אחד השמות השגורים ביותר בשיחות הסלון של יהדות ארצות הברית בשנתיים האחרונות היה שמו של העיתונאי היהודי פיטר ביינרט. תומכיו הכתירו אותו כ"רוק סטאר" ואילו מתנגדיו העדיפו לכנותו "סוס טרויאני" או "גיס חמישי", אך מה שבטוח הוא שמעטים נותרו אדישים לנוכח משנתו, שמתריעה על פער הולך וגדל בין הדור הצעיר בקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם לבין קשריהם לישראל. כתב האישום שפרש בשורה של פרסומים והתבטאויות נגד ממשלת נתניהו וההנהגה הפוליטית הממסדית של יהדות ארה"ב שמובילים, לטענתו, להתרחקותם המסוכנת של יהודים אמריקאיים מהציונות, נגע בנקודות הטעונות ביותר במרקם היחסים בין ישראל והקהילה היהודית השנייה, והתגובות הנזעמות לא איחרו לבוא.
הבאזז סביב ביינרט, בן 41, מרצה באוניברסיטת ניו יורק ועורך בכיר באתר ה"דיילי ביסט", הגיע לשיא השנה, עם פרסום ספרו "משבר הציונות", יחד עם מאמר פרובוקטיבי ב"ניו יורק טיימס" בו קרא ליהדות ארה"ב להחרים מוצרים מההתנחלויות. הוא הותקף מכל עבר והואשם ברדיפה אחר פרסום, עיוות העובדות, הטלת האחריות על ישראל באופן חד צדדי ועוד. עם זאת, בראיון עם וואלה! חדשות הוא מדגיש כי הוא פועל מתוך תחושת שליחות לדאגה לעתיד העם היהודי. "אני חרד ממה שעשוי ללכת לאיבוד אם נגיע לפתרון של מדינה אחת. אני לא מאמין שהציונות יכולה לשרוד ללא דמוקרטיה. הדמוקרטיה היא ליבת הלגיטימיות הישראלית - אם הדמוקרטיה הישראלית תמות גם הציונות תמות". הוא מתריע כי "הרבה יהודים אמריקאים חוששים שהם יצטרכו לבחור בין הציונות לבין הדמוקרטיה, ואם הם ייאלצו לבחור - אני חושב שרבים מהם יעזבו את הציונות, ויעדיפו את מחויבותם לערכי הדמוקרטיה".
עוד לפני שהפך לכוכב השמאל האמריקאי, ביינרט, בוגר ייל ואוקספורד, הוכתר כילד פלא בעיתונות הפוליטית האמריקאית, ובגיל 28 כבר מונה לעורך המגזין הפוליטי הנחשב "ניו רפבליק". למרות שהוא מקפיד על אורח חיים יהודי ומתייצב מדי שבת בבית הכנסת, במהלך השנים נמנע מלעסוק בישראל, ושני הספרים שפרסם בעשור האחרון נגעו בתפיסות עוצמה ומוסר במדיניות החוץ האמריקאית. השתיקה נשברה במאי 2010, כאשר פרסם מאמר חריף ב"ניו יורק ריוויו אוף בוקס" בו שטח לראשונה את ההאשמות נגד הממסד היהודי האמריקאי והארגונים הפוליטיים בראשותו דוגמת איפא"ק, ועידת הנשיאים והליגה נגד השמצה. הוא האשים כי הגיבוי האוטומטי שהם מעניקים למדיניות ממשלת נתניהו תורם לניתוק הדור הצעיר מישראל.
"התבוללות יהודי ארה"ב גוברת"
לדברי ביינרט, המדיניות של ממשלת ישראל ובפרט - המשך הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים והפגיעה במאפייניה הדמוקרטיים כתוצאה מכך - יוצרים סתירה פנימית הולכת וגוברת בקרב יהודים אמריקאים עם הערכים הליברליים של זכויות אדם שלאורם חונכו. "שתי סכנות מרכזיות מרחפות מעל הקשר בין ישראל ויהדות ארה"ב. הראשונה היא הניתוק הגובר, ההתבוללות והבורות הגדולה של יהודים אמריקאים לגבי היהדות, כך שהרבה יהודים אינם יכולים לחוש חיבור לישראל כי הם מלכתחילה לא מחוברים לזהות היהודית שלהם".
