לראות את האור: מה קורה במוח רגע לפני המוות?

רגע לפני שברוס וויליס השמיד את האסטרואיד שאיים להשמיד את כדור הארץ ולהביא את הארמגדון, חייו חלפו לנגד עיניו. הרגע הזה, מסתבר, הוא אינו המצאה של הוליווד או של תימהוניים. רבים שהסתכלו למוות בעיניים העידו שחשו כי עזבו את גופם, הביטו מטה וראו את עצמם מוטלים חסרי חיים, בטוחים שרוחם עושה את דרכה אל העולם שמעבר. לרבים מהם החוויה הזו משנה את חייהם – נראה שרבים "שבים לחיים" כשהם מאושרים יותר ולא חוששים יותר מהמוות.

דוקטור סטיבן לוריס הבלגי הוא חוקר המסתובב בבתי חולים במדינה ומגלה עניין מיוחד במאושפזים שחוו NDE - Near-Death Experience חווית ה"כמעט-מוות". "מאושפזים בטיפול נמרץ מפחדים לספר את מה שעבר עליהם", סיפר לוריס לרשת סי. אן. אן. לדבריו, הם חוששים שלא ייקחו אותם ברצינות, בעיקר הרופאים. "החוויה הופכת לאבן פינה בחייהם", סיפר הרופא הבלגי שעומד בראש קבוצת חקר תרדמת בבית הספר האוניברסיטאי בעיר לייז' שבסוף החודש האחרון פרסם את המחקר הנרחב בנושא.

"זה מרגיש יותר אמיתי מאמיתי", אמר לוריס. על פי המחקר, מי שנמצא במהלך NDE חש תחושה של בהירות בצבעים חיים, כפי שיש לאנשים רבים המאבדים את הכרתם. אך אל תטעו – לוריס לא טוען כי החוויה הגיעה מאותו עולם שמעבר ובוחר שלא ל"ערבב" את המחקר שלו עם אמונה דתית. לתפיסתו, מקורה של החוויה – איך לא – הוא בפסיכולוגיה האנושית. "זה המוח שמפיק את התופעה הזו", הסביר.

לוריס וצוותו התמקדו במחקרם באופן שבו המוח יוצר את הנפש ואת תפיסת המציאות שלה. הם עובדים יחד בעיקר עם מטופלים בתרדמת בניסיון לשפר את איכות חייהם, נוחיותם והטיפול בהם. במהלך שנות המחקר, מספר רב של מטופלים התעוררו מהתרדמת בה שרו וסיפרו ללוריס על הטיול שלהם לעולם הבא: בכל הסיפורים היו אלמנטים דומים ואף זהים לחלוטין. "אנשים רבים שהיו בסכנת חיים מידית מדווחים לאחר מכן על חוויה חוץ גופית, במהלכה ראו אור בהיר או חשו שהם עוברים במנהרה – כל אלו אלמנטים מוכרים ב-NDE".

"הרגשתי בשלב מסוים שאני נמשך החוצה מתוך גופי", סיפר ריימונד, אזרח בלגי שעבר התקף לב. "הלכתי בתוך מנהרה שחורה לחלוטין במהירות גבוהה – מהירות שאי אפשר לתאר אם לא חווית אותה". נאדין, בלגית אף היא, חוותה חוויה דומה לזו של ריימונד כשלקתה בליבה ואספקת החמצן למוחה הופסקה – היא מספרת כי ראתה את עצמה מחוץ לגופה. "זה מרגיש כאילו אתה על ענן, אפילו אם זה לא קורה במציאות". נאדין תיארה את התחושה של חוסר השליטה המפחידה במתרחש: "אתה תוהה אם אי פעם תשוב לגופך". גם ריימונד חש פחד כשראה אור בסוף המנהרה, אך אחר כך הרגיש שמדובר באור "נשי" אשר "תקשר" עמו והוא נכנע לרצונו. "הבנתי שאני לא צריך להיאבק – ושחררתי. זה היה הרגע שנכנסתי לחוויה".

