מאז ההישג הפנטסטי של 12 מנדטים בבחירות 1992, הולכת מרצ ומתפוגגת לאיטה, ממש כמו התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. שיא השפל נרשם בבחירות האחרונות, אז הביאה שלושה מנדטים בלבד. ניצחונה של שלי יחימוביץ' בבחירות לראשות מפלגת העבודה הייתה יכולה להיות נקודת זינוק טובה ליו"ר מרצ, זהבה גלאון, ולחבריה. הראשונה מתמקדת בנושא החברתי וטוענת בלהט שמפלגתה היא מפלגת מרכז מובהקת. בשבוע שעבר היא אף אמרה ש"לכנות את העבודה כשמאל זה עוול היסטורי". הפעולות הללו היו אמורות לחדד את ההבדלים בין שתי המפלגות ולהפוך את מרצ לביתם של אלה שמבקשים להעמיד את התהליך לפחות בשורה אחת עם השינויים החברתיים.
כל העדכונים, הניתוחים והדעות - ב וואלה! בחירות 2013
אבל נכון לעכשיו, הפליטים היחידים שמידפקים על דלתות המפלגה הם זרים ממדינות אפריקה, שאינם מבקשים להצביע אלא מחפשים אחר אוזן קשבת בפוליטיקה הישראלית. פליטים חסרי בית פוליטי הם אינם בנמצא, בשלב זה. מפלגת העבודה צומחת, יאיר לפיד יציב, עצמאות מצליחה להגיח מעת לעת מעבר לאחוז החסימה ומרצ בסך הכל שומרת על כוחה. הבשורה של הבחירות לרשימת המפלגה לכנסת אתמול הגיעה בגזרת הקיבוצים. אם לא תחול הפתעה, לראשונה מאז הקמת המפלגה לא ייבחר מטעמה חבר כנסת שהוא גם חבר קיבוץ. לא נעים לקיבוצניקים, בטח אחרי שחטפו לפני שבועיים מהלומה במפלגת העבודה בעניין השריונים.
מרצ היא הכי אדומה חברתית, ירוקה סביבתית, שקופה מבחינת ניקיון כפיים ואפורה מבחינת חריצות, אומר המנצח הגדול של אתמול, אילן גילאון. הבעיה שאם הסקרים מדויקים, את עבודת הצבע במשכן הכנסת הוא ימשיך לעשות בדיוק עם אותם אנשים שאיתם עבד בזו היוצאת: זהבה גלאון וניצן הורוביץ. את תופעת הכוכבים שפורצים לפתע לחיינו הפוליטיים הוא דוחה בבוז; שמרצ, חס וחלילה, לא תהיה "מחסן לחלקי חילוף כמו קדימה". ועדיין הוא מספיק הגון כדי להודות ש"הסלבס קפצו למפלגות אחרות, כי היה שם מקום. אם לנו הסקרים היו נותנים עשרה מנדטים, היו הרבה יותר קופצים".
"שוויון לא ליהודים בלבד"
"אני לא בטוח שכוכבים יודעים מה זה להיות חבר כנסת", ממשיך גילאון, "איך זה להוציא ב-03:30 לפנות בוקר מישהו מאשפוז כפוי. אם מישהו רוצה פוליטיקה, אני בודק קודם כל אם הוא מופיע ב-144. אחר כך אם הוא משלם את החשבון במסעדה. רק אחר כך באה היכולת לקבלת החלטות". לפחות בעניין 144 ראוי שגילאון ידבר עם חלק מחבריו לרשימה. נכון לאמש, את זהבה גלאון לא מכירים שם, והטלפון של ניצן הורוביץ חסוי.
גלאון דווקא אופטימית. לא על הכפלת כוחה של מרצ היא מדברת, אלא על אפשרות לשילוש. החיצים מכוונים, לא מפתיע, לעבר ממפלגת העבודה. "את מרצ מנחה השוויון בין כל בני האדם", היא אומרת, "שוויון לא ליהודים בלבד, זו תפיסת העולם שלנו. אני לא זוכרת ששמעתי את שלי מדברת על התנחלויות. שלי מחבקת מתנחלים וחרדים".
למה שלא תתמקדו בנושא החברתי, כמו כולם?. "אני לא קובעת אג'נדה על סמך בחירות. אני מפלגה עם תפיסת עולם עקרונית, אידאולוגית. מבחינתי צדק חברתי, ולזה צריך לעשות שינוי סדר עדיפויות. וכזה לא יכול להיות אם לא ישנו את תקציב הביטחון ותקציב ההתנחלויות".
כמו מספר 2 שלה, גם היא נגד סלבריטאי בחירות למיניהם. לטענתה, היא אף דחתה גישושים של כאלה שביקשו לצנוח הישר למקומות ריאליים. "קיבלתי החלטה מודעת אני לא אוספת כוכבים מהיקב ומן הגורן. בחלקם הם אנשים טובים, אבל אין להם תפיסת עולם. אני חושבת שעדיף אנשים שמחויבים. הזמנתי את כולם להתמודד, אבל הבהרתי שאני לא משריינת מקום ושיש עדיפות לאנשים ותיקים. כוכבים זה בשמים, אחר כך אני רואה שנשאר רק אבק כוכבים". מהבחינה הזו גלאון קיבלה אמש בדיוק את מה שרצתה, כמו בשירה של היוצרת מאיה בוסקילה: "לילה סתווי ואין כוכבים". בחודשיים הקרובים היא וחבריה יצטרכו לעבוד קשה כדי להצליח ולהגדיל את כוחם. בשלב זה נראה שהדבר תלוי פחות בהם ובעיקר במהלכים שיעשו יריביהם.
לקריאה נוספת:
אין הפתעות במרצ: גילאון שני, הורוביץ שלישי
מי הח"כים החברתיים ביותר בשמאל?
שרה סילברמן קוראת לכם להצביע בבחירות בישראל