נהרות של ציניות נשפכו סביב כניסתו של יאיר לפיד לפוליטיקה. ממטרי סאטירה - לעתים מדויקת ולעתים נגועה ברדיפת מתנחלים - הומטרו על נפתלי בנט מאז ליל הראיון אצל נסים משעל, שהעלה אותו לגדולה. אם לשפוט לפי ההסכמים הקואליציוניים שחתמו השניים בסוף השבוע האחרון עם הליכוד-ביתנו, השניים הללו הם אלה שסופרים עכשיו את הכסף.
אם השינויים המבניים שיש עתיד והבית היהודי חתומות עליהם יבואו לידי ביטוי, תחווה החברה הישראלית תמורות מרחיקות לכת בשנים הקרובות. נכון, לא בכל התחומים השינויים שהשתיים מבקשות לחולל באים לידי ביטוי וחבל וחלקם הצהרתיים בלבד ונטולי אופק מעשי, אבל ניכר שהן הצליחו לשים את האצבע על הנקודה הבוערת ביותר, זו שהתחילה את בערתה בשדרות רוטשילד בקיץ 2011.
חינוך תחילה
נושא השוויון בנטל, שבשמו נשארו המפלגות החרדיות מחוץ לממשלה, אולי עמד במרכז המצע של לפיד, אבל התמקדות בו מחייבת לפני כן לעמוד על השינויים בחינוך. קריאה מעמיקה בהסכמים מבארת את ההתעקשות של לפיד על משרד החינוך ומוכיחה כי לא היה בה רק משום סידור עבודה לחבר. ביש עתיד מתכוונים לשנות מהיסוד את היחס למוסדות החינוך החרדיים, על מנת שיגיעו מוכנים לנשיאה בנטל. לכן מתכוון שר החינוך החדש, שי פירון, להפעיל בתוך שנתיים וחצי תכנית לימודי יסוד במערכת החינוך, שתחייב לימודי ליבה. מוסד שלא יעמוד בכך תקצובו ייפגע אנושות. שליטתו של המשרד בחינוך ילדי ישראל תושלם כשגם האחריות על הגיל הרך תועבר ממשרד התמ"ת. או בשמו החדש: הכלכלה והמסחר.
פירון לא מתכוון לאכול חרדים לארוחת בוקר. גם לא לצהריים. אולי הוא נאיבי, אבל עודנו מאמין שאפשר לעשות את הדברים בהידברות, ולא בכוחנות. בעיתונים החרדיים מתקיימת תחרות עזה בשבועות האחרונים - מי יקצין יותר את עמדותיו בנוגע ל"ממשלת הגזרות" שבאה עלינו לכלותינו. כל דימוי מההיסטוריה רוויית הדם והפוגרומים של העם היהודי מקבל חותמת כשרות לשימוש במאבק. גם טיעונים מגוחכים נכנסים לרשימה, אחד מהם מתאר ברעד איך ילדים חרדים רכים בשנים ילמדו אנגלית מספרי לימוד שבהם מופיעות נשים, רחמנא ליצלן. זה בסדר, מבחינת פירון אפשר ללמוד את השפה דרך קריאת פרקי אבות באנגלית. ומי שרוצה ללמוד מתמטיקה דרך המבנה של מסכת סוכה - שיהיה לו בהצלחה.
בבית היהודי וביש עתיד משוכנעים שהשינויים המבניים שייעשו בחינוך יגרמו לצעירים החרדים להגיע בשלים ומוכנים יותר לשלב ההכרעה בנוגע לגיוס לצה"ל ולשירות האזרחי. לפיד ואנשיו ביצעו לא מעט פשרות ביחס לתכנית שהציגו במצע שלהם: לא כולם יגויסו בגיל 18, ובמקום 400 בחורים שיוגדרו "עילויים" ולא יגויסו כלל, יזכו 1,800 להגדרה זו ועל המשתמטים לא יושתו סנקציות פליליות, אלא כלכליות בלבד.
אבל זו רבע הכוס הריקה. בתחתיתה טמונה מהפכה של ממש בערכים (שוויון בנטל) ובכלכלה (תעסוקה). אם הכל ילך כשורה, עשרות אלפי בחורי ישיבה יקבלו בתוך חודש וחצי מכתב שמשחרר אותם משירות צבאי. המשמעות היא שאלו שמבלים בישיבה רק כדי לחמוק משירות צבאי יוכלו לצאת לעבודה ברשות ובסמכות. במקום לתחמן באוהלה של תורה הם יעבדו באישורה של המדינה. ברור שההתחלה תהיה קשה, הרי כניסתם של עשרות אלפי בחורים צעירים לשוק העבודה בישראל לא תיטיב איתו בשלב הראשון. מה גם שההשכלה שהם רכשו בישיבות לא בהכרח תסייע במציאת עבודה. אך עם השנים, כאשר יגיעו לשוק העבודה התוצרים הראשונים של לומדי הליבה, התמונה תתאזן.
