תופעה: חוקרים פרטיים בעקבות מתבגרים - בשירות ההורים

(צפו בתיעוד מעקב לילי אחרי בני נוער)

אנחנו עומדים בקרן רחוב הומה אדם, ומתצפתים על יוסי (שם בדוי), המשוטט עם חבריו. הוא עובר את הרחוב, אנחנו בעקבותיו. מקפידים בכל דקה שלא יבחין בנו, ומנסים לבחון את מעשיו. עם מי הוא מדבר? מה בדיוק הוא מעשן? ולאן הוא הולך עכשיו? יוסי איננו עבריין מוכר, אפילו לא בעל בוגדני. הוא נער בן 16, שבסך הכול ביקש לבלות בחופש הגדול עם חברים בעיר. הוריו של יוסי פנו אל החוקרת הפרטית אילנית מנדלסון ממשרד "מנדלסון חקירות פרטיות", בבקשה שתעקוב אחריו במשך ערב אחד, כי חשדו שהוא משתמש בסמים. וואלה! חדשות התלווה אל מנדלסון למעקב, ונחשף לתופעה הולכת וגדלה של הורים שלא מסתפקים במילה של הילד - ושולחים חוקרים לבלוש אחריו ולגלות מה הוא באמת עושה בזמנו הפנוי.

"בגדול, ההורים האלה רוצים בייביסיטר", אומרת מנדלסון, עורכת דין במקצועה. "הם אומרים: 'אני בעבודה ואין לי הרבה זמן, הילד לבד בבית ואני צריך שמישהו ישגיח עליו'. אני עושה את המעקבים כל השנה, אבל בעיקר בחופש הגדול, אז הילדים בבית וההורים בעבודה ולא יודעים מה קורה. לא לכל ההורים יש מצלמות והם יכולים לעקוב לבד". כאשר מתקבלת בקשה מהורה, מנסה מנדלסון לברר האם יש לאותו הורה סיבה טובה דיה לחשוד שהילד מבצע פעילות אסורה. בידוק זה הוא הכרחי, לטענתה, גם אם במחיר של הפסד לקוח. "ברוב המקרים שמבקשים ממני לעקוב אין סיבה מוצדקת. זה סתם הורים משוגעים שיש להם כסף". מעקב כזה, אגב, עולה כ-500 לשעת מעקב.

אם ההורה החליט שהוא רוצה את המעקב בכל זאת, מקבלת מנדלסון את המשימה ומתחילה בעבודתה. "אני כבר ילדה גדולה", היא מסבירה, "אז אני לא יכולה 'להתערבב' עם בני נוער כמו שהייתי עושה לפני שבע-שמונה שנים. אז אני שולחת חוקרים שנראים צעירים יותר. אני בעצמי עורכת את החקירה, אבל אני לרוב יושבת ברכב עם 'עוקב' נוסף, ויש עוד מישהו בשטח (כמו החוקר אלמוג חג'ג', שהיה פעיל במעקב בו השתתפנו - מ"ר). לפני כמה חודשים למשל, הייתה בחורה שההורים חשדו שהיא מסתובבת בחברה לא טובה. סמים, בחורים מפוקפקים וכו'. אביה של הילדה קיבל את המשמורת עליה כשהתגרש מאמה, והוא לא רצה לאבד את האמון שלה בו. הוא רצה שזה יהיה דיסקרטי".

בערב המעקב מודיע ההורה למנדלסון כשהילד יוצא מהבית, והיא ממשיכה משם: "האבא אמר לנו מה היא לובשת, ועקבנו אחריה לדיסקוטק בתל אביב. החוקר הצעיר שלי נצמד אליה כל הערב, ובשלב מסוים אפילו כאילו ניסה להתחיל איתה כדי שהיא לא תחשוד למה הוא שם. כל הערב הוא ראה איך שהיא מתנהלת והכל היה בסדר - ואז האבא ראה שהיא ילדה טובה. זה היה חד-פעמי והוא אמר שבקיץ הוא יבקש שוב לבדוק".

