מת יעקב מידד, "המהדורה הציונית של ג'יימס בונד"

יעקב (מיו) מידד, לוחם ב"קיסריה", אגף המבצעים של המוסד, שכונה "האיש בעל אלף הזהויות" הלך לעולמו בגיל 93 ונטמן אתמול (ראשון) בבית העלמין של קיבוץ גבעת השלושה. מידד השתתף בשנות השישים בכמה מהמבצעים הידועים ביותר של המוסד ובהם חטיפת אדולף אייכמן וחיסולו של פושע המלחמה הלטבי הרברט צוקורס.

על קברו ספדו לו רפי איתן שאמר כי "אלמלי מיו לא היה מתבצע מבצע אייכמן" ואפרים הלוי, שהיה בסוף שנות ה-90 ראש המוסד אמר כי מיו פעל בחשאי ב-65 מדינות.

יעקב מידד נולד בעיר ברסלאו ב-1919 אז עיר בגרמניה, כיום ורוצלב שבפולין. אביו היה רופא שלחם בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה וזכה בעיטורי גבורה. לאחר עליית הנאצים לשלטון החליט מידד בניגוד לעמדת הוריו לעלות לישראל. הם האמינו כי למרות שנאת היהודים של הנאצים לא יאונה להם כל רע ונותרו בגרמניה עד שנשלחו למחנה הריכוז בטרזין והושמדו בשואה. יעקב זכה בסרטיפיקט (אישור עליה, י.מ) על תקן של תלמיד תיכון והוא למד בגימנסיה הריאלית בחיפה. לאחר סיום לימודיו בתיכון החל ללמוד בטכניון. אך בשני בספטמבר, יום לאחר פלישת הצבא הגרמני לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא התגייס לצבא הבריטי. בכך היה לצעיר הארצישראלי הראשון שהתנדב לצבא הבריטי.

הוא שרת בחיל התותחנים הבריטי ולאחר המלחמה חזר ללימודים בטכניון. עם החלטת האו"ם בנובמבר 1947 על הקמת שתי מדינות יהודית וערבית, גויס לגדוד 22 ואחר כך נמנה עם מייסדי חיל התותחנים בצה"ל. הוא השתחרר מצה"ל באמצע שנות החמישים בדרגת סגן אלוף (הדרגה השלישית הגבוהה ביותר במדרג הצה"לי אז מתחת לרמטכ"ל) וזמן מה לאחר מכן עבר לשרת במוסד.

במסגרת המוסד הוא פעל במבצעי "המסגרת" להעלאת יהודים מצפון אפריקה ובהכשרתם ואימונם בהגנה עצמית, כולל שימוש בנשק מפני התנכלויות שכניהם. ב-1960 נמנה עם 11 אנשי "החוליה" - היחידה המבצעית המשותפת לשב"כ ולמוסד - שנשלחו לארגנטינה למבצע "פינאלה", חטיפתו של אייכמן. מידד היה איש הלוגיסטיקה. כשהוא מסתובב עם מספר דרכונים שונים ומחליף זהויות, הוא שכר את בתי הסתר וכלי הרכב ודאג למזון עבור שאר אנשי החוליה.

חמש שנים לאחר מכן יצא שוב לדרום אמריקה כדי לאתר את הרברט צוקורס, טייס ידוע וגיבור לאומי לטבי, ששתף פעולה עם הנאצים והיה אחראי על מותם של כ-30 אלף מיהודי המדינה. מידד התחזה לאיש עסקים אוסטרי בשם "אנטון קינצלה". הוא איתר את צוקורס בברזיל שם ניהל עסק תיירותי להשכרת סירות ומטוסים. צוקורס היה חשדן וזהיר. הוא אף צילם את מידד-קינצלה ואמר לאשתו "אם יאונה לי דבר מה או חלילה ארצח דעי שהאיש בתמונה הוא רוצחי". למרות כל זאת הצליח מידד ליצור עמו מגע ולפתות אותו במסווה של עסקה מסחרית להגיע לאורוגוואי. שם בווילה שמידד שכר מראש המתינו לו אנשי "החוליה" שאז כבר היתה ליחידה אורגנית של המוסד בשם "קיסריה", בראשותו של יוסק'ה יריב. הם חיסלו את צוקורס ביריות מאקדחים משתיקי קול לאחר שגילה התנגדות עזה. זה היה מבצע החיסול היחיד של פושע מלחמה נאצי בידי המוסד.

באמצעות האינטרפול פרסמה משטרת אורוגוואי את תמונתו של יעקב מידד כמבוקש על רצח. אך הוא לא התרגש מכך. מה עוד שבתמונה הוא נראה מרכיב משקפיים ועוטה שפם – שלא היו אלה אמצעי הסוואה. לפני כעשור הוא פרסם יחד עם ידידו גד שמרון, גם הוא איש מבצעים לשעבר של המוסד את סיפור החיסול בספר "חיסול התליין מריגה". שמרון מספר כי בנגוד לאנשי מבצעים רבים אחרים, מיו נקט תמיד באמצעי הסוואה קפדניים ביותר לשם בניית ספור הכיסוי שלו. כך לדוגמא במבצע חיסולו של צוקורס הוא התאים לעצמו משקפיים עם מספר, על אף שלא נזקק לכך וזאת בניגוד לאנשי מבצעים לא מעטים שמתאימים לעצמם משקפי "אפס" – ללא מספר כשהם נדרשים להסוות עצמם. "מיו היה צנוע, פדנט ומקצוען אמיתי, שהיה מוכן לקלקל לעצמו את הראיה לשם ביצוע המשימה", אמר שמרון לוואלה! חדשות.

יעקב מידד המשיך לעבוד במבצעים שונים של המוסד ובין השאר נוצלה יכולתו לשם ביסוס סיפורי כיסוי לחבריו הלוחמים בקיסריה. אחת מהן שהסתייעה בו הייתה סילביה רפאל, הלוחמת המפורסמת של המוסד שהשתתפה ונעצרה בלילהאמר בנורבגיה ביולי 1973, בניסיון החיסול של המלצר המרוקאי אחמד בושיקי, שבטעות זוהה כאיש המבצעים של ספטמבר השחור, עלי חסן סלאמה. סיפור הכיסוי של סילביה רפאל היה של צלמת קנדית בשם פטרישיה רוקסבורג. "המראה שלו" מוסיף שמרון "היה מטעה לחלוטין. אם היית פוגש בו בתור בבנק או באקראי ברחוב הדבר האחרון שניתן היה להעלות על הדעת היה שלפנייך עומדת מהדורה ציונית של ג'יימס בונד".

בשנות השמונים הוא פרש מהמוסד ומאז התמסר בעיקר למשפחתו. הוא הותיר אישה, שלושה ילדים ונכדים.