ביום שבו נבחר ד"ר מוחמד מורסי לנשיא המצרי הראשון אחרי נפילתו של חוסני מובארק, חשבתי שמצרים מתחילה ברגל ימין את דרך הדמוקרטיה, ושמיום זה והלאה נבחר את הנשיא שלנו באופן דמוקרטי. עם זאת, התברר לנו שיש גורמים המסרבים לכך שמצרים תשקוט. אותם גורמים שנמצאים גם בתוככי מצרים וגם מחוצה לה - סבורים משום מה שהאינטרסים שלהם ייפגעו אם מצרים תלך בדרך הנכונה ותהיה מדינה מפותחת.
אותם גורמים לא הסכימו שישכון שקט ברחוב המצרי. הם ניצלו את כלי התקשורת ואת הבורות הפוליטית של האזרחים, אחרי 30 שנה של שלטון רודני, כדי לערער את יציבותה של החברה המצרית ולא לאפשר לפרלמנט הנבחר ולנשיא הנבחר למלא את תפקידם ולהעלות את מצרים על המסלול הנכון. ב-1 בפברואר 2012 נרצחו במהלך משחק כדורגל בעיר פורט סעיד 72 צעירים, אוהדי קבוצת אל-אהלי המצרית. גזר הדין במשפט הזה היה אמור להינתן ב-26 בינואר 2013, יום אחר היום שבו ציינו כולנו שנתיים למהפכה.
תנועות האופוזיציה, שנכשלו בבחירות לנשיאות ולפרלמנט, קראו לקיים הפגנות סוערות ביום הזה בכל רחבי המדינה, תוך שהן מותחות ביקורת חריפה על מדיניותו של מורסי. התנועות הללו סמכו על כך שיפרצו מהומות בקהיר או בפורט-סעיד והן ינצלו אותן כדי להגביר את המחאה נגד מורסי מתוך רצון להפיל את השלטון הנבחר.
אותן תנועות החלו להכשיר את הקרקע לכך בהפגנות שפרצו בכמה מחוזות ב-25 בינואר. פעיליהן תקפו את תחנות המשטרה, ואנשים רבים נהרגו. למחרת, כאמור, גזר בית המשפט עונש מוות על 21 מהנאשמים בפרשת פורט סעיד ובמקום לכבד את גזר הדין, נהרו מפגינים רבים לבית הכלא כדי לשחרר את העצורים בכוח. הם ירו אש חיה על הכלא והרגו שני שוטרים.
המשטרה ניסתה להגן על בית הכלא, אולם המהומות הלכו והתגברו, ובסוף היום הגיע מניין ההרוגים ליותר מ-30. יום לפני כן חסמו אוהדי קבוצת הכדורגל אל-אהלי את הכבישים, עצרו את התנועה ואיימו להבעיר את המדינה "אם גזר הדין לא יהיה לרוחם".
אזרחי המדינה הפסיקו לכבד את החוק. מי שלא מרוצה מגזר הדין של בית המשפט, הולך לתקוף תחנות משטרה ומשרדי ממשלה, ומבעיר את המדינה. האזרחים חושבים שדמוקרטיה משמעה לעשות מה שרוצים. האזרחים חושבים שלאחר המהפכה מותר להם להפוך הכול, להתעלם מהחוק, להתנער מהשלטון ולדרוש הכול "כי הכל מגיע לי ואינני חייב דבר למדינה".
מפלגות האופוזיציה הליברליות אשמות אף הן במצב. לאחר שנכשלו במאבקם והחוקה אושרה ברוב גדול בציבור, ולאחר שהבינו שהן צפויות להיכשל גם בבחירות הבאות לפרלמנט הן החליטו להמר על יצירת כאוס. אותו כאוס, כזכור, הצליח להפיל את מובארק, אך הן שכחו דבר מאוד חשוב: במהפכה נגד מובארק לא היו לו תומכים בקרב העם. לנשיא מורסי יש תמיכה של שליש לפחות. הוא נבחר באופן דמוקרטי. על כן ניתן להעריך שהצבא ינהג אחרת הפעם ויגן על בחירתו של העם.
אם האופוזיציה תתעקש להמשיך במאבקה האלימות תגבר. אם האיסלמיסטים ייכנסו לתמונה האלימות תגבר. הפתרון הוא אחד: יש לאכוף בכוח את שלטון החוק על כל מי שמפר את החוק. הציבור חייב לקבל את החלטת הרוב. זוהי דמוקרטיה אמיתית. הציבור חייב ללמוד מהמדינות בעלות הניסיון בדמוקרטיה איך מיישמים דמוקרטיה אמיתית. גם בישראל, שכנתנו, לא ראינו מהומות במחאה על תוצאות בחירות או על גזר דין של בית משפט. זהו כלל ידוע בדמוקרטיה ועלינו ללמוד את זה.
הכותב הוא מתרגם בן 41, תושב קהיר, חוקר לענייני ישראל, ממייסדי מכון "אפאק" ללימודים מזרחיים וממייסדי קבוצת "מדברים שלום" בפייסבוק.