בזו אחר זו נפלו בשבועות האחרונים הבטחות והצהרות הבחירות של בנימין נתניהו. הממשלה הקטנה שנכפתה עליו לא אפשרה לו לשלב שרים שנבחרו במקומות לא-ריאליים בליכוד; ההתעקשות על השוויון בנטל מצד יאיר לפיד השאירה את החרדים, השותפים הנאמנים, מחוץ לממשלה; ואמש נפלו המשלטים האחרונים - תיק החינוך, שעליו הצהירו בליכוד שוב ושוב בימים האחרונים שיישאר בידי המפלגה עבר לידי יש עתיד. מה עוד שכעת, גם אם משה כחלון יחזור מהארוורד המפנקת למנהל מקרקעי ישראל, כפי שהבטיח נתניהו, הוא יעשה זאת תחת אחריותו של שר השיכון החדש, אורי אריאל, תיק נוסף שראש הממשלה התחייב שיישאר בידי הליכוד.
בכך לא תמו צרותיו של ראש הממשלה. צוותי המשא ומתן של שלוש המפלגות נפגשו הלילה (חמישי) במגדלי בסר ברמת גן לתיאום הפרטים הקטנים של ההסכם, לקראת פגישה משולשת של ראשי המפלגות היום. אחריה, נתניהו ייפגש עם חברי מפלגתו ומעטים, אם בכלל, ייצאו מחויכים מהפגישות הללו. במקרה הטוב הם יישארו בתפקידיהם, במקרה הרע ישונמכו, ובתסריט הטרגי יתבשרו שבממשלה הנוכחית הם כלל לא יהיו חברים. מחוץ לחדר הם ימצאו את הח"כים הצעירים, שרק לפני שלושה חודשים היו בטוחים שהישגיהם בבחירות הפנימיות יבריגו אותם בממשלה, ועתה יצטרכו להתגאות בתפקיד סגן שר או יו"ר ועדה.
ולמרות זאת, לראש הממשלה יש במה להתנחם. עם אורי אריאל במשרד השיכון ונציג הבית היהודי שיושב על ברז התקציבים בוועדת הכספים הוא יכול להיות רגוע: אינתיפאדה מימין לא תפרוץ בזמן הקרוב, אם בכלל. ציפי לבני, שהביעה שלשום געגועים לתהליך המדיני, תוכל להתאחד בקרוב עם ידידיה מהרשות הפלסטינית. האם הפירות לשיחות ייקטפו בתוך זמן קצר? קשה להאמין. גם בתחום הכלכלי עם יאיר לפיד במשרד האוצר ונפתלי בנט משרד הכלכלה והמסחר הוא יכול לישון בשקט. הפערים בין השלושה מזעריים. כך שבסופו של דבר מקבל ראש הממשלה ממשלת ימין מדיני וימין כלכלי האם זו אינה תבנית נוף מולדתו?
מבחן בנט
בתחרות על זהות המנצח הגדול של מערכת הבחירות הוביל כל העת בבטחה יאיר לפיד, כשחברו החדש, נפתלי בנט, מפגר מעט מאחוריו. היממה הסהרורית שעברה המערכת הפוליטית מציבה את בנט בקו אחד עם לפיד. ההישגים שהביא למפלגתו מרשימים: שני תיקים כלכליים בכירים, אחד זוטר והשני הוא ראשות ועדת הכספים, שנחשבת לתיק מיניסטריאלי לכל דבר.
בנט עשה לציונות הדתית מה שאף מנהיג לא הצליח לעשות לפניו: להציב אותה בחזית ההנהגה הישראלית. מתי השתוקקה התקשורת הישראלית לשמוע את מוצא פיו של מנהיג המפד"ל? מתי הוזכר שמו של מנהיג הציונות הדתית כמועמד לגיטימי לתפקיד שר האוצר? יום הבחירות לראשות המפד"ל התקיים במקביל לבחירות בארצות הברית. בליל הבחירות לא היה כלי תקשורת שוויתר על מעברים בין סיקור התוצאות בארצות הברית לנאומו של בנט באולם אירועים דחוס. אם בנט יתגלה כפוליטיקאי וביצועיסט מוצלח כפי שנהג מעת כניסתו לפוליטיקה, בפעם הבאה הבדיחה כבר לא תהיה על חשבונו.
גם ברמה האישית רשם בנט הצלחה, כשהשכיל לשפר את יחסיו עם ראש הממשלה. אמנם הברית בינו לבין לפיד סנדלה את נתניהו בכל הקשור לברית עם החרדים, אבל לצד שמירת הברית הזו עשה בנט ככל יכולתו על מנת לפשר בין הצדדים. עשה והצליח.
אמונה פרקטית
נטל ההוכחה הכבד ביותר מוטל כעת על כתפיו של לפיד. כמעט את כל מבוקשו הוא קיבל, לאחר התנהלות פוליטית מבריקה, ועתה מתחילה הדרך המפרכת שבה יצטרך להביא קבלות לבוחריו. המבחן הראשון יהיה בהסכם הפוליטי שייחתם בין הליכוד ליש עתיד. השאלה היא האם הוא יהיה נבוב וחסר מהות כמו ההסכם עם התנועה, או שיהיו בו סיכומים אופרטיביים שיחייבו את הממשלה לפעול ברוח המצע של יש עתיד. לאחר מכן יטבע שר האוצר החדש בניירות, במספרים ובמצגות שזרים לו לחלוטין. לפיד יודע לספר סיפור, ואם יצליח בתפקידו הוא יידע איך ליחצ"ן את הדבר כלפי חוץ. אך בשביל זה הוא יידרש לקבל את ההחלטות הנכונות, שבתחילת כהונתו רובן יהיו קשות. לפיד יצטרך ברגעים האלה את יריבו עד אתמול בנימין נתניהו. שניהם נדרשים, החל מהיום, להחזיר את האמון והידידות ששררה בין שניהם עד ה-22 בינואר. בלעדיהן שניהם ייכשלו.
ב-14 במרץ 2012, לפני שנה בדיוק, שטח הינוקא הפוליטי, יאיר לפיד, את משנתו החינוכית בכנס "התעוררות" בירושלים. לפיד הבטיח לבטל כמעט את כל בחינות הבגרות ולהשאיר על כנן ארבע בלבד, אם יהיה שר החינוך. תקלה קרתה לו בדרך, וההצלחה הגדולה לה זכתה מפלגתו הקפיצה אותו מעלה למשרת שר האוצר. את החזון שלו בחינוך יצטרך להגשים חברו ומספר 2 במפלגתו, שי פירון. הבעיה של מערכת החינוך בישראל, הסביר לפיד בנאומו, היא האמון. "אני חושב שלתת אמון זו הדרך היחידה לקבל אמון", הוא אמר, "ואני חושב שלתת אמון זה לא רק הדבר הנכון מוסרית וערכית, אלא גם הדבר הכי מעשי שהמערכת יכולה לעשות". בתום 40 ימים מורטי עצבים, עם מעט מאוד גילויי אמון הדדיים, צריכים נתניהו ולפיד להתחיל להאמין אחד לשני. אם לא בשם המוסריות והערכיות אז בשם הפרקטיות.