מצפה הזעם

הרגו את איברהים אייזק במועדון "דאנס בר" במצפה רמון. זה ברור. הוא בילה שם ביום שישי לפני שבוע ויומיים, שתה, אולי השתכר יתר על המידה, הפריע למבלים עד שהתבקש לצאת - והוא סירב. אבל המאבטח - שהוא גם הברמן, המנקה והסלקטור - החליט שדי עם המטרד הזה. הוא הדף את אייזק, בן 28, לכיוון פתח המועדון הקטן. אותה הדיפה הכילה כנראה יותר מהבהרת כוונות. אייזק מעד ונפל, ובדרכו למטה נחבל מחפץ קהה בראשו. פראמדיקים של מד"א שהוזעקו מנקודת ההקפצה הקרובה העמיסו אותו במהירות על מסוק וטסו איתו לבית החולים סורוקה בבאר שבע. מצבו היה אנוש. הרופאים עשו מאמצים גדולים כדי להחזיק אותו בחיים, אבל לבו נדם באמצע השבוע, והוא מת - וביחידה המרכזית (ימ"ר) נגב החליפו את הכותרת שעל תיק החקירה, מתקיפה לרצח.

התושבים במצפה רמון מסתכלים טוב-טוב סביב לפני שהם מוכנים לומר משהו על הפרשה. סוג של קשר שתיקה מחבר אותם בפרשה הזאת. היא רעה למקום: רעה לאתרי התיירות והבילוי, רעה לתושבים, רעה לכל מי ששותף לנסיונות לפתח את היישוב. זה מקום קטן, בו כולם מכירים את כולם. גם את האיש שהועסק בבר, ושכנראה בגללו קרה מה שקרה. השקט המדברי התמידי מסתיר את ההתרחשויות מתחת לפני השטח. הוא מסתיר, למשל, שנאה עזה לזרים האפריקאים, שגזלו - כך נטען - פרנסה מהתושבים המקומיים בעבודה במלון "בראשית", בו הועסק אייזק, וגם במקומות אחרים. כשתכננו את המלון, הבטיחו שהוא ייתן עוד פרנסה לאנשי מצפה רמון. כמה מאלו שקיוו להתחיל להתפרנס, אפילו כחדרנים ועובדי שירותים, ראו ביאוש עובדים הזרים, המוכנים להסתפק בשכר זעום, נקלטים לעבודה במקומם.

אבל יש במלון הזה גם לא מעט עובדים ממצפה רמון. הם אפילו הכירו את אייזק. הכירו את מזגו הטוב, אבל גם ידעו שמדי פעם הוא שותה לשוכרה. בשנתיים שבהן עבד במלון כחדרן, לא היו עליו תלונות - כך מסכימים פה אחד עובדי אבטחה ושירותים, שנזהרים שלא להזדהות ולהיחשף. "איש נוח", הם מכנים אותו. "עשה מה שהיה צריך לעשות".

ה"דאנס בר" סגור עכשיו. חתיכת סרט משטרתי עדיין "מעטרת" את שער הברזל שלו, הנעול בחלקו העליון במנעול פלדה כבד. לידו יש מספרה וחנות תבלינים, פיצוצייה וגם בית מרקחת ועוד חנות של כל-מיני. "אני לא מבלה במועדון הזה", מספר אחד מבעלי העסקים באותה שורת עמודים. "בגילי? לשם אצא לבלות?". השאלה לא הטרידה אותו בכלל. הוא ניסה לראות סרט בטלוויזיה, אבל זכרון ליל שישי האחרון בכל זאת הוציא ממנו לפתע כמה משפטים. "הם הורסים את מצפה רמון", הוא זועם, וברור למי הוא מתכוון. "הם נמצאים כאן, משתכרים, עושים בלגן. אנחנו שונאים אותם. אם אני אראה אחד מהם מתקרב לבת שלי, אני אטפל בו בדיוק כמו שעשה האיש הזה במועדון". היושבים לידו מהנהנים בהסכמה. "הם לוקחים את העבודה של הצעירים כאן", אומר אחר. "בשביל מה בנו פה את מלון בראשית? בשביל שתהיה לנו עבודה ופרנסה. עכשיו באים המסתננים, גם עובדים שם וגם מקלקלים את העיר".

