר": לשני אסירים מוצעת חירותם אם ילשינו על האחר. אם שניהם ילשינו - כל אחד יישאר שלושה חודשים בכלא. אם שניהם ישתקו, עונשם יקוצר לחודש ואם רק אחד ילשין, הוא ייצא לחופשי והשני ייכלא לחצי שנה. לאחר הרצה של מספר רב של תרחישים וירטואליים, המחקר הסיק כי שחקנים אנוכיים בסופו של דבר יביסו את השחקנים האלטרואיסטים.
למרות המסר ה"הומאני" לכאורה בממצאי המחקר החדש, הוא עדיין לא סותר את רעיון "הגן האנוכי" - תיאוריה לפיה יצורים חיים קיימים רק כדי להפיץ את הגנים שלהם. במקום, הממצאים יכולים להשלים את הרעיון, מאחר שהתנהגות לא אנוכית מסייעת לכל המינים. שיתוף פעולה בתוך קבוצה לא מותירה את האנוכיות מאחור.
"אבולוציה בלי סקס? זה מעוות את כל הסיפור"
זר פונה לרועה כבשים ושואל: "אם אומר לך כמה כבשים יש לך, אוכל לקבל אחת?". הרועה מסכים ונדהם כשהאיש הזר משיב "83". כשהוא עומד לעזוב פונה אליו הרועה: "אם אנחש את מקצועך, אוכל לקבל בחזרה את החיה שלי?" הזר מסכים. "אתה ביולוג מתמטיקאי". "איך ידעת?", שאל האיש. "כי לקחת את הכלב".
האיש מאחורי הבדיחה הוא מרטין נובאק, פרופסור לביולוגיה ומתמטיקה בעצמו, בתכנית לדינמיקה אבולוציונית באוניברסיטת הרווארד ומחבר הספר "סופר-משתפי-פעולה" (SuperCooperators). נובאק הכיר בבעייתיות מקצועו והבין כי ההנחות מאחורי המודל הממוחשב שהוא יוצר - הן שיקבעו את טיבו. גם בלב המחקר של נובאק ניצבת דילמת האסיר. הוא הבין כי הבחירה הרציונלית של כל אסיר היא לבגוד באחר - על אף שלו היו משתפים פעולה, מאסרם היה מתקצר. בהיעדר אמון, הסביר נובאק, ההיגיון יכול להיות הרסני.
הרבה ממה שאנו מבינים ויודעים על התנהגות אנוכית ואלטרואיסטית בחברה מגיע מתורת המשחקים, ענף במתמטיקה העוסק בקבלת החלטות. הבעיה בתיאוריה היא שהיא נוטה להיות מופשטת ותיאורטית מאוד - לא ניתן לקחת בחשבון את הניואנסים הרבים שקיימים בעולם האמיתי - שבו אנשים יכולים להעריך אם האדם שעומד מולם הוא אמין, לבחון את האפשריות שלהם וגם ללמוד מטעויות עבר.
"מודלים הם בדיוק זה - מודלים. הם מדמים את המציאות והם לא המציאות עצמה", מסביר פרופסור אורן הרמן, סופר והיסטוריון של המדע וראש התכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. "כדי להבין את המודל, צריך להסתכל על ההנחות שמכנסים לתוכו. נניח, בהרבה מידולים אבולוציוניים אין סקס בין הפרטים - הם משכפלים את עצמם ללא סקס על אף שהמודל מתייחס ליצורים מיניים. הרבה ביולוגים לא עוסקים במידול - הם מביטים דרך עדשת המיקרוסקופ או מתבוננים ישירות ביצורים שונים בטבע - ועל מודלים הם מסתכלים בפזילה מסוימת, במיוחד כאלו שנעשים על מחשב, הרחק מהמציאות עצמה. אבל יש גם ביולוגים שממדלים וחושבים שההנחות המקלות מרחיקות אותנו מהמציאות: אבולוציה בלי סקס? זה מעוות את כל הסיפור", הוסיף הרמן. "מצד שני, יש כאלה שהם יותר פתוחים: גם אם המודל פשטני, הם אומרים, לפעמים הוא יכול ללמד אותנו משהו חשוב".
חידת האלטרואיזם בעולם בו החזק שורד
מקורו של החסד בעולם בו "החזק שורד" מסקרנת חוקרים רבים לאורך השנים. "דרווין עצמו אמר שהתורה שלו מתמוטטת אם הוא לא מסוגל להסביר את האלטרואיזם. היה כאן מה שנראה כמו פרדוקס", מסביר הרמן. נהוג לדבר על שתי הגדרות לאלטרואיזם: ביולוגי ופסיכולוגי. בביולוגי מדובר על יצורים שאינם בני אדם - מצמחים, דרך בקטריות ועד חיות. אלטרואיזם ביולוגי הוא כל התנהגות שפרט עושה שמעלה את כשירות האחר והפרט משלם על זה - לא מדובר בכוונה מאחורי ההתנהגות, אלא בתוצאה. אלטרואיזם פסיכולוגי מוגדר כל כולו לפי הכוונה שמאחורי המעשה.
