25 שנה של דעווה וג'יהאד: חמאס חוגג חצי יובל

חמאס - ראשי תיבות של חרכת אל-מוקאוומה אל-איסלמיה - "תנועת ההתנגדות האיסלמית" - הוקם ב-14 בדצמבר 1987, ימים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה, על ידי "האחים המוסלמים" ברצועת עזה, שבראשם עמד השייח' אחמד יאסין. יאסין הבין את הפוטנציאל הטמון באינתיפאדה ופעל מיד להקמת הארגון. מטרת חמאס היא הקמת מדינה פלסטינית איסלמית בשטחי פלסטין ההיסטורית. שני האמצעים הבולטים שאותם נקט ועודנו נוקט חמאס הם הדעווה, פעילות רווחה עבור הציבור, והג'יהאד.

באוגוסט 1988 פרסם חמאס את אמנתו, שהיא המסמך שבו מוצגת האידיאולוגיה שלו, כפי שגובשה בידי יאסין. האמנה, ובה 36 סעיפים, קובעת כי דרכה של התנועה היא דרך האיסלם וכי היא אחת הזרועות של תנועת האחים המוסלמים. עוד נכתב כי כל מוסלמי מחויב לצאת למלחמת קודש כדי להחזיר את פלסטין לבעליה. בנוסף נכתב כי כל יוזמה מדינית "עומדת בסתירה לתפיסת העולם של תנועת ההתנגדות האיסלמית, ולפיכך ויתור על חלק כלשהו מפלסטין כמוהו כזניחת חלק מהדת".

בתחילת האינתיפאדה הראשונה הורה יאסין לפעיליו לחטוף חיילים ישראלים ולרצוח אותם כדי להשיג שחרור אסירים פלסטינים במשא ומתן. בפברואר 89' עלה סמל אבי סספורטס על טרמפ שבו נסעו אנשי חמאס מחופשים לחרדים, ונרצח. באופן דומה נרצח חודשיים וחצי לאחר מכן רב"ט אילן סעדון. בגין מעשי הרצח, נידון יאסין למאסר עולם ול-15 שנות מאסר נוספות. רצח שני החיילים היה פעולת הטרור הקשה והבולטת ביותר שביצע חמאס בתחילת דרכו.

לאחר שפעילי חמאס רצחו את השוטר ניסים טולדנו, החליטה ממשלת רבין, בדצמבר 92', לגרש 415 אנשי חמאס ללבנון. הפעילים גורשו למרג' א-זוהור, שם התגוררו במחנה אוהלים גדול. בשנת שהותם בלבנון למדו החמאסניקים דרכי פעולה חדשות בתחום הטרור והחבלה מעמיתיהם בחיזבאללה. מבין המגורשים בלטו עבד אל-עזיז רנתיסי ומחמוד א-זהאר, שהפכו עם חזרתם לשטחים למנהיגים בכירים בחמאס. רנתיסי חוסל ב-2004 ואילו א-זהאר, המתגורר ברצועה, נחשב עד היום לאחד מבכירי הארגון. רבים סבורים שהגירוש ללבנון, שכלל למעשה השתלמות בטרור, הוביל בסופו של דבר לגל הטרור הקשה שהחל בשנת 94'.

ב-16 באפריל 1993, חודשים לפני החתימה על הסכמי אוסלו, ביצע חמאס את פיגוע ההתאבדות הראשון שלו בישראל. מחבל פלסטיני הגיע לצומת מחולה בבקעת הירדן עם מכונית ממולכדת, נצמד לשני אוטובוסים והפעיל את מטען החבלה. בפיצוץ נהרגו המחבל ואזרח ערבי-ישראלי, ושבעה חיילים שישבו באחד האוטובוסים נפצעו. חוליית חמאס נטלה אחריות לפיגוע בכרוז שפרסמה בעמאן, שבו גם ציינה כי המחבל הוא תמאם נבלוסי, 22, תושב שכם, חבר בזרוע הצבאית של חמאס – גדודי עז א-דין אל-קסאם. עם הזמן, הפכו פיגועי ההתאבדות לדפוס פעולה קבוע של חמאס ואף קיבלו הכשר דתי.

