הד"ר שקיבל צל"ש נכנס לפוליטיקה: "לחתוך הכוח החרדי"

אחרי שהצליח במאבק ההסברתי והמשפטי בפרשת מוחמד א-דורה מהאינתיפאדה השנייה, ד"ר יהודה דוד פוצח בקרב חדש, קשה לא פחות, ובעל סיכויי הצלחה נמוכים יותר – המאבק בזירה הפוליטית.

בימים אלה הוא פוקד חברים למפלגת "הבית היהודי" לקראת הפריימריז בנובמבר, כחלק מרשימה שגיבש נפתלי בנט המתמודד על ראשות המפלגה. בראיון ראשון מאז כניסתו לפוליטיקה, הוא מדבר על התעמולה הפלסטינית, על החרדים, על הנושאים המדיניים והכלכליים וגם על ההקצנה הדתית במגזר שלו – הדתי לאומי. גם מי שזכה לצל"ש על הצלת פצוע במלחמת לבנון השנייה, מודע לכך שהאתגר הניצב לפניו הוא הקשה והסבוך שידע.

את ההסתה הפלסטינית נגד מדינת ישראל הוא משווה לתעמולה הנאצית. "את התעמולה השקרית של הפלסטינים היום אפשר להשוות לתעמולה ההיא, אך את האוכלוסייה הפלסטינית – אי אפשר להשוות לנאצים, חד משמעית", הוא אומר. "יש לי הרבה מאוד חברים ערבים", הוא מסביר, אך ממהר להדגיש: "התעמולה הפלסטינית היא תעמולה נאצית כי היא מביאה דה-לגיטימציה של עם ישראל בכל התפוצות. ראינו למה זה גורם לפני חודשיים בטולוז".

אז מה מביא אדם שלא חסר לו כלום לזירה הפוליטית כפוית הטובה? מסתבר שהרבה מאוד נושאים מטרידים את ד"ר דוד ומדרבנים אותו לפעול לשנותם. אחד מהם הוא הנושא החרדי. "מה זה חוק הבד"ץ שאני חייב לשלם עשרה שקלים יותר על קופסת שימורים, בגלל שיש חותמת בד"ץ?", הוא זועם.

עם זאת, הוא מדגיש כי המאבק מופנה כלפי ההקצנה הדתית, ולא נגד הציבור החרדי. "אני לא רוצה לפגוע במי שרוצה לאכול בד"ץ", הוא מסביר, "אבל ריבונו של עולם, למה שאותה קופסת שימורים לא תהיה גם בכשרות פשוטה? זה חוסך למשפחה עשרות אלפי שקלים בשנה. מישהו לא יכול להתחבר לחוק כזה? למה עד היום לא מדברים על זה? כי מפחדים מהמפלגות החרדיות. אנחנו לא מפחדים. אם נגיע לכנסת נעשה את הדבר הזה בראש ובראשונה", הוא דואג להבטיח.

השלב הבא אצלו, הקשור גם הוא במגזר החרדי, הוא הצעת חוק שיפעל להגיש אם ייבחר לכנסת: מי שלא משרת בצבא או בשירות לאומי לא יחזיק בזכות בחירה לכנסת. "למה מישהו שלא יודע מה זה ריח של אבק שריפה שולח אותי למלחמה בישיבת קבינט? הוא יודע מה זה? הוא חווה מלחמה?", הוא תוהה בזעם. לדבריו, "ברגע שנחוקק חוק כזה, שלדעתי כל הציבור הישראלי יהיה מאחורינו, אנחנו חותכים את הרגליים של הכוח החרדי". כאיש מילואים קיבל ד"ר דוד צל"ש במלחמת לבנון השנייה על הצלת פצוע תחת אש, ואף הדליק משואה באחד בימי העצמאות, כך שנושא הגיוס קרוב ללבו.

אתה רוצה למנוע ממי שלא משרת להצביע, זה אומר בעיקר חרדים וערבים.

"שיבואו לשרת שירות לאומי, צבאי. אתה אזרח שווה ערך כמוני".

ברור לך שכפי שהצליחו החרדים למנוע את הסנקציות הכלכליות נגדם, הם יצליחו למנוע את ההצעה שאתה מציע. לממשלות קל יותר לקבל את דרישות החרדים, לעומת אלה הבאות מכיוון הבית היהודי או האיחוד הלאומי.

"זה בדיוק החישוב שאנחנו עושים. במידה שנתניהו ייבחר, אנחנו מעדיפים לבנות גוש ימני, שיכול להתחבר עם הראיה החברתית עם שלי יחימוביץ', מה שיגרום לנתניהו להישען עלינו יותר מעל החרדים".

בנושא החרדים אתה נשמע לא פעם כמו יאיר לפיד. אתה יכול לראות שיתוף פעולה פרלמנטרי בין הציונות הדתית ליאיר לפיד, בנושאי דת ומדינה?

"הכל פתוח. אני מאוד מוקיר את יאיר לפיד, הוא עושה צעד נכון מאוד שנכנס לפוליטיקה. זה בא מהמקום של לרצות להשפיע ולהילחם נגד דברים מעוותים שקיימים יותר מדי זמן. הכל פתוח, בוודאי".

כמועמד לרשימת הבית היהודי, הנושאים שיעסיקו את הציבור הוא מודע לכך שהנושאים על הפרק יהיו, בין היתר, התייחסויות לוויכוחים הפנימיים בשלל הנושאים בהם חלוקה הציונות הדתית.

