גם בסוף מערכת הבחירות יכולות להיות הפתעות

כל כך הרבה קרה במערכת הבחירות הזו, ועדיין זה לא נגמר: שבוע וחצי נותר, ואין מי שיכול להרשות לעצמו להוריד הילוך. יש מפלגות שינסו לשמור על המומנטום, ויש כאלה שינסו לתפוס אותו, אבל אין מישהו שאין לו מה להפסיד או להרוויח בזמן הזה. מנגד, הרומנטיקנים וחובבי האקשן יקוו כי מעט הימים שנותרו לפני ההליכה לקלפי יזמנו דרמות של הרגע האחרון. נוכח ניסיון העבר, האם יש סיכוי שזה יקרה?

כל הדיווחים, הניתוחים והסקרים - בוואלה! בחירות 2013

בעיקרון, כבר במערכת הבחירות הראשונה אפשר לזהות אירוע משמעותי שהתרחש ערב ההכרעה – אז, ב-1949, הודיעה מפא"י על העלאת שכר של 15% לעובדים, מה שבוודאי לא הזיק לניצחונה המוחץ. לאחר מכן ועד 1977 קשה למצוא דרמות מסעירות של השבועות או של הימים האחרונים, בעיקר מפני שממילא הקרבות לא היו תחרותיים במיוחד, ולאורך רוב הזמן גם לא היו שידורי תעמולה ועימותים טלוויזיוניים בין המועמדים בקו הסיום.

כל זה השתנה לקראת מהפך 1977. אז, תוכנן עימות בין מנחם בגין לבין שמעון פרס, ובגלל אסון התרסקות מטוס צבאי במדבר יהודה, הוא נדחה והתקיים רק מספר ימים לפני הבחירות. מנהיג הימין, שעד אז הודר מן הזרם המרכזי של הציבוריות הישראלית, ניצל את המעמד כדי להוכיח לקהל שהוא יכול לעמוד שווה בשווה מול ראש מפלגת השלטון, והדבר נתן לו את הפוש האחרון בדרך לניצחון.

ארבע שנים לאחר מכן, הגיעה מה שהיא אולי הדרמה הגדולה בתולדות מערכות הבחירות בישראל: לא די בכך שראש הממשלה המכהן, מנחם בגין, הפציץ את הכור בעירק רק כשלושה שבועות לפני ההליכה לקלפי, אלא שממש בערב ההצבעה הגיעה פליטת הפה המפורסמת של דודו טופז והנאום המפורסם לא פחות שנשא מנהיג הליכוד בעקבותיו.

כפי שכבר כתבנו כאן בעבר, אי אפשר לומר שההתרחשות הזו לבדה הפכה את היוצרות בקו הסיום ונושאת באחריות בלעדית לניצחון הליכוד. עם זאת, אין ספק שהייתה לה משמעות כלשהי, והיא הייתה בגדר הקש ששבר את גב הגמל של המערך ואפשר לימין להשלים את סגירת פער 30 המנדטים בסקרים ולנצח בזמן אמת.

שבע שנים לאחר מכן, הסיוט של המערך חזר, ושוב התרחשות שאירעה בערב הבחירות גדעה את סיכוייו לזכות בהן. גם כך הוא היה במומנטום שלילי, באשמת הקמפיין הכושל (כרגיל) שניהל מול ה"רק הליכוד יכול" האפקטיבי שמולו. ואז, ב-30 לאוקטובר 1988, בקבוק תבערה נזרק על אוטובוס ביריחו והביא לשריפתם בחיים של אם ושלושת ילדיה ולפציעה קטלנית בדיעבד של החייל שניסה להציל אותם. המדינה, כמובן, הזדעזעה, וכשהלכה לקלפי ב-1 בנובמבר, העניקה לגוש הימין ניצחון ברור.

ככל הנראה, הדרמות באות במחזורים של שמונה שנים, כי ב-1996 שוב היינו עדים להתרחשויות משמעותיות ברגע האחרון. אז, נוכח גל הטרור והדם שפקד את המדינה, החשש היה שמקרה דומה לזה של 1988 יחזור על עצמו. באחד העיתונים היומיים הגדולים אף העזו להציג את השאלה הלא אלגנטית – מי לדעתך ינצח את הבחירות במקרה של פיגוע בערב ההליכה לקלפי?