חזרה ליוסי. הנער שאחריו אנו עוקבים מספק לנו ערב די משמים. הוריו חשבו שהוא משתמש בסמים ומסתובב עם חברים שהם אסרו עליו להסתובב עמם, אולם החשדות הללו התבדו. יוסי, כמו שאומר השיר, "ילד שלי מוצלח" - הסתובב מעט עם חבריו לא רחוק מהבית, שתה משקה מוגז (שבתחילה נחשד על ידנו כמשקה אלכוהולי) וחזר בשעה שנקבעה לו, לזרועותיה של אמו שעודכנה במתרחש מדי חצי שעה.

אבל לא כל הילדים כמו יוסי. מנדלסון מספרת על מקרים שבהם המעקב הציל את חייהם ועתידם של מתבגרים. "לעתים זה מוגזם באמת ולעתים זה מוצדק", היא מסבירה. "כך למשל, היה פעם הורה עשיר שפנה אליי וביקש שאערוך מעקב אחר הילדים באופן סמוי במשך חמישה ימים רצופים - ובאמת, בזמן שעקבנו אחריו, הילד גנב מכונית". במקרה אחר, עקבו מנדלסון וחוקריה אחר נערה דתייה בת 15, ובמעקב התברר שהיא נמצאת במערכת יחסים עם גבר המבוגר ממנה ב-15 שנה. בעקבות המעקב, יכלו הוריה להתעמת עמה - והקשר הופסק. "אנחנו פשוט הצלנו אותה", אומרת מנדלסון. בסיפורים נוספים היא מתארת ילדים שצרכו סמים, הסתובבו בחברת עבריינים ועוד שלל התנהגויות שהיו עלולות להוביל להשלכות קשות ואף לסכן את חייהם.

ההורים של העידן הטכנולוגי לא בהכרח זקוקים לחוקרת פרטית. אפליקציות, מצלמות נסתרות ותוכנות מתוחכמות כבר הפכו אמצעים זמינים ולגיטימיים עבור הורים שחייבים לדעת היכן הילד מסתובב בזמנו הפרטי. כך למשל, ישנן תוכנות שמאפשרות להורים לנטר את כל שיחות הצ'אט שעורכים ילדיהם באינטרנט. באמצעות אפליקציה נוספת, יכולים הורים מודאגים לדעת בדיוק היכן נמצא הילד שלהם בכל רגע נתון. האפליקציה מאפשרת להם גם גישה לכל התמונות במכשיר, להודעות ה-SMS (גם לאלה שנמחקו) וליומן השיחות. ואם זה לא מספיק, היישום מאפשר להורה לצלצל לאפליקציה ולהפעיל מיקרופון שישמיע לו את כל הנעשה סביב הילד, כמובן ללא ידיעתו.

כך למשל, נכתב בתיאור האפליקציה באתר החברה: "הורים רבים חרדים לגורלם של ילדיהם כאשר הם נמצאים מחוץ לבית, בבית הספר או בבילוי. כמובן שהילדים והנוער של היום לא ממש מעוניינים שההורים יתערבו במעשיהם, ולא ישאלו בכל פעם היכן הם נמצאים. פתרון שיכול להיות שימושי הוא התקנת תוכנת מעקב שתאפשר להורים לעקוב מרחוק אחר הילדים, מבלי שהאחרונים יהיו מודעים לכך".

