"בנק המטרות" בעזה אוזל, לסיים מהר את המערכה

כעשרים וארבע שעות חלפו מאז המבצע הצבאי ברצועת עזה, וניתן לעשות סיכום ביניים. למרות תנאים ונסיבות קשים עבור יצירת הפתעה, הצליחה ישראל להפתיע ולהמם את חמאס. זה התאפשר בעזרת תרגילים של לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) והונאה (ביקור ראש הממשלה ושר הביטחון בבוקר יום רביעי ברמת הגולן, דברים שהשמיע השר בני בגין בצאתו מישיבת הממשלה ומסרים נוספים), ששידרו לחמאס כי ישראל אינה מתכוונת לצאת למבצע צבאי.

המודיעין שנאסף, פרי מאמץ אינסופי שנמשך חודשים רבים, היה מרשים במיוחד. הוא אפשר לשב"כ ולאמ"ן לדעת היכן יימצא רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי ובאיזו מכונית ישתמש, וכך לאפשר לחיל האוויר לחסלו בירי של מטוס ללא טייס. גם המידע על מחסני הטילים ארוכי הטווח (מסוג פאג'ר) ובורות השיגור שהוכנו מראש היה מדויק ועדכני. הוא איפשר לחיל האוויר להשמיד חלק ניכר מהמלאי שחמאס צבר במרוצת השנים בעיקר בזכות אספקת נשק מאירן. ההערכה של מקורות צבאיים היא שבחמאס אגרו עד כמאה טילים מסוג זה. הסכנה בטילי הפאג'ר היא כפולה. לא רק בגלל הטווח שלהם, אלא גם בגלל עוצמת ההרס – ראש החץ הקרבי שלהם נושא חומר נפץ במשקל של כ-90 קילוגרמים – להבדיל מרקטת הגראד, שראש החץ שלה הוא במשקל שבעה קילוגרמים. אפשר רק לשער כמה נזק יכולה לגרום פגיעה ישירה של טיל פאג'ר, אם לשם השוואה טיל הגראד שפגע בבית בקריית מלאכי הרג שלושה בני אדם.

אך לא צריך לשגות באשליות. אפשר להעריך כי לחמאס נותרה יכולת שיגור של טילי פאג'ר בודדים ואולי אף יותר. עד כה, שיגר חמאס ככל הידוע רק טיל פאג'ר בודד שנפל בשטח פתוח ליד ראשון ציון, ולמרבה המזל לא גרם לקורבנות ולנזק. יכולות להיות לכך מספר סיבות: ראשית, חיל האוויר פועל כדי "לצוד" עד כמה שניתן את שיגור הטילים. כמו כן, חמאס מבקש לשמר את היכולת שלו לסיום המערכה, ואז לשגר טילים כדי לגרום לאבידות רבות ככל האפשר ולייצר "תמונת ניצחון". אפשרות נוספת ואולי החשובה מכל, היא שחמאס מבין ששיגור טילים לעבר גוש דן יתפרש בישראל כהסלמה, והתגובה תהיה בהתאם. אפשרות נוספת היא שאירן אינה מעוניינת שחמאס ישגר את מרבית הטילים האלה בסכסוך הנוכחי וישמור עליהם ליום המבחן – "יום פקודה" שלשמו הם נועדו: פתיחת חזית נוספת במקרה של עימות בין אירן לישראל. בכל מקרה, צריך להיערך לאפשרות שבכל זאת ולמרות הכול, טילי פאג'ר עוד יצטרפו למערכה.