חמאס התנגד מאוד להסכמי אוסלו, שכן הם דחקו אותו מעמדת כוח פוליטית והובילו לתהליך מדיני עם ישראל. חמאס רצה לקרוא תיגר על הלגיטימיות של יאסר ערפאת, שבחר בדרך המשא ומתן עם ישראל והרוויח מהחשש של ערפאת להתעמת עם מבצעי הפיגועים. לפי הנתונים הישראליים, בין ספטמבר 93' לספטמבר 95', אז נחתם הסכם אוסלו ב', נרצחו 164 איש בפיגועים בישראל. יש הטוענים כי הפיגועים הם תוצאה של נסיגת צה"ל מרצועת עזה, יש הגורסים כי הם תוצאה של חזרתם לשטחים של מאות אנשי החמאס שגורשו ללבנון, ויש המאמינים שהטבח במערת המכפלה גרם לחמאס למקד את פיגועיו בתוככי ישראל.

יחיא עיאש, שכונה "המהנדס", היה אחד ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס והאחראי על הכנסת שיטת פיגועי ההתאבדות בישראל. הוא תכנן עשרות פיגועי התאבדות בישראל, והוא זה שהכין את חומרי הנפץ בעבורם. ב-5 בינואר 1996 הוא חוסל באמצעות טלפון סלולרי ממולכד, ובתגובה הודיע חמאס כי ינקום על מותו בפיגועי טרור גדולים.

התגובה לחיסולו של "המהנדס" לא אחרה לבוא. חודש לאחר החיסול החל גל של פיגועי התאבדות, שבו נרצחו עשרות ישראלים ומאות נפצעו. בפברואר 96' נהרגו 27 בני אדם בפיגועי התאבדות בירושלים ובאשקלון. כשבוע לאחר מכן התפוצץ מחבל בירושלים והרג 18 בני אדם. למחרת, בערב פורים, רצח מחבל מתאבד 13 אנשים, רובם ילדים, מול דיזנגוף סנטר בתל אביב. רק בשלב זה החלה הרשות הפלסטינית לפעול נגד חמאס, דבר שהוביל לירידה משמעותית בכמות פיגועי ההתאבדות.

לאחר שני פיגועי התאבדות בירושלים ב-96', הורה ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, לחסל את ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, שהתגורר אז בירדן. לפי פרסומים זרים, אנשי מוסד התיזו לעברו רעל ברחוב בעמאן, אולם מאבטחיו של משעל תפסו את הסוכנים. עקב התקרית הדיפלומטית עם ירדן, העבירה ישראל חומר נוגד לרעל שהציל את חייו של משעל, ושחררה את אחמד יאסין מהכלא. ניסיון החיסול היה אירוע מכונן בחייו של משעל. רק בשבוע שעבר, כאשר הגיע לראשונה בחייו לרצועת עזה כדי להשתתף באירועי חצי היובל, אמר משעל בנאומו כי הוא נולד שלוש פעמים: בפעם הראשונה כשיצא מבטן אמו, בפעם השנייה כשניצל מהחיסול ובפעם השלישית כשבא לעזה.

כוחו של חמאס התחזק מאד במהלך האינתיפאדה שפרצה בשנת 2000, בין השאר משום שישראל נלחמה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים ושיתקה אותם לחלוטין, ובכך סייעה לחזק דווקא את חמאס, וגם משום שהרשות נתפסה כמושחתת מאוד. חמאס הצליח פיגועים רבים במהלך האינתיפאדה, וישראל החלה להפעיל מדיניות חדשה - הסיכול הממוקד – נגד ראשי ופעילי הארגון. ניסיון החיסול השאפתני ביותר היה ב-2003, כשישראל הטילה פצצה במשקל רבע טון על בית שבו שהו בכירי הארגון, וביניהם אחמד יאסין, מוחמד דף, איסמעיל הנייה, עבד אל-עזיז אל-רנתיסי ומחמוד א-זהאר. אף לא אחד מהם נפגע. מערכת הביטחון טענה כי חמאס ביצע במהלך האינתיפאדה 780 פיגועים, שבהם נהרגו 430 אזרחים.

ישראל טענה במשך שנים כי עם שחרורו מהכלא, הטיף יאסין לטרור נגד אזרחי ישראל. לאור זאת, הודיעה ישראל כי יאסין, כמו יתר ההנהגה הפוליטית של חמאס, אינו חסין מפגיעה. ואכן, לאחר הניסיון הכושל ב-2003, במרץ 2004 חוסל מייסד הארגון ומנהיגו הבלתי-מעורער. הייתה זו מהלומה קשה לחמאס, לאחריה נהפך חאלד משעל למנהיג הארגון. בין אם בשל הסכם הבנות חשאי עם ישראל, בין אם בגלל גדר ההפרדה שהוקמה מסביב לגדה, ובין בזכות ההרתעה - חמאס הפסיק את פיגועי ההתאבדות בישראל לאחר חיסול יאסין.