למרות שחלק מהמהלכים עוגנו באבני דרך ממשיות ובלוחות זמנים צפופים, עדיין רוב סיכויי ההצלחה של הממשלה בנויים בעיקר על רצונם של נתניהו, לפיד ובנט לעבוד יחד. החודשיים האחרונים היטיבו עם השניים האחרונים, אבל לא בטוח ששיפרו את יחסי האמון עם הבוס החדש שלהם. השאלה המרכזית שתעמוד על הפרק תבחן את יכולתם להשכיל ולהניח בצד את החודשיים האחרונים, שבהם טיפסו על עצים, הגביהו לצמרות, חיפשו סולמות, לפעמים מצאו ולפעמים נפלו ונחבטו. בסופו של דבר, עליהם להבין, זה לא משנה אם לפיד רצה להיות במשרד החוץ ומצא את עצמו באוצר, או אם בנט רצה להיות סגן ראש הממשלה ולבסוף נשאר נטול התואר חסר החשיבות הזה. מה שחשוב באמת זה האם ראש הממשלה יסייע לשריו להצליח בתפקידיהם למרות שלפחות חלקם הצהיר שירצה להחליף אותו בבוא היום, ומנגד - האם השניים הללו יבואו לעבוד בלי לחשוב ולנהל כבר את קמפיין הבחירות הבא.
ושלוש הערות לסיום
1. נכון שבשדרות רוטשילד לא דיברו על הנושא המדיני, נכון שכשאתה אומר לבן שיחך את המילים "המשא ומתן עם הפלסטינים" הוא נרדם כבר במילה השנייה. ובכל זאת, התייחסות כה עלובה לנושא בהסכמים קואליציוניים כל כך מפורטים, מעלה את החשש שהממשלה ויתרה מראש.
2. כמה עיתונאים בכירים כתבו בשבוע שעבר בעיתוניהם על מסכת הלחצים הקשה שהופעלה על נפתלי בנט בימים שלישי ורביעי. יו"ר הבית היהודי מתואר שם כמי שעמד בגבורה מול מבול הטלפונים והלחצים שהגיע מדמויות מרכזיות בציונות הדתית, שדחקו בו לזרוק את לפיד ולחבור לנתניהו יחד עם החרדים. לפחות שלושה מאלה שהוזכרו בכל הפרשנויות, ככאלו שדיברו איתו או שלחו אליו שליחים זבולון אורלב, דני דיין ודניאל הרשקוביץ התפלאו לקרוא את שמם מעל דפי העיתונים. הם לא שוחחו עם בנט בשבועות האחרונים, בוודאי שלא משכו בחוטים. הדמיון בין התיאורים שהופיעו בכל הכתבות, אם לא לחשוד בטלפתיה מופלאה בין החברים, מעלה לסבירות גבוהה את האפשרות שבנט או מי מטעמו תידרך את כולם. ולמרות זאת, בלשכת בנט טענו אמש בתוקף שהם לא נקבו בשמות השלושה. כך או כך, בואו נסכם שפוליטיקה חדשה וכמעט שכחנו, אך גם ישנה כוללת דיוק בעובדות ויחס מכובד לעמיתים שלך, אפילו למי שאינו אח שלך.
3. נתניהו ראוי להערכה על הנחישות שגילה בשמירת ההסכם עם ציפי לבני. לבני נטולת כוח פוליטי ממשי, ולו היה נתניהו לוקח לה את משרת השר השני, קשה לראות כיצד היתה מצליחה לפגוע בו. ובכל זאת הוא התעקש. ויש כאן עוד מוסר השכל יפה: מי שמעז לקפוץ ראשון למים - מרוויח.
ממשלת נתניהו השלישית - כותרות אחרונות
שטייניץ ימונה לשר האסטרטגיה והמודיעין; שלום בתשתיות
נתניהו מחלק תיקים: סער שר הפנים, יעלון לביטחון
בנט הפתיע במינויים והצהיר: "כולנו מאחורי נתניהו"