"הייתי שם עם חברה שלי ואחותה", סיפרה צעירה מקומית. היא יושבת על כסא גבוה, ומביטה בעוברים ושבים. "ראיתי כל מה שקרה. הוא החזיק ביד בקבוק של בירה. היה שיכור. התיז בירה לכל הכיוונים. אנשים כעסו עליו. על אחות של חברה שלי נשפכה בירה ולכלכה לה את הבגדים. הברמן ביקש ממנו שיפסיק. שייצא החוצה. הוא לא רצה. אחר כך הברמן טיפל בעוד קטטה אחת, וחזר אליו. הברמן, הוא מוזג וגם מנקה, שומר על הכניסה וגם סלקטור. הכול. האריתראי הזה המשיך להתיז בירה. הברמן ביקש ממנו שייצא החוצה. הוא לא רצה. לא נתן לו לדחוף אותו החוצה. מתישהו הברמן דחף אותו חזק והוא נפל, קיבל מכה חזקה והתגלגל על הרצפה. הוא איבד את ההכרה. ניסינו לעזור לו, לשפוך עליו מים. זה לא עזר. הוציאו אותו החוצה, ושם לקחו אותו מגן דוד אדום".

שוטרים הגיעו מהר. ביקשו מהאנשים שהיו בתוך הבר לצאת. גבו עדויות, עצרו את הברמן, סגרו את המקום. "אני אף פעם לא הלכתי לשם", מספרת תושבת מקומית נוספת. "הבן שלי לפעמים הולך לשם. מה אני, אלך לבלות אתו? יש לי דברים אחרים לעשות. עכשיו אני יודעת שטוב שלא הלכתי לשם. זה ככה קורה במקומות האלה, עם האנשים האלה". גם היא משתדלת לא להיות מעורבת, אבל כמו כולם, יודעת מה קורה במקום הקטן הזה, במצפה רמון.

"דאנס בר" נמצא במתחם המסחרי של העיירה הזעירה, מעל הסופרמרקט הכמעט יחידי במקום. יש במבנה הזה ובמבנים ליד עוד כמה חנוית, משרדים של העירייה, בית ספר לנהיגה וגם שירותים ציבוריים. נקיים, צריך לציין. הכניסה עולה שקל אחד. אישה גובה את השקל, נותנת נייר טואלט באורך שני מטרים וממשיכה למלא מחברת בכתב יד מסודר ונקי, לפי מה שהיא רואה במחשב הקטן שמולה. באותו יום שישי היא לא הייתה שם בלילה. לא יודעת מה קרה. כלומר, היא שמעה, אבל זהו. לא יודעת מה התרחש בחלל שמאחורי המקום בו היא יושבת. למטה, בכניסה לסו?פר, שוב מסובבים את הראש למשמע השאלה בדבר היחסים בין התושבים למסתננים. בשקט אומר מישהו: "הם כובשים לנו את העיר".

טענות התושבים, אגב, נדחו על ידי רשת ישרוטל, מפעילת המלון. על פי נתוני הרשת, מעסיק המלון, כמדיניות, תושבים ממצפה רמון. הרשת מפעילה בעיירה שני מלונות, ומעסיקה בהם 318 עובדים, 140 מהם תושבי מצפה רמון ו-35 עובדים זרים. שישה מבין 14 מנהלי המחלקות הם תושבי העיירה, וכן עשרה מתוך 16 עובדים המוגדרים כמנהלי ביניים.

במשטרה ממשיכים להבהיר כי הם שוללים כל קשר בין הריגתו של אייזק למניע גזעני. מה היה באותה יד שהדפה אולי את אייזק אל מחוץ למועדון? הרבה כוח, כנראה. אבל אחרי שמקשיבים לעוד ועוד תושבים, נראה שהיו שם גם עוד כמה דברים. זה קרה ארבעה ימים לפני ששר הפנים, אלי ישי, בא לבשר שבקרוב יתחיל מבצע פינוי עובדים זרים מהערים בישראל אל אתרי השהייה הזמניים שלהם, שיהיו כנראה תחנת ביניים בדרך אל מחוץ לגבולות המדינה. כדאי אולי שיתחיל במצפה רמון. זה קרוב למתקן סהרונים, וזה אולי ירגיע קצת את התושבים הזועמים.