בקיץ 2005 פינתה ישראל באופן חד-צדדי את ההתנחלויות ברצועת עזה, שבהן התגוררו כ-8,000 ישראלים. יום אחר שצה"ל השלים את נסיגתו מהרצועה, נערכה ברצועה חגיגה גדולה, שבמהלכה נשרפו בתי הכנסת הנטושים. חמאס, שטען לכל אורך הדרך כי הוא זה שהצליח לסלק את ישראל מהרצועה, התחזק מאוד בעקבות ההתנתקות. גם בציבור הפלסטיני הוא נתפס כמגרשם של המתנחלים מעזה. הוא הודיע כי ימשיך במאבק המזוין בישראל למרות ההתנתקות, והוא אכן החל בירי רקטות לעבר יישובי הדרום. ההתנתקות תהיה אחת הסיבות לכך שחמאס יחליט לקפוץ למים הפוליטיים.

בעקבות כמה אירועי מפתח, ובהם מותו של מנהיג הפלסטינים יאסר ערפאת והתנתקות מרצועת עזה, החליט חמאס ב-2005 לשנות את מדיניותו ולהפוך לשחקן פוליטי. בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בשנה זו זכה חמאס להישגים נאים, ובראשם השתלטות על כמה עיריות מרכזיות, כמו בשכם ובקלקיליה. עם זאת, הצלחת הארגון בלטה בעיקר בסיבוב הבחירות שנערך בעשרת היישובים ברצועת עזה.

בינואר 2006 נערכו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. כדי למשוך בוחרים, החליט חמאס לשנות את שם רשימתו לפרלמנט ובמקום "חמאס" ניתן לה השם "מפלגת השינוי והרפורמה". בראש המפלגה עמדו איסמעיל הנייה ומחמוד אבו טיר. חמאס הפתיע אפילו את עצמו כשזכה ב-75 מושבים בפרלמנט, לעומת 43 בלבד שקיבל פתח. בדיעבד, ניתן לומר שהתחזקות חמאס הייתה צפויה: הרחוב הפלסטיני מאס בשלטון המושחת של פתח ובחוסר יכולתו לקדם הסדר מדיני, וכן התרשם מתרומתו של חמאס להתנתקות מעזה. אבו מאזן הטיל על הנייה להרכיב ממשלה, אך הוא נאלץ להקים אותה ללא שותפות קואליציוניות. הייתה זו הפעם הראשונה שממשלה בהנהגת חמאס הובילה את הרשות הפלסטינית.

עם הקמתה, הציב הקוורטט לממשלת חמאס בראשות הנייה שלושה תנאים: הכרה בהסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"ף, הכרה בישראל והתנערות מהתמיכה בטרור. חמאס סירב לתנאים הללו וממשלתו הפכה למוקצית בעולם המערבי. גם אבו מאזן דרש מהממשלה להכיר בישראל ולעמוד בתנאי הקהילה הבינלאומית, ופעל בכל האמצעים שעמדו לרשותו כדי לסכל את עבודתה. היחסים הרעועים בין הממשלה לנשיאות הובילו גם לעימותים חריפים בשטח, שגבו את חייהם של עשרות פעילים משני הארגונים.

לאחר תכנית ההתנתקות, גבר ירי הרקטות מעזה ליישובי הנגב המערבי. במקביל, ב-25 ביוני 2006, נחטף החייל גלעד שליט ונהרגו שני חיילים אחרים במתקפה סמוך למעבר כרם שלום. בתוך שלושה ימים, יצאה ישראל למבצע תגובה ברצועת עזה, שבו נהרגו חמישה ישראלים וכ-400 פלסטינים. מבצע "גשמי קיץ" גרם נזק כבד לתשתיות ברצועה והוביל להעמקת הקרע בין חמאס לפתח. אחרי נסיגת צה"ל מהרצועה התגברו מאוד העימותים בין שני הארגונים.

אחרי תקופה של עימותים קשים בין פתח לחמאס, שבמהלכם נהרגו עשרות פעילים משני הארגונים, הוכרז בפברואר 2007 על סיום העימותים. ההכרזה התקיימה בפסגה שנערכה בעיר מכה בסעודיה, בהשתתפו אבו מאזן, חאלד משעל ועבדאללה מלך סעודיה. בפגישה הוסכם על הקמת ממשלת אחדות לאומית בראשות הנייה, וזו הושבעה חודש לאחר מכן. רבים בחמאס מתחו ביקורת חריפה על ההסכם ועשו הכול כדי להכשילו.

