השבוע רצוף הכשלונות של בנט

זה היה שבוע שנפתלי בנט היה מעדיף לשכוח. זה התחיל עם הניסיון לעורר משבר קואליציוני סביב סוגיית חוק משאל העם, שבמהרה התברר בעיקר כניסיון לקחת קרדיט על חוק שכבר סוכם עם נתניהו על קידומו, ונגמר אתמול, בתבוסה הצורבת בבחירות לרבנות הראשית. אחרי שפורסמו תוצאות הבחירה, ובנט הבין כי הרב דוד סתיו, שאת מועמדותו דחף בכל הכח - הפסיד, הוא מיהר להוציא הודעה לפיה יש צורך ברב ראשי אחד. לא ברור מה מנע ממנו לחוקק חוק כזה בחצי השנה שעברה מאז הבחירות ועד היום. "הוא היה יותר מדי שאנן", אמר גורם בקואליציה ששוחח עמו אתמול בצהריים. לדבריו, "הוא היה משוכנע שסתיו ייבחר ויהיה רב ראשי למחנה הציוני-דתי. יותר ממה שש"ס ניצחה, בנט הפסיד".

חזרה ליום שני השבוע. בנט נכנס למצוקה עם הודעתו של ג'ון קרי על חידוש השיחות בין ישראל לפלסטינים. כבר כמה שבועות הוא עוקץ את לבני, מסביר לכל מי שרק מעוניין לשמוע עד כמה תהליך השלום אינו רלוונטי. רסיס בישבן של מדינה שצריכה לקדם חברות הזנק במקום סיבוב נוסף של שיחות עם אבו מאזן. השבוע הוא מצא עצמו מובך, בתוך קואליציה שמשחררת מחבלים כמחווה לפלסטינים. לא בדיוק כוס התה של קהל המצביעים שלו.

בניסיון להסיט את תשומת הלב משחרור האסירים, הגה שר הכלכלה ספין מבריק. לשכתו הודיעה לכתבים ביום שני בבוקר כי בישיבת הסיעה שתתקיים בצהריי אותו יום, יאיים בנט להצביע נגד התקציב אם לא יקודם בכנסת חוק משאל העם. הספין עבד והפוקוס עבר מסוגיית שחרור האסירים, אותה היה קשה לבנט להסביר לבוחריו, למשאל העם - נושא שכלל לא מצוי במחלוקת עם נתניהו. חוק שכזה הרי חוקק כבר בכנסת הקודמת על ידי יריב לוין.

מה שבנט ביקש, זה בסך הכל להפוך את החוק הקיים לחוק יסוד. כבר יממה לפני אותו משבר קואליציוני מדומה, בראשון בערב, העבירו בנט ונתניהו מסרים האחד לשני בעניין. המתווך היה מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט. נתניהו התחייב לתאם את העניין מול ליברמן, שגישתו הידועה היא כי "ממשלה נבחרה למשול ולא לשאול", ומול לבני שחושבת שמדובר בחוק רע. בנט, מצדו, נשלח לשכנע את ה-"אח" לפיד. ההסכמות הושגו. ליברמן, כך מספר בכיר בקואליציה המעורב בפרטים, הבטיח "שלא להפריע". לבני הבטיחה גם היא לא לתקוע את החוק, מקסימום להצביע נגד. מה היא צריכה לקלקל את השמחה בשבוע כזה שבו סופסוף "נכנסים לחדר", שם הקוד החביב על שרת המשפטים למשא ומתן.

בערב, אחרי שנפתר המשבר הקואליציוני שמעולם לא היה, התכנסה סיעת הליכוד. זאב אלקין וישראל כץ התווכחו שם, איך לא, על חוק משאל העם. בתצורתו הנוכחית, החוק מחייב משאל עם על נסיגה משטחים שישראל החילה עליהם ריבונות. כלומר, יהודה ושומרון לא נכללים במסגרת החוק. כץ דרש לקיים משאל עם גם במקרה של פינוי התנחלויות באופן חד-צדדי, במסגרת הסכם ביניים, למשל. אלקין טען נכון שהיה עדיף שיהיה חוק כזה, אך פעולה שכזו תיראה כמו תקיעה של מקל בגלגלי המשא ומתן, וכי עדיף לקדם במהירות את חוק היסוד הנוכחי, שמשליך באופן עקיף גם על השטחים. כיצד? אלקין יוצא מתוך נקודת הנחה שבמסגרת הסכם יהיו חילופי שטחים, מה שאומר שישראל תפנה גם שטחים שנמצאים בריבונותה - מה שנופל במסגרת ההגדרה של חוק משאל העם.

נתניהו הופתע מהקלות שבה חידוש המשא ומתן התקבל בסיעתו. גורם שנכח בישיבה סיפר כי היה בטוח שח"כים מהאגף הניצי בליכוד, וכן חברי הכנסת של ישראל ביתנו, יעוררו מהומה ברקע הכוונה לשחרר אסירים. בפועל, הם לא פצו פה. גדעון סער שאל את נתניהו כמה אסירים בכוונתו לשחרר. נתניהו, שמכיר את יכולות ההדלפה המרשימות של חברי סיעתו השיב כי "זה לא המקום לדון בכך". סער הקשה, והשיב עקיצה משלו: "אם לא כאן, אז איפה עוד אני יכול לשאול?", אמר ורמז לחברות בקבינט, שבו היה חבר בקדנציה הקודמת ואשר נשללה ממנו בקדנציה הזו.

