1. לאהוד ברק אין אינטרס ללכת לבחירות בתוך שלושה חודשים. גם לא לאביגדור ליברמן. אלי ישי אולי חושש מאריה דרעי, שהצהיר בריאיון בחג האחרון שהוא חוזר לפוליטיקה, אבל גם הוא וגם שריו היו שמחים להתרווח עוד שנה במשרדיהם הנוחים. גם לשרי הליכוד לא רע, שלא לדבר על הח"כים שיודעים שמחכה להם מרחץ דמים בבחירות הפנימיות לרשימת המפלגה לכנסת (אם התקנון לא ישונה). אז למה בכל זאת כולם מדברים בחירות? כי זה מה שההיגיון מחייב.
ראש הממשלה יודע שהוא טעה טעות מרה כשלא הקדים את הבחירות לספטמבר, והעדיף את הסטוץ עם קדימה, ומקורביו מזהירים אותו מדימום מתמשך לאורך שנה שלמה. לכן, רוב הסיכויים שהבחירות יוקדמו עם תחילת מושב החורף. בכל זאת חשוב לזכור: הממשלה הזו הוכיחה כישורי הישרדות מרשימים. בזמן שהפוליטיקאים מתראיינים והעיתונאים מפרשנים, אין לדעת מה מבשלים נתניהו וזאב אלקין.
2. לא ברור האם זה גל החום והלחות שתקף את ישראל, או האופוריה שליוותה את ביקורו בארצות הברית, אבל מה גורם לראש הממשלה ואנשיו לחשוב שנקנה את הניסיון שלהם לזרוק את פירוק הממשלה המתקרב על השותפות הקואליציוניות? ראש הממשלה ושר האוצר בעצמם טוענים שהמצב הכלכלי רגיש, אז איך קורה שהדיונים על התקציב מתחילים רק עכשיו? למה לליברמן וישי להסכים לתמוך בתקציב מראש, בלי שראו והבינו את ממדי הקיצוץ ומשמעויותיו? רוצים ללכת לבחירות אחרי כמעט ארבע שנים? חושבים שאין סיכוי להעביר תקציב בשנת בחירות? הכל בסדר פשוט תגידו את האמת, אל תספרו סיפורים.
נתניהו מלקט את הפירות, אך גם לו יש ממה לחשוש
3. לו הבחירות היו מתקיימות היום, ראש הממשלה הנבחר היה בנימין נתניהו. אם לא יתרחש אירוע דרמטי, קיים סיכוי גבוה שגם אם הן יתקיימו בעוד שלושה חודשים, הנשיא יטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. נתניהו נהנה מהעובדה שבגוש המרכז-שמאל אין לו אלטרנטיבה שלטונית. הישגה של שלי יחימוביץ במפלגת העבודה פנטסטי, והיא מספרת על חמישה מנדטים בעלי פוטנציאל לזלוג מהליכוד לעבודה, אבל קשה לראות אותה מנצחת את נתניהו. וכשיאיר לפיד בשטח, שאול מופז מתעקש שמפלגתו "מוכנה לבחירות בכל עת" וציפי לבני עדיין לא החליטה האם לחזור או להמשיך לצייץ ולהעלות סטטוסים, ראש הממשלה קוטף את הפירות. ועדיין, אם בסופו של דבר ייבנה מערך כוחות כלשהו שיתאחד מאחורי אישיות אחד שתתיימר להיות ראש ממשלה, לנתניהו יש ממה לחשוש. עם קצת בגרות פוליטית, זה עוד יכול לקרות.
4. על מה יתנהלו כאן הבחירות? ראש הממשלה דחה בשבוע שעבר את הקו האדום שהוא סימן לאיראן למחצית השנייה של 2013. זה מבטיח לו ולפרסומאים שישכור את מלוא הלגיטימציה לשאול אותנו מי אנחנו רוצים שירים את הטלפון בשלוש לפנות בוקר. אבל לא בטוח בכלל שזה יספיק. אחד מהפוליטיקאים היותר משופשפים כאן, שחפץ ביקרו של ראש הממשלה, משוכנע שהגזרות הכלכליות יהיו משמעותיות יותר מהפצצות האיראניות. הסיפורים על כמה שטוב כאן ביחס למה שקורה בספרד וביוון טובים למדורי הכלכלה, אבל את המובטלים והמפוטרים שבדרך זה לא ינחם. והנה עוד סיבה מדוע יעדיף נתניהו להקדים את הבחירות. הצפי לחודשים הקרובים לא משהו, אבל לאלו שיבואו אחריהם הרבה יותר גרוע.
5. לא כדאי להתרגש יתר על המידה מאותו "קרע ביחסים" בין ראש הממשלה לשר הביטחון. מוטב להסתכל על העניין בפרספקטיבה פוליטית טהורה. כששני שותפים לא טבעיים מנהלים זוגיות, סביר להניח שלקראת מערכת בחירות הם יחדדו מסרים וינסו לדקור אחד את השני. שרי הליכוד, שחלקם מתעבים את שר הביטחון, ניצלו את הרגע לסגירת חשבונות פרטית. מקורבו של ברק, השר שלום שמחון, שתקף הבוקר במילים קשות את שר האוצר, עשה זאת גם כן בהמשך לקרבות רחוב מתמשכים בין השניים.
לא ברור מדוע בחר נתניהו לתקוף את ברק דווקא בנושאים הללו. האינטרס שלו הוא שמערכת הבחירות תתנהל סביב העניין המדיני-ביטחוני. אז מדוע לתקוף את שותפך? דווקא ברק הוא זה שמגלה עד כה בגרות. בהודעה רבת חשיבות שפרסם הוא בחר להדגיש את חשיבות היחסים עם ארצות הברית והחשיבות שהוא מייחס לעצמו בביסוס החשיבות הזו. את נתניהו הוא בחר שלא לתקוף. לפחות הוא פועל לפי תיבת המסרים שלו לבחירות הבאות (שניסחו לו בניו של יוסי ביילין): "כי צריך כאן מבוגר אחראי".