ארגון ההורים הארצי הציע באחרונה להורים להתקין תוכנה שתעקוב אחר פעילות חריגה בפרופיל הפייסבוק של ילדיהם, אולם מדובר בתוכנה שמותקנת בהסכמת הילד ובידיעתו. "אני דוחה מכל וכל מעקב או ציתות לילדים ללא ידיעתם", אומר גדעון פישר, יו"ר הארגון ובעצמו אב לחמישה. "אנו רואים בכך פגיעה חמורה בפרטיות הילדים. זו לא הדרך לחנך, אלא להפך - להרחיק את הילד מההורה או המבוגר האחראי. הורים החשים כי ילדיהם סגורים בפניהם ואינם משתפים, יכולים לפנות לעזרה מקצועית כיצד להגיע אל הילד. יכול הורה לפנות לשירותי הרווחה או ליועץ בית הספר על מנת לקבל עזרה מקצועית לפתרון הבעיה. עזרה שכזו נכונה יותר, מאחר ותהיה רגישה כלפי הקטין ובהתאם לחוק".

מנדלסון, מצדה, מנסה להצדיק ולו במעט את המניעים למעקב. "אני הכי ליברלית בעולם", היא מבהירה. "הילדים שלי יכולים לספר לי כל דבר. ועדיין - לילד בגיל העשרה יש הורמונים בראש במקום תאי מוח. זה לא בשליטתו, ולפעמים זה גם נעשה בתום לב. ההתנהגות היא התנהגות של ילד, וצריך להיות בקונטרול כי אין ברירה". היא מספרת שכשהיא הייתה ילדה, אביה, שחשש לביטחונה, עקב אחריה עד המועדון בו בילתה: "אבא שלי הופיע יום אחד במועדון, למרות שהייתי ילדה טובה ולא הייתה לו סיבה לעקוב אחרי. אבל כשיש לך ילד, הדאגה היא כל כך כבדה - ולפעמים עדיף להיזהר בצוננים מלהיכוות ברותחים. זה תלוי בילד, במערכת היחסים, בדינמיקה ובפתיחות - אבל צריך להיות עם אצבע על הדופק".

סיגל, אם ממרכז הארץ, היא כזו - עם האצבע על הדופק. בשיחה עם וואלה! חדשות היא מספרת על בתה האהובה בת ה-17, אחריה שלחה את מנדלסון לעקוב לפני כשנה וחצי. "היא ילדה חכמה ומוכשרת, שלומדת בתיכון טוב", היא אומרת ומוסיפה: "אנחנו גם גרים בשכונה טובה במרכז". סיגל מספרת כי חששה מהנערים עמם נהגה בתה להתרועע. "הם נפגשים, אולי שותים, מעשנים. יום אחד, הרגשתי שהילדה שהייתה קרובה והייתה מספרת לי הכול, פתאום חומקת לי מבין הידיים, לא משנה כמה ניסיתי. קיבלתי המלצות מחברים על אילנית, הבנתי שיש לה הרבה ניסיון בתחום. רק רציתי לראות שהכול בסדר עם הילדה שלי".

מנדלסון עקבה אחרי בתה של סיגל כמה פעמים, ולשמחתה לא מצאה התנהגות חריגה. "זה עזר לי מאוד לדעת איך להתמודד איתה", אומרת סיגל. "הרגיע אותי לקבל תמונה שהילדה ממש בסדר. אמנם גיליתי שהיא התחילה לעשן, אבל לא הופתעתי כי הרחתי עליה. זה בעיה כי גם אם יש התנהגות בעייתית, את לא יכולה לעקור אותה מהחברה שלה כי זה רק ירחיק אותה. אנחנו ישבנו אחר כך ודיברנו איתה על זה. כמובן שלא חשפנו את מה שהיה כי אני לא רוצה לפגוע בה".

חשבת בשלב מסוים שזו חדירה לפרטיות? שזה בעייתי?

"בטח. ברור שחשבתי שזה חדירה לפרטיות. אבל לא ביום אחד מחליטים לעשות משהו כזה. כשהחלטתי לעשות את זה, זה אחרי שבמשך שנה ראיתי שהילדה השתנתה וניסיתי את כל הדרכים. בוודאי שהיו חששות, אבל ברגע שהחלטנו, הלכנו על זה. אילנית המליצה שבהתחלה נעשה מעקב בלי צילום ואחר כך נראה, וזה מה שעשינו, לא צילמנו אותה. היום יש לי איתה תקשורת יותר טובה. כרגע אין לי צורך לעשות את זה שוב, אבל זה עזר מאוד".