נתניהו לא נקב במספר האסירים שישוחררו, אך הדגיש כי הם ישוחררו במנות, במשך שבעה חודשים. גורם בליכוד ציין כי מדובר בהישג לנתניהו, שיעזור להפעיל לחץ מול הפלסטינים כדי שלא יקומו משולחן המשא ומתן, כל עוד הם יודעים שישנם אסירים שאמורים להשתחרר.

ומה עם הקפאת הבנייה? לדברי הבכיר, נתניהו ציין מפורשות כי אין כל התחייבות בנוגע להקפאת הבנייה בשטחים בזמן השיחות עם הפלסטינים: "כולם יודעים שתהיה בנייה ממשלתית תוך כדי המשא ומתן", אמר. לדבריו, "הרבה מכרזים שנעשו אחרי נובמבר 2012 צריכים להתפרסם מחדש, כיוון שהם נכתבו בצורה רשלנית. יוציאו אותם, ויגידו שמדובר במכרזי עבר שעליהם כבר חטפנו ביקורת. האירופים והאמריקנים יחטיפו לנו, אבל זה לא ייתפס כשבירת כללי המשחק".

הדיון בחוק הגיוס השבוע היה ללא ספק הביזארי ביותר עד כה בכנסת ה-19, ומי שנכח בדיוני התקציב בשבועות האחרונים יודע שמדובר בתחרות קשה. חברי יהדות התורה התחפשו לערב אחד לחברי קדימה של הכנסת ה-18, ושלפו מהשרוול כל גימיק אפשרי: החל מעצרת תפילה משותפת עם ש"ס מחוץ למליאה, דרך קריעת החולצות לאות אבלות, וכלה במהלך המשעשע והמבריק של מאיר פרוש, שכבל את עצמו באזיקים למיקרופון של דוכן הנואמים כדי להמחיש שבחורי הישיבות יעדיפו ללכת לכלא ולא להתגייס. במשך דקות ארוכות הסדרנים ניסו לפנות את פרוש מהדוכן, אולם כיוון שלא היה מפתח, הוא נותר קשור לדוכן עד שהמיקרופון נעקר ממנו, והרב הורחק מהמליאה.

אמנם אלה שידעו מראש על הפרובוקציות המתוכננות זכו לראות מופע של פעם בחיים, אך צריך גם לשים את ההומור בצד ולהעיר על כך שתי הערות: ראשית, הכנסת ה-19 התאפיינה עד כה במעט גימיקים באופן יחסי. אירועי ליל הדיונים על חוק פרי מוכיחים שוב שהשתוללות במליאה גוררת הד תקשורתי וציבורי, וזו עלולה להיות בשורה רעה מאוד לאיכות ולרצינות הדיונים מעתה ואילך. שנית, אם החרדים התמקדו בתעלולים ובטריקים, עושה רושם שאין להם טיעונים ענייניים נגד חוק הגיוס, וזו מסקנה די עגומה בפני עצמה.

חברי ועדת החוקה שיפשפו את עיניהם בתדהמה: באמצע הדיונים על חוק המשילות נכנס פנימה אביגדור ליברמן, "האיש שלא דרך בארבע השנים האחרונות באף חדר ועדה מלבד ועדת החוץ והביטחון", כפי שהגדיר זאת גורם בליכוד- ביתנו, שמכיר את יו"ר ישראל ביתנו היטב. ליברמן נכנס לחדר הוועדה ברגע משברי. את החוק מקדמים רונן הופמן מיש עתיד ודוד רותם מישראל ביתנו. חברי הוועדה ויתרו על הניסיון האבוד לשכנע את רותם, ועברו להפעיל לחץ על הופמן, שנראה לעיתים חסר אונים. רבים מהטיעונים שהעלו נשמעו הגיוניים. כך למשל הסעיף הנוגע לאחוז החסימה שאותו ביקשו ביש עתיד להעלות לארבעה אחוזים; באופוזיציה טענו, כי המפלגות הערביות, שהחוק נועד לפגוע בעיקר בהן, יתאחדו לפני הבחירות, יקבלו את אותו מספר המנדטים לפחות - ויתפצלו לשלוש סיעות נפרדות מיד אחרי הבחירות - מצב שהחוק לא נותן לו מענה. בסופו של דבר הסעיף פוצל ויעבור למסלול חקיקה נפרד.

גם על סעיף אחר, הזוי לא פחות, הופמן הותקף. הסעיף מבקש לקבוע כי גם אם 65 חברי כנסת הביעו אי אמון בממשלה, תוכל הממשלה הקודמת לשוב ולמשול אם לא הוקמה ממשלה חלופית בתוך 21 יום. רותם הקצה לדיון שעתיים. הוא נמשך שש שעות. ברגע שבו היה נראה שיש עתיד נשברת, נכנס ליברמן לחדר, ולקח הצידה את הופמן ואת רוברט אילטוב, חבר סיעתו. "זה פחות משנה מה הוא אמר להם. הנוכחות שלו שם נועדה לאותת לכל מי שצריך, וכן - גם ללפיד, שזה החוק שלו, שלא כדאי לעשות חוכמות ושהוא מצפה שזה יעבור", הסביר גורם בליכוד-ביתנו. החוק, כמה צפוי, אושר בוועדה. אם לא יהיה שינוי, אולי כבר בשבוע הבא הוא יעבור במליאה, מה שאומר שהחל מהמושב הבא יידרשו 61 חברי כנסת רק בשביל הזכות להגיש הצעת אי אמון בממשלה יותר מאשר פעם בחודש. לחיי הדמוקרטיה.