גם רוב המתנגדים למדיניותה של ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן צריכים להודות, אם יש ביכולתם להפגין יושרה מינימלית, כי לישראל לא היתה ברירה אלא לצאת למבצע. חמאס התריס שוב ושוב כלפי ישראל ופירש את מדיניות הריסון שלה כחולשה. צריך להזכיר את העובדות הפשוטות. ישראל נסוגה מעזה במחיר כבד של פינוי התנחלויות ועקירתם של בני אדם. עזה עברה לשליטת הפלסטינים, וחמאס השתלט עליה בהפיכה צבאית. למרות זאת, חמאס וארגונים נוספים שמסרבים לסור למרותו המשיכו להפגיז את דרום ישראל. לא הועילה גם המלחמה הקודמת לפני מספר שנים – מבצע עופרת יצוקה. ולכן צריך להודות ביושר שעד כה, התנהלותם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק אינה "אדוונטוריסטית" (הרפתקנית) או "מאצ'ואיסטית". הם מתנהלים באחריות ולא בהתלהמות, לפחות לפי שעה.

כמו בהחלטת ממשלם של אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ לצאת למלחמת לבנון השנייה, כך גם הפעם המסר שמעבירה ישראל לאויביה הוא כי "בעל הבית השתגע", לאחר שהגיעו מים עד נפש.

המסר הוא: אינכם יכולים לבנות מודלים על צורת התנהגותנו בעתיד, כי אנחנו יודעים להיות בלתי-צפויים. חשבתם שהבחירות בישראל או המשטר החדש במצרים ירתיעו אותנו? טעיתם. חשבתם שסיכולים ממוקדים של בכירים שלכם ירתיעו אותנו? שגיתם. למה לא למדתם לקח מחסן נסראללה? גם הוא חשב שהחטיפה תעבור ללא תגובה. חוסר הוודאות לגבי תגובת האויב הציוני הוא כלי מרכזי במלחמה בטרור.

אבל על הקברניטים גם להזדרז ולקבל החלטות אמיצות ולסיים במהירות את סבב ההתכתשות הנוכחי. "בנק המטרות" של חיל האוויר הולך ואוזל. הופצצו יותר ממאה מטרות, ונראה שאין עוד יעדים איכותיים לתקיפה. מעתה התפוקה של חיל האוויר – כפי שהיה גם במלחמת לבנון לאחר יום או יומיים הראשונים – תלך ותפחת. צריך להסתפק במטרות שהושגו עד עתה: חיסולו של ג'עברי והשמדת מרבית טילי הפאג'ר.

ישראל צריכה לחתור להשגת הפסקת אש. ניתן לעשות זאת באחד משני האופנים: לנסות ולהסתייע בתיווך מצרי, אך אם המצרים לא ירצו או לא יוכלו לתווך - יש לישראל מנופים וערוצי הידברות עם מדינות כמו טורקיה (שראש ממשלתה ישמח לחזור להשפיע על הזירה), ערב הסעודית, מדינות המפרץ ואפילו אולי קטאר (שעמדתה מאוד מוטה ותתקשה להפגין ולו מראית עין של מתווך הוגן) שלהן השפעה על חמאס. אחת ממדינות אלה תוכל לסייע לסיום המשבר. אך גם אם הדבר לא יסתייע, יכולה ישראל להכריז ומהר על סיום הפעולה להורות על נצירת אש חד-צדדית לפרק זמן סביר – 12 שעות או יממה ולהבהיר לחמאס כי ירי מצדו ייתקל בתגובה כואבת עוד יותר ממה שהושת עליו עד כה.

בלי סיום מהיר של הקרבות, המערכה רק עלולה להסתבך ולהתפתח להסלמה – כניסה קרקעית לעזה - שאין איש רוצה בה. גם לא ראש הממשלה ושר הביטחון, שנמצאים בעיצומה של מערכת בחירות. יש להסתפק בהישגים שהושגו ולהבין כי יותר מזה לא ניתן יהיה להשיג עד סבב חילופי המהלומות הבא.

לקריאה נוספת:
שלושה חיילים נפצעו קל-בינוני מפגיעת רקטה באשכול
ועדת החוץ והביטחון אישרה: גיוס כוחות מילואים באופן מוגבל
היום השני ל"עמוד ענן": עדכונים שוטפים מהדרום