אך עם כל החשש הגדול של ההורים וההתנהגות הבעייתית של בני נוער בימינו, אי אפשר שלא לתהות אם לא מדובר בחציית גבול. האם פרטיותם של הקטינים הפכה להפקר לטובת השקט הנפשי של האמונים על שלומם וביטחונם? ד"ר איילת בלכר-פריגת, מומחית בנושא זכויות הילד ממכללת שערי משפט, מסבירה: "התפיסה של הורות היום, היא כזו שהורים טובים - זה מה שהם צריכים לעשות כדי להגן על הילדים שלהם. תמיד יכולנו לחטט בתיק או לקרוא את היומן של הילד שלנו, אבל התפיסה החברתית הייתה שזה משהו לא מוסרי ולא ראוי. הורים לא היו מתגאים בזה. היום יש לנו מצב בדיוק הפוך - יש המון אויבים מסביב, והורים שנחשבים טובים עוקבים אחרי הילדים".

ד"ר בלכר-פריגת מסבירה שהחובה של הורה להגן על ילדו גוברת על הכול, ואם אכן עולה חשש ממשי שכזה, על ההורה לעשות כל שבאפשרותו כדי להגן על הילד שלו. "אם אנחנו מאמינים שיש לילדים זכות לפרטיות, על הורה לנסות לבדוק את החשש בדרכים אחרות שלא פוגעות בפרטיות. לדבר עם הילד, למשל. הפגיעה הזו צריכה להיות אמצעי אחרון. יש שתי מגמות סותרות של הורות בימינו: האחת היא 'הורות הליקופטר' – הורות מאוד אובססיבית; מצד שני – 'הורות בשלט רחוק'. כל עניין המעקבים משתלב עם שתי המגמות האלה: מצד אחד להיות מעורב מאוד בכל ההתכתבויות שלהם, ומצד שני לא צריך להתעמת עם הילד".

בכל זאת, לדבריה, יש להעלות את המודעות של ההורים לזכות לפרטיות של ילדיהם. "אי אפשר להפר את הזכות הזו לפרטיות אם אין סיבה טובה, וסיבה טובה זה דבר אוביקטיבי. יש היום תפיסה שלילדים אין תפיסת פרטיות כי הם חולקים הכול באינטרנט. אבל מחקרים מראים שתפיסת הפרטיות שלהם שונה. אין להם בעיה לחלוק הכול ברשת, אבל הם לא רוצים לחלוק את זה עם ההורים שלהם. חלק מהתפיסה הזו היא להבין שהם מחליטים. הורים, תבינו שלילדים שלכם יש זכות לפרטיות. הרבה הורים לא חושבים שזה בעייתי לעקוב אחר ילדיהם".

ומה חושבים הילדים? יובל כחלון, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, בן 17, מבקש למחות. "אמון הוא הבסיס לקשר יציב ואמיתי בינינו לבין הורינו", הוא אומר. "הפרת האמון מצדנו היא לפעמים סיבה לגיטימית להורים לשלוח מעקב. שאר המקרים בעיניי לא מצדיקים זאת. שיחה אמיתית והצבת גבולות משותפים יהיו פתרון הרבה יותר טוב, זול ומועיל. באופן אישי, אם הייתי מגלה שהוריי עוקבים אחרי הייתי מסביר להם שאין בכך כל צורך ושהם יכולים לסמוך עליי".

לקריאה נוספת:
700 אלף תלמידי חטיבות ותיכון יצאו לחופשת הקיץ
כך תשמרו על בטיחות הילדים בבית

לפניות לכתבת: michalresh1@walla.com