ביוני 2007 חלה החרפה בעימותים הפנימיים בין פתח לחמאס ברצועת עזה. בתוך שלושה ימים, שבמהלכם ניטשו קרבות קשים בין שני הארגונים, כבש חמאס את כל מעוזי הביטחון ברצועת עזה, השתלט על אזורים נרחבים, סילק את יושבי המפקדות, הרג פעילי פתח וכבש את כל הבסיסים. ב-14 ביוני הכריז אבו מאזן על פירוק ממשלת האחדות, ומינה במקום הנייה את סלאם פיאד כראש הממשלה. בעקבות השתלטות חמאס, הטילה ישראל סגר על הרצועה שבמסגרתו הוטלו עליה סנקציות כלכליות קשות.

להשתלטות חמאס על עזה היו כמה תוצאות. ראשית, היא העמיקה את הקרע בין הרצועה לגדה המערבית, ובין חמאס לפתח. ישראל נקטה מדיניות של יד ברזל כלפי הרצועה, בעוד היא מנהלת משא ומתן מדיני עם הרשות הפלסטינית בגדה וממשיכה בתיאום הביטחוני ההדוק עמה. שנית, חלה עלייה משמעותית בירי הרקטות לעבר ישראל. השתלטות חמאס על ציר פילדלפי הובילה לחפירת מאות מנהרות הברחה שדרכן הועברו טילים ששדרגו את יכולותיו הצבאיות של חמאס. שלישית, בעקבות המצור שהטילה ישראל הפכה עזה לענייה יותר, מבודדת יותר ומעורערת יותר.

בתגובה לירי הרקטות והגראדים, יצאה ישראל בדצמבר 2008 למבצע צבאי רחב בתוך רצועת עזה. המבצע, שארך יותר מ-20 יום, הוביל להרס עצום ברצועת עזה ולמאות הרוגים פלסטינים, ובהם גם אזרחים רבים. חמאס התגאה בכך שלכל אורך המבצע הוא הצליח לירות רקטות לעבר ישראל, והוא ניצל היטב את מראות הזוועה מבתי החולים בעזה כדי לגייס תמיכה, שהתבטאה בין השאר בתרומות שהוענקו לשיקומה לאחר המבצע. חמאס אמנם הורתע למשך כמה חודשים בעקבות המבצע, אך לאחר מכן הגביר את הברחות הנשק לרצועה. בנוסף התפאר הארגון בתמיכה הבינלאומית שקיבל לאחר המבצע, שהתבטאה בגינויים לישראל מקיר לקיר ובפרסום דו"ח גולדסטון שהאשים את ישראל בהפרת החוק הבינלאומי. יכולותיו הצבאיות של חמאס במהלך המבצע, ביחד עם העובדה שלא נכנע אלא הגביר את הירי לעבר ישראל, נתפסת כאחת הגאוות הגדולות של הארגון.

ברצועה פועלות קבוצות סלפיות-ג'יהאדיסטיות-קיצוניות רבות. האנדרלמוסיה ששררה במשך שנים ארוכות אפשרה לגורמים סלפים רבים להיכנס אליה. ההתנתקות וכניסת חמאס לחיים הפוליטיים עודדו את הסלפים, המזוהים עם אל-קאעדה, לכפות אורח-חיים איסלמי בעזה - מתוך אמונה איסלמית קיצונית הדוגלת ביישום השריעה (ההלכה המוסלמית). לאחר שחמאס – שנתפס בעיני הסלפים כמתון מדי - ניסה להעלים עין מפעילותם, הוא נוכח לדעת שהם לא מצייתים לו ואף פוגעים בו. חמאס לא היסס להפעיל אלימות נגדם, לעצור עשרות מפעיליהם ולהתעמת עמם. באוגוסט 2009 הרג חמאס מעל 20 סלפים בעימות ברפיח. חמאס חושש מערעור שלטונו בעזה והוא רואה בסלפים איום חמור. חטיפתו ורציחתו של פעיל השמאל האיטלקי ויטוריו אריגוני בעזה ב-2011 על ידי הסלפים זעזע את חמאס והוא כינה את הרצח "טרור". מאז הוא ממשיך להיאבק בהם ביד ברזל.