למרבה המזל, זה לא קרה, אבל במערכה האחרונה של הקמפיין כן התרחשו דברים אחרים: בנימין נתניהו ניצב לעימות טלוויזיוני מול פרס והביס אותו בקלילות, מה שתרם עוד יותר לסגירת הפער העצום ביניהם בסקרים. בסופו של דבר הוא הצליח לא רק להשתוות אליו, אלא גם לעקוף אותו בסיבוב – בין השאר, הודות להתגייסות חב"דניקית לטובתו, שהרימה למענו ממש בקו הסיום את קמפיין "נתניהו טוב ליהודים" והבטיחה את ניצחונו הזעום.

1999 שברה את מעגל שמונה השנים, שכן גם במהלכה הייתה תפנית של הרגע האחרון. רבים כבר שכחו זאת, אבל עד ערב הבחירות, חמישה התמודדו לראשות הממשלה – לא רק ברק ונתניהו, אלא גם עזמי בשארה, בני בגין ויצחק מרדכי. אחד אחרי השני, השלושה נכנעו ללחצים והסירו את מועמדותם שנייה לפני שיהיה מאוחר מדי, בשעה שפתקי ההצבעה למענם כבר הודפסו וחולקו לקלפיות, מה שאיפשר למועמד השמאל להבטיח את ניצחונו כבר בסיבוב הראשון.

2001 ו-2003 היו מערכות בחירות רגועות ומשעממות, שבהן ניצחונו של אריאל שרון היה ברור, ובהתאם לכך לא היו בהם דרמות מיוחדות – לא של הרגע הראשון ולא של הרגע האחרון. ב-2006, לעומת זאת, קיבלנו על קו הסיום את אחת ההתפתחויות המפתיעות, שלא לומר ההזויות, בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית.

אז דגדגה קדימה בסקרים את רף 40 המנדטים. מרבית הפרשנים הפוליטיים צידדו בהערכה הזאת עד הרגע האחרון, ואף אחד מהם לא לקח בחשבון את הגלגול המחודש של מפלגת הגמלאים, שכמו כל הווריאציות הקודמות של התנועה הזו, התנדנדה מתחת לאחוז החסימה.

אך בשקט-בשקט, ובאמת בדקה התשעים, נוצר סחף עצום שהוביל מצביעים רבים למפלגה הזו – בין השאר בזכות אורנה ומשה דץ, שהיו מהראשונים להודיע על תמיכה בהם, שלושה ימים בלבד לפני הבחירות ויצרו כדור שלג ענק. הודות לו, הגמלאים גזלו בסופו של דבר מקדימה לא פחות משבעה מנדטים.

לאכזבת המצביעים האידיאליסטים שתמכו בהם בתמימות, לא הייתה לכך שום משמעות בסופו של דבר, בטח לא בכל הקשור לרווחת הפנסיונרים. עם זאת, הדבר מנע מקדימה להפוך למפלגת השלטון הגדולה שחלמה להיות, כך שבהחלט הייתה לו משמעות.

האם מקרה הגמלאים יכול לחזור על עצמו השנה, ואחת מן המפלגות שמתנדנדות מתחת לאחוז החסימה, למשל קדימה או ארץ חדשה, ישתחלו לכנסת ואולי אפילו עם יותר משניים-שלושה מנדטים, מה שיכולה להיות לו חשיבות רבה בעת המשא ומתן הרכבת הקואליציה?

האם התפנית תתגלה כפליטת פה של אחד המועמדים או מי מאנשי שלומו, שתעלה לו ביוקר? ואולי היא תתגלם דווקא בדמות אירוע כלכלי, ביטחוני או מדיני פתאומי, שתהיה לו השפעה מכרעת על מאזן הכוחות בין שני הגושים? ההיסטוריה הישראלית מלמדת שהכל יכול לקרות, ובכל רגע נתון, ולכל דבר קטן עשויה להיות משמעות גדולה.


הכתבות הקודמות בסדרה:
המנצח בבחירות יהיה גם זה שיפסיד
מדודו טופז עד נפתלי בנט: פליטות פה לא מכריעות בחירות
פתק בקלפי או יום שאנטי? הציבור מצביע ברגליים
חידון בחירות: תולדות הזיגזג - מה אתם זוכרים?
קולות מבוזבזים או הישג מדהים? תלוי באחוז החסימה
מגוש חוסם לגוש אגו: השמאל כבר לא יכול
ההיסטוריה מוכיחה: יציאה לקרב לא מבטיחה ניצחון בקלפי
מבן גוריון עד ברק: מפלגות כוכבים מתנפצות לרסיסים
הליכוד ביתנו, מפלגות עולים כבר לא