מחקר מדעי על אנשים שחוו NDE הוא מאתגר במיוחד מאחר ולא ניתן לחזות את הרגע שבו היא תתרחש – דבר ההופך את האפשרות "לצפות" ברגע כמעט בלתי אפשרי, הסביר לוריס והוסיף כי זה יהיה אכזרי לסרוק את מוחו של אדם העומד בפני מוות אפשרי. לכן בחרו לוריס וצוותו לחקור את התופעה אחרי שהיא מתרחשת, בעיקר בעזרת אנשים שהיו בתרדמת, באמצעות מבחנים פסיכולוגיים.

הצוות תשאל את נחקריו עד לפרטים חושיים ורגשיים של זיכרונות וכיצד הם חווים אותם מחדש – כלומר, הם מנסים למדוד עד כמה נוכח, עוצמתי ואמיתי הוא זיכרון. הצוות השווה את זיכרונות החוויה שלפני המוות עם חוויות עוצמתיות בחיים האמיתיים כמו חתונה או לידה, אך גם עם זכרונות של חלומות ומחשבות, כלומר דברים שלא קרו במציאות הגשמית. הם השוו בין זיכרונות חדשים לישנים ובין מטופלים שחוו חוויה שלפי המוות וכאלה שלא. "הזיכרונות של אירועים שקרו במציאות היו עוצמתיים יותר מחלומות או מחשבות", הסביר לוריס. "אם הזיכרון הוא אמיתי או חדש הוא עשיר יותר".

התוצאות הדהימו את החוקרים: "להפתעתנו, NDE התגלה כחוויה עשירה בהרבה מכל זיכרון של אירוע, בין אם אמיתי או לא", סיפר לוריס. הזיכרונות של החוויה הזו "מנצחות" את כל היתר בתחושת המציאות שבהן: "ההבדל היה כל כך משמעותי". גם אם הנחקר חווה את החוויה החוץ גופית לפני זמן רב, הזיכרון שלה היה עשיר "כאילו זה היה אתמול", תיאר לוריס. "לפעמים הנחקרים מתקשים למצוא את המילים כדי לתאר את זה והם משוכנעים שהחוויה היא אמיתית לחלוטין".

NDE היא אמנם חוויה שלוריס מציג ככזו שניתן להסביר באמצעים מדעיים אך לעיתים רבות החוויות נתפסות, בשל עוצמתן וייחודן, כאירוע שמיימי, מאחר שבחלק מהזיכרונות של הנחקרים מופיעות דמויות כמו בודהה, ישו או מוחמד. ד"ר אבן אלכסנדר, הוא חוקר אגנוסטי שחווה חוויה שלפני המוות עוצמתית הפכה אותו למאמין והסיק כי האירוע הוא חלק מגלגולו של האדם. לדבריו, החוויה שלו לא יכולה הייתה להיות הזיה מאחר וחלקים מהמוח שלו שהיו נחוצים בשביל לייצר את החוויה היו מתים. לוריס חולק על התפיסה הזו. "אין שום עדות לכך שיכולה להיות חוויה מודעת ללא פעילות מוחית", הסביר, "מספיק לחשוב שאתה עומד למות כדי לחוות NDE. פעילות מוחית נורמלית היא שיצרה את הזיכרון הזה".

למרות שמחקריו של לוריס וצוותו היו עקביים, צוות החוקרים בדק עד כה רק מספר קטן יחסית של חולים ולא הצליחו לסרוק תמונות במוח של חולים במהלך NDE כדי לקבל נתונים על הפן הפיסיולוגי של החוויה. לדבריו, אנשים רבים מפחדים שהתודעה שלהם תתעכב זמן רב אחרי מותם וחוששים לתרום איברים בגלל הפחד שיהיו עדים למה שקורה לגופם. "קיימים הרבה הסברים מטורפים". בלי להתייחס לשאלת קיומם של גן העדן או הגיהינום, מסביר לוריס שרק מיעוט קטן של חוויות סף מוות מפחיד. רוב החוויות, לדבריו, נעימות ומרוממות.