"יש תופעות אלטוראיסטיות בחרקים חברתיים, כמו קסטות של דבורים שלא מעמידות צאצאים, למשל. כל מה שהן עושות זה לעזור למלכה להאכיל את הצאצאים שלה. היינו מצפים שהברירה הטבעית תכחיד אותן", מסביר הרמן. "את שאלת האלטרואיזם מנסים לפתור כבר 150 שנים מדענים, חוקרי טבע, כלכלנים, ופסיכולוגים, שהולכים הלוך ושוב בין מה שאפשר להגיד על התופעה בטבע לעומת ההבנה של אלטרואיזם באדם. מהסיבה הזו יש גם הרבה בלבול - אנחנו משליכים את ההגדרות שלנו לאלטרואיזם על הטבע ומצד שני מסיקים ממה שאנחנו רואים בטבע על עצמנו".
המחקר המדובר של ד"ר אדאמי מציג מקרה דומה: דרך מחקרו הוא מנסה להוכיח שהמסקנה שלו תקפה גם על בני אדם. "אנשים נוטים לחשוב על המדע כחסר פניות כי יש בו הגדרות מדויקות ומתודה מדוקדקת. אבל הנושא של אלטרואיזם קשור לתפישה שלנו את עצמנו - וכמה שנרצה אחרת, קשה מאוד לחקור את עצמנו מבלי להשליך לשני הכיוונים", מוסיף הרמן.
אלטרואיזם עד מוות
בספרו של הרמן, "מחיר האלטרואיזם" (הוצאת "ספרי עליית הגג וידיעות ספרים") הוא מתחקה אחר ג'ורג' פרייס, חוקר אמריקני שניסה אף הוא לפתור את החידה - והתשובה שמצא עלתה לו בחייו."תורת האבולוציה היא תורה מתמטית. באבולוציה, אוכלוסיות משתנות מדור לדור, ואפשר לתאר את השינויים האלו תיאור מתמטי. מה שפרייס ניסה לעשות זה למצוא משוואה שתוכל לעזור בהבנה של השינויים האלו מדור לדור, במיוחד בתכונה כמו אלטרואיזם".
למה אלטרואיזם?
"קחו שתי קבוצות: אחת אגואיסטית ואחת אלטרואיסטית. אם יתחרו ביניהן, הקבוצה האלטרואיסטית תנצח. אולם שימו לב מה קורה בתוך קבוצת האלטרואיסטים פנימה: אם יש קרב גדול וכולם מסתערים קדימה ואני בוחר לקחת צעד אחורה - לי לא יקרה כלום, ואני גם נהנה מניצחון הקבוצה. אז אינטרס האינדיבידואל בתוך קבוצה אלטוראיסטית הוא להיות אגואיסט. אם התכונה הזו מועברת בתורשה, הקבוצה האלטרואיסטית תהפוך עם הזמן אגואיסטית. אלטרואיזם זו תכונה שיש בה התנגשות בין האינטרס של היחיד לבין האינטרס של הכלל".
פרייס הגדיר מבחינה מתמטית את התנאים שבהן תכונה כמו אלטרואיזם יכולה בכל זאת להיוולד. "הוא כתב את המשוואה באותה התקופה שהפך לנוצרי אוונגליסטי וחשב שמשמעותה היא שאין דבר כזה 'אלטרואיזם טהור ואמיתי', אלא שפרטים בטבע עושים מעשים אלטרואיסטים מתוך מניעים אנוכיים - כי הברירה תמיד תברור את האלטרואיזם בצורה שתהפוך אותם לכשירים יותר - בין אם אותם כאינדווידואלים, או את הגנים המרכיבים אותם, או את הקבוצה בה הם חיים".
איך הוא התמודד עם המסקנה הזו?
"זו הייתה הכרה מאוד קשה, שהאלטרואיזם למעשה תמיד כאילו "אנוכי", במיוחד עבור מישהו שזה עתה פנה לנצרות ועוד אוונגליסית! אז פרייס החליט שנפש האדם יכולה להתעלות מעל התהליך הטבעי ופצח בחיים של אלטרואיסט רדיקלי, בניסיון נואש להוכיח שהרוח האנושית יכולה 'לנצח' את הביולוגיה. הוא נתן הכל, עד שלא נשאר לו כלום, הפך לחסר בית והתאבד".
"הסיפור של פרייס מעלה באופן חד את השאלה שמעניינת את כולם - האם יש דבר כזה אלטרואיזם אמיתי? ואין, ואולי לעולם לא תהיה, תשובה ברורה לשאלה הזו. מה שאנחנו כן למדים מהאבולוציה זה שככל שיצורים הם יותר חברתיים, האינטראקציות ביניהם יותר אינטנסיביות, וכל פרט יותר תלוי באחר. כשהצורך בשיתוף פעולה גובר, הברירה הטבעית בוררת ביתר שאת מנגנונים ביולוגים שעוזרים ליצורים, כולל אנחנו, להיות משתפי פעולה. תכונות כמו סימפתיה, אמפתיה, שפה, ויכולת 'להיכנס' לראשו של אחר, עוזרות לנו להצליח בחברה. התלות שלנו באחרים גדלה אם יש לנו אמפתיה, למשל - יותר קל לנו לסמוך על אחרים, ולהבין אותם. אז כל המנגנונים הביולוגים המאפשרים אמון - שהם בנויים מתשתית הורמונלית, ביוכימית, ופיזיולוגית - רובה ככולה במוח כמובן - חשוב שייוולדו באבולוציה. וכך לאורך זמן, ככל שהיצורים נעשים יותר חברתיים - ואנחנו חברותיים ביותר, למעשה הכי! - מערכות נולדות שמאפשרות לנו להיות אלטרואיסטים אמיתיים".