אתה מרגיש שישנה הקצנה דתית בציבור הדתי לאומי?

"יש הקצנה, לצערי, וזה חבל. לדעתי, כל מי שלא רוצה לשמוע קול של אישה - מפסיד. "שיר השירים" זה שיר אהבה בינו לבינה, ואני לא רואה מה פסול בזה, זה רק מעורר רגשי אהבה של אומה שלמה. אני חושב שאלה דעות זרות שאין להן שום דבר אצלנו".

מה אתה חושב על יציאת בני הישיבות בשירת נשים?

"זה עיוות מוחלט של הדת. זה רק מגביר את השנאה של החילונים כלפי הדתיים. זו לא הראיה הנכונה של הדת. צריך לכוון את ההתנהגות הדתית חזרה, לכפי שהייתה לפני 20-30 שנה".

מה דעתך על קריאות מצד רבנים לסירוב פקודה לפינוי יישובים?

"ברגע שאתה חייל – אתה חייל. צה"ל, מבחינתי, זה קדוש. ברגע שאני שם מדים אני לא יכול לסרב פקודה. אני מבין את הצד שלהם, אבל זה לא יכול להיות בצבא המדינה שלנו". עם זאת, הוא דואג לסייג ולציין כי "צריך להבין אותם – הצבא אמור להגן על עם ישראל, לא לפעול נגד עם ישראל, אבל אם אתה מתחיל פה אין סוף לבלגן. זו דילמה, אבל לא אוכל לומר בשום פנים ואופן לחייל לסרב פקודה. זה דבר שלא קיים".

כלומר, חייל שיאמרו לו לפנות יישובים כמו בגוש קטיף – תאמר לו לקיים את הפקודה ככתבה וכלשונה?

"אומר לו: עשה מה שמצפונך אומר לך לעשות, אבל לא אגיד לך לסרב פקודה מול צה"ל. זה לא יקרה".

לא רק נושאים פנימיים בהם חלוקה הציונות הדתית מעסיקים את הציבור הדתי לאומי, ולא לחינם עומד הנושא המדיני בראש סדר העדיפויות של ד"ר דוד. בתחילת הקדנציה של נתניהו הוא החיל הקפאת בניה בשטחים במשך עשרה חודשים והכריז על שתי מדינות. בניגוד להתבטאות שהיה ניתן לצפות מאיש דתי לאומי, ד"ר דוד דווקא מביע הבנה להקפאת הבנייה, אם כי לא הסכמה.

"אלה לא ההשקפות שלי כיהודי שרוצה את ארץ ישראל לעם ישראל, אלו היו החלטות לא נכונות ולא צודקות, אבל אי אפשר לומר שנתניהו עשה בכך טעויות גרנדיוזיות, כי בטח היו שיקולים בינלאומיים, לחץ אמריקאי, וצריך להבין את זה. אני לא בטוח שאנחנו יכולים להבין את הלחצים שהופעלו על מדינת ישראל במידה שלא תיפסק הבנייה בשטחים. אולי זה היה עולה לנו בסיוע צבאי נחוץ ביותר. אני לא יודע".

קיימת סיטואציה כלשהי שבה תתמוך במסירת שטחים?
"אני איש תורה והיא מדברת על זה. לא מסירת שטחים, אבל מעין אוטונומיה עירונית - אין בעיה. מותר לזר לחיות בינינו. התורה מלאה בדברים כאלה, אבל לא מדינה פלסטינית. זה אקדח מכוון ללב האומה. אנחנו רואים מה קורה עם חמאס ומה קורה בדרום לבנון. מדינה פלסטינית עם חצי ירושלים כבירה זה גזר דין מוות למדינת ישראל, כי הם לא פוחדים משום דבר".

בגישתו הוא מבהיר כי "ארץ ישראל זה של עם ישראל", ומבהיר כי "אפשר לדבר על שלום בינינו עם זרים בתוכנו, כפי שפליטים גרים בצרפת או בשווייץ, אבל שלא ינהלו לנו את החיים. אני לא חושב שמסירת שטח תביא שלום. זה נתפס בתודעה הערבית כחולשה ותמיד הם ירצו את כל השטח".

לא תמיד ד"ר דוד נהנה מחיים נוחים. "התחלנו מתחת לאפס ואנחנו יודעים מה זה עוני מחפיר ואיזו עבודה נדרשת כדי לצאת מזה", הוא מספר, ולמעשה מסביר את הסיבה שהוא גם מתכוון להיאבק בתחום הכלכלי. הוא רואה מול עיניו את המודל הבסקי. שם, בחבל הבסקים, הבנקים מחויבים להשקיע 20% מרווחיהם בבניית מוסדות חינוך ובהעסקת עובדות סוציאליות.

"זה פיקוח נפש", הוא אומר, "יש אנשים שלא גומרים את החודש תחת נטל המסים והארנונה. איך יכול להיות שחייל שגר בעוטף עזה או בקריית שמונה, שרואה את אבא שלו מובטל – איך הוא יכול להילחם?". כחלק מהמאבק, הוא גולש לנושאי חינוך ודורש גם לבטל את בחינת הפסיכומטרי, אותה הוא מגדיר "מטומטמת". לדבריו, "צריך לאמץ את המודל הצרפתי בו לכל אחד יש סיכוי להיכנס לשנה ראשונה של האוניברסיטה – אתה טוב? תעבור לשנה שנייה. אתה לא טוב? לפחות ניסית. כאן אין סיכוי כזה".