ג'ון הפמן נראה כמו סבא חביב: קטן קומה, עם שיער לבן, זקן קצת מרוט וקול רך. נדרש לא מעט דמיון כדי למצוא את הקשר בין הפרופסור האמריקאי השקט לתעשיית סמי הפיצוציות הפורחת ולקבוצות הנערים המקריות שעוברות באלנבי כדי לרכוש "קטורת ריחנית", אותה יעשנו בפינת הרחוב לפני שילכו למסיבה. אבל בתוך השקית המקושטת בדיוקן של ראסטפרי מג'מייקה ובמדבקת שמזהירה - "לא לצריכת בני אדם" - מצויה תרומתו של הופמן לעולם, מרוססת על פני העלים היבשים.
ג'ון הפמן מסביר לרשת ABC מדוע הוא תומך בלגליזציה של מריחואנה:
מריחואנה סינטתית היא השם הכולל לקבוצה הולכת וגדלה של כימיקלים בעלי אפקט פסיכואקטיבי כלומר ממסטל דומה לזה של צמח הקנביס. חומרים אלה הופקו במעבדתו של הופמן במשך יותר מעשר שנות מחקר, שבו בודדו וסונתזו המרכיבים הפעילים בצמח המקורי וחומרים נוספים הדומים להם. מטרתו המוצהרת של המחקר הייתה פיתוח תרופות הפועלות באופן ממוקד על מערכת העצבים, אבל למרות הכוונות הטובות, מרבית החומרים החדשים התגלגלו לרחוב בצורת סמי בילוי כמו "מיסטר נייס גאי" או "מבסוטון". הופמן, שמעיד על עצמו שהוא מעדיף כוס גבוהה של מרטיני על פני ג'וינט, התריע על כך מראש. הוא ידע שתגליות פומביות המתפרסמות בכתבי-עת מדעיים עלולות להיות מנוצלות לרעה. או לפחות, יטענו חובבי הסוטול, לצרכים שונים מאלה שיועדו להן.
שיירים של מומיות וטקסי קבורה עתיקים מסין וממצרים מלמדים כי בני אדם משתמשים בצמח הקנביס לפחות זה 12 אלף שנים. ובעוד שמערכת היחסים הוותיקה והתנודתית בין האנושות לעשב המתוק ממשיכה בשלה, דרך פעולתו על המוח האנושי נותרה עד לאחרונה לוטה במסתורין. את פריצת הדרך המשמעותית ביותר בתחום עשה הכימאי הישראלי רפאל משולם שביחד עם צוותו ממכון ויצמן למדע בודד ב-1964 את ה-THC (קיצור של Tetrahydrocannabinol) - המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי במריחואנה. בידוד החומר אפשר למשולם ולצוותו לעקוב מקרוב אחר האינטראקציה שלו עם אזורים שונים במוח וכך לגלות את "קולטני הקנבינואידים", אזורים המגיבים באופן ספציפי לנוכחותו. התגלית הראתה באופן חד-משמעי שבניגוד לדיעה הרווחת באותן שנים, צריכת מריחואנה לא משפיעה על המוח כולו אלא רק על הקולטנים הייחודיים.
תופסים טרמפ על הקולטנים
רבים בקהילה המדעית הרימו גבה כאשר התפרסמה התגלית. על פי המחקר של משולם, קולטני הקנבינואידים, שקיבלו את השמות CB1 ו-CB2 מופעלים אך ורק על ידי חומרים שנמצאים במריחואנה. גם הסטלנים הכבדים ביותר יודו שיש משהו מוזר ברעיון שבמוח התפתח מנגנון שלם שמגיב אך ורק לחומרים שנמצאים בצמח מסוים. ואכן, מחקרים נוספים הראו כי החשדות היו במקומן. קנבינואידים אורגניים חומרים שמיוצרים במוח עצמו ופועלים על הקולטנים - החלו להתגלות בזה אחר זה. חומרים אלו, הראו המחקרים, הם חלק ממערכת ממסר ממוקדת ומתוחכמת שאחראית על תפקודים מגוונים במוח . בין השאר, משמשת מערכת הממסר הקנבינואידית לוויסות מערכת החיסון, לקידוד הזיכרון לטווח קצר, לקואורדינציה ולשינוי במצבי רוח. הסתבר כי ה-THC וה-CBD, חומר נוסף שהתגלה בצמח, מחקים את החומרים שהמוח מפיק ותופסים טרמפ על פעולת הקולטנים; מפעילים או משבשים את תחנות הממסר וכך יוצרים את האפקטים המוכרים מעישון הצמח.
בהשתלשלות עניינים מפתיעה, הוביל בידודו של החומר הפעיל במריחואנה לגילוי של מערכת ממסר מוחית לא-מוכרת ולחניכת פרויקט בינלאומי שבו מעורבות כמה ממעבדות המחקר המתקדמות בעולם. ג'ון הפמן היה אחד מני רבים שהקדישו את הקריירה המדעית שלהם להבנת דרכי פעולתה של המערכת החדשה. הפמן התמחה בכימיה אורגנית, ולכן תרומתו למאמץ היתה בסינתוזם של חומרים בעלי דמיון כימי כללי לקנבינואידים המוכרים. וכך, במה שהיה בעיקר ניסוי וטעיה, פיתח הפמן החל מ-1984, 460 חומרים כימיים חדשים שפועלים על קולטני הקנבינואידים במוח חלקם בעוצמה גבוהה פי חמישה מה-THC.