אירועי האביב הערבי שפרצו לפני כשנתיים העמידו את חמאס בפני דילמה עצומה, אך גם בפני הזדמנויות ואתגרים. ראשית, חמאס הבין שהעמים הערבים התחילו לעמוד על שלהם ולכן הוא נאלץ לנקוט קו הרבה יותר פרגמטי ביחס למזרח התיכון כולו וביחס לסכסוך עם פתח. שנית, במצרים קם שלטון ידידותי במקום שלטונו של חוסני מובארק, שהיה שנוא נפשו של חמאס. חמאס החליט להתקרב מאוד לשלטון האחים המוסלמים והוא אכן נהנה מדלת פתוחה אצל הנשיא מוחמד מורסי. במקביל מצא עצמו חמאס לצד משטרים מדכאים, כגון סוריה ואירן, בעוד שאחיו – אנשי האחים המוסלמים בסוריה – חוטפים מהלומות מאסד. בתחילת ההתקוממות בסוריה, חמאס העדיף לשבת על הגדר. ככל שהתגברה אלימות המשטר, החליטה הנהגת חמאס לקבל החלטה אסטרטגית לנטוש את משטר אסד, על אף תמיכתו ארוכת השנים בארגון. לאחר שגמגם דברים לא ברורים, הביע חאלד משעל תמיכה גלויה בעם הסורי "המתקומם למען זכויותיו". משעל ויתר הבכירים נאלצו לעזוב את מפקדתם בדמשק ועברו למצרים וקטאר. סוריה הנבגדת כינתה אותו בתגובה "בוגדני וכפוי טוב". משעל קיבל החלטה אסטרטגית להתנתק מציר אירן-סוריה ולעבור לציר הסוני המתון, בראשות מצרים, קטאר, ערב הסעודית וטורקיה. החלטתו זכתה לביקורת מבית, אך כיום היא מקובלת על רוב הבכירים בחמאס.

אין ספק שאחד ההישגים הגדולים ביותר של הארגון היה עסקת שליט. במשך כחמש שנים ניהלו ישראל וחמאס משא ומתן עקיף בתיווך מצרי ובשלבים מסוימים גרמני, שבסופו גובשה עסקת חילופי שבויים. ישראל שחררה 1,027 אסירים ועצירים פלסטינים בתמורה לשחרור שליט משבי חמאס בעזה. בהנהגת חמאס רואים בעסקה "נקודת מפנה אסטרטגית במאבק בישראל" וסבורים שדרך חטיפות החיילים היא הדרך היחידה לשחרור אסירים. עד היום נתפסת עסקת שליט כאחד ההישגים האדירים של הארגון, שהוביל לעלייה בפופולאריות וביוקרה שלו. בראיון שהעניק לוואלה! חדשות לרגל יום השנה לעסקה, הסביר בכיר חמאס ד"ר מחמוד א-זהאר: "הלקח הגדול שלמדנו הוא שהפעלת לחץ היא הדבר היחיד שמשפיע על ישראל".

מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה החל בחיסולו של אחמד ג'עברי. ג'עברי, שפיקד במשך שנים ארוכות על הזרוע הצבאית של חמאס, הפך לאגדה עוד בחייו. עם זאת, חיסולו לא מוטט את הארגון במהלך ימי המבצע, שכן הוא הצליח לבנות מערכת מבצעית מקצועית מאוד. במהלך שמונת ימי המבצע הצליח חמאס לירות מאות רקטות לעבר ישראל ולראשונה הוא אף שיגר טילים לעבר גוש-דן וירושלים. מעמדו של חמאס בקרב תושבי עזה הרקיע שחקים בעקבות המבצע, הן בשל יכולתו לירות רקטות לעבר תל אביב והן משום שמשלחות ערביות ואיסלמיות בכירות הגיעו לבקר בעזה במהלך ימי המבצע ובכך העלו את יוקרתו המדינית של הארגון. כתוצאה מהמבצע חלה התקרבות משמעותית בין חמאס לפתח ובחמאס אף תמכו בפנייתו של אבו מאזן לשדרג את מעמד הרשות באו"ם.

בשבוע שעבר ערך ארגון חמאס עצרת חגיגית בעיר עזה לציון 25 שנה לייסודו. אורח הכבוד היה ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, שהגיע לראשונה בחייו לעזה. משעל, שבא עם בכירי הלשכה המדינית של הארגון, כמו סגנו מוסא אבו מרזוק ועיזת א-רישק, לא הצליח להסתיר את התרגשותו. הוא נישק את אדמת עזה כשנכנס ממעבר רפיח והזיל דמעות כמה פעמים. הביקור של משעל בעזה ייזכר כביקור היסטורי בדברי הימים של חמאס. בניגוד למאות הפלסטינים שהגיעו שבוע לפני כן לכיכר ערפאת ברמאללה כדי לחגוג את שדרוג מעמד הרשות באו"ם, מאות האלפים שהריעו שבוע לאחר מכן למשעל בנאומו ברחבת אל-כתיבה בעזה הבהירו לכל המפקפקים שחמאס ב-2012 חזק מאי פעם.

לפניות לכתב: nir_yah@walla.com