רבים מהחומרים שפיתח הפמן, כימיקלים שקיבלו שמות לאקוניים (כמו JWH-350 ו-JWH-220, על פי ראשי התיבות של שמו) היו מסובכים מאוד לסינתוז ודרשו ציוד חדשני וידע רב כימיה. אך היו בהם גם מולקולות שלייצורן נדרשו רק שתים או שלוש תגובות כימיות על חומרי גלם זמינים. הייתה זו המולקולה העוצמתית ונוחה לייצור JWH-018 שגרמה למדען לחשוש שאם הידע יפול לידיים הלא נכונות, כימאים פחות אחראיים ממנו יוכלו ליצור בקלות סם חזק ומסוכן.
"השטן המוכר" עדיף?
עברו כמעט 20 שנה, וב-2008 החלו רחובות גרמניה וארצות הברית להתמלא בסמים לא מוכרים, ומשום כך חוקיים, שכונו "ספייס" ו-"K2". הסמים החדשים הגיעו בצורת עלים יבשים וארומטיים, שיכולים לשמש גם כקטורת, ובבדיקות מעבדה נמצא כי הם רוססו ב- JWH-018 ובקנבינואידים אחרים. עישון העלים גורם לפליטת החומרים שפועלים על הקולטנים במוח ויוצרים סוטול שמזכיר את זה של עישון המריחואנה - חזק יותר, אך ללא ההשפעות המרגיעות והתרפויטיות של הצמח.
לישראל הגיעה המריחואנה הסינתטית רק בשנתיים האחרונות. ייבוא הסמים החדשים החל מיד אחרי שהכנסת אישרה, כתוספת לפקודת הסמים, את "חוק הנגזרות". החוק נועד להילחם בסמים כמו חגיגת או "חלום מתוק", שנמכרו בפיצוציות רבות בתל אביב והיו חלק ממגפת "סמי המעצבים". השם ניתן לסמים המיוצרים באופן סינתטי על-ידי כימאים מומחים, ואשר בשינוי קל של ההרכב הכימי הופכים לווריאציה של הסם המקורי. בחקיקת חוק הנגזרות היה נסיון למגר את התופעה באמצעות תיוגו של סם כלא חוקי בשל קרבתו לאחת ממשפחות הסמים המוכרות, ולא רק בגלל הרכב כימי מסויים כזה או אחר. מפאת העיכוב הביורוקורטי, לא כלל החוק את המריחאונה הסינתטית שהחלה לצבור פופלריות באותו הזמן - מחדל חוקי שמוכרים רבים מיהרו לנצל.
מערכת החוק פועלת לאט, בעיקר ביחס למהירות שבה שועט שוק הסמים המונע על ידי תמריץ כלכלי של מיליארדי דולרים. אך כפי שמלמד המאבק בסמים שמנהלת ממשלת ארצות הברית בחודשים האחרונים, הבעיה היא עמוקה יותר. המחוקק האמריקאי קבע באחרונה כי 15 מהכימיקלים שסינתז האפמן אינם חוקיים למכירה ולצריכה. אך למרות הגזירות החדשות, ליצרני הסמים נדרשו רק כמה ימים כדי להציף את הרחובות בסמים חדשים מלאים במולקולות לא מוכרות שפועלות גם הן על קולטני הקנבינואידים. חלק מהמולקלות הללו לא מופיעות ברשימת 460 הקנבינואידים שסינתז הפמן, ולכן הן מציבות אתגר קשה במיוחד לרשויות האכיפה, שלא ידעו לזהות אותן גם אם יפלו לידיהן.
מרוץ החתול והעכבר בין רשויות החוק ליצרני הסמים מלמד על כמה בעיות עקרוניות הכרוכות במאבק בסמים הסינתטיים. אם המטרה היא לעצור כל חומר שיוצר את האפקט האופורי הנלווה לשיבוש המערכת הקנבינואידית במוח, קודם כל יש להבין כיצד היא פועלת, כיצד היא משפיעה על פעולת המוח ובסופו של דבר כיצד פועל המוח כולו. מורכבותה של האינטראקציה שבין מולקולה מסוימת למערכת העצבים היא הסיבה לכך שניתן ליצור כל כך הרבה סוגים של קנבינואידים, ולכן חקיקה יעילה דורשת ידע מדעי נרחב. בנוסף, המחוקק נדרש לזהירות מיוחדת בשרטוט הגבול שבין החומרים הלא-חוקיים לחומרים שיש להם ערך רפואי. כבר היום נמכרות תרופות אנטי-דלקתיות ואחרות, שפועלות על המערכת הקנבינואידית. בעתיד שבו תתפתח תעשייה ענפה של תרופות שאינן שונות משמעותית מהמריחואנה הסינתטית, עשויים להיווצר ניגודי אינטרסים בין חברות התרופות לרשויות החוק.
חובבי העישון עשויים לראות במרדף הנואש אחר התפשטות הסמים הסינתטיים סיבה נוספת ללגליזציה של הדבר האמיתי. אחרי הכל, כפי שאמר הופמן עצמו, "השטן המוכר" עדיף על חומרים שעשויים להתגלות כרעילים ומסוכנים. אבל לפני שנוקטים עמדה בנושא, אולי כדאי לשוב ולבחון את העניין שבני אדם מגלים בחומרים משכרים. אחרי הכל, בני האדם הם יונקים שאוהבים להשתעשע, הרפתקנים בלתי נלאים שמשהו מושך אותם לדגדג את המוח ולשחק בו באופנים חדשים ולא צפויים. אפשר רק לתהות אם החיבה לסוטול לא מונעת מיצר הסקרנות האנושי הבסיסי, זה שגם מאפשר בסופו של דבר את המדע המודרני, את היכולת לסנתז כימיקלים חדשים ואת הסיכוי להבין יום אחד כיצד פועל המוח שלנו.