הסכנה השנייה, לדברי ביינרט, היא הכרסום בדמוקרטיה הישראלית: "מאז ומעולם יהדות ארה"ב הוקירה את הערכים הדמוקרטיים של מדינת ישראל, ואת העובדה שנוסדה על בסיס הצהרת העצמאות שמכוננת שוויון זכויות על בסיס דת גזע ומין. הכיבוש מציב איום ממשי על מאפייניה הדמוקרטיים של ישראל, כי אם הוא יהפוך קבוע - ישראל תשלוט במיליוני פלסטינים ללא זכויות אזרח, זכות בחירה, וכדומה".
אובמה "הנשיא היהודי הראשון"
מה שעורר אותו מתרדמתו הציונית הוא בחירת ממשלת נתניהו, וחלקו של אביגדור ליברמן בקואליציה, לדבריו. "ההנהגה האמריקאית כשלה בתגובתה לכניסתו של ליברמן לקואליציה והפריע לי מאוד שזה עבר בלי תגובה הולמת", מסביר ביינרט, שאף חנך השנה בלוג פוליטי המוקדש כולו לישראל ב"דיילי ביסט". "במיוחד על רקע בחירתו של הנשיא אובמה והאהדה הרבה שהוא מעורר בקרב צעירים יהודים, נהיה ברור שמדובר בשתי דרכים אידיאולוגיות נפרדות, וההנהגה היהודית האמריקאית בחרה באופן אוטומטי בדרכו של נתניהו. התחלתי להרגיש כאילו המרחב המשותף בו אפשר להאמין במקביל בציונות ובדמוקרטיה הולך ומצטמצם, הקהילה היהודית האמריקאית הלכה ונחלקה בין מי שלא ממש אכפת לו מישראל ומי שלא ממש אכפת לו מדמוקרטיה וזה עורר בי דאגה גדולה, במיוחד לגבי הילדים שלי".
בניגוד לסלידה הברורה שמעורר בו נתניהו, ביינרט הוא מעריץ גדול של אובמה, אותו הוא מכנה "הנשיא היהודי הראשון", והפער בין נתניהו לאובמה בעיניו אינו רק אישי - אלא אידיאולוגי. בעוד הציונות הישראלית העכשווית מבוססת על עוצמה, טוען ביינרט, אובמה שותף לתפיסה הליברלית של ביינרט של יהדות ליברלית שמאמינה בתיקון עולם וזכויות אדם. הוא מודה שהנשיא עשה טעויות לגבי הציבור הישראלי, אך מדגיש כי "היה ציבור גדול של ישראלים שהיה חשדן כלפיו מלכתחילה בגלל הרקע שלו", ובפרט מבקר בחריפות את הקו השמרני של ראש הממשלה נתניהו ואת פעילות המנהיגים היהודים שגיבו אותו ללא סייג במאבקו מול הממשל. "לביבי הרבה יותר נוח עם הרפובליקנים, והוא הגיע עם הרבה ניסיון רע מהכהונה הראשונה שלו עם ממשל קלינטון. הדמוקרטים נוטים לראות את ביבי כקונספירטור שרוקם קשרים עם הרפובליקנים על מנת לחתור תחתם".
ביינרט הפך גם לשנוא נפשו של הימין הישראלי, כפי שניתן היה ללמוד מהביקורת שהוטחה על השתתפותו בוועידת הנשיא. "אם הוועידה בחרה בביינרט, הם יכלו להזמין גם אחד מחבורת חסידי סאטמר שהתחבקו עם אחמדינג'ד", תקף ח"כ אריה אלדד. עם זאת, ביינרט רואה עצמו כציוני נלהב ודוחה את הטיעון לפיו העובדה שאינו חי בישראל מונעת ממנו להשמיע ביקורת. "מה שחשוב זה לא מי אומר אלא מה נאמר. אם לדברים שנאמרים יש הגיון - אז יש להם הגיון. אני לא חושב שאנשים צריכים להקשיב לי בגלל שאני חי בארה"ב. מצד שני זה שאני חי בארה"ב לא אומר שאין לי זכות שתהיה לי דעה. הטיעון הזה לפיו אין לנו זכות להביע עמדה כי לא שירתנו בצבא ולא חווינו מטחי טילים או פיגועי התאבדות הוא בעייתי - כי אם אין לנו זכות לבקר את מדיניות ישראל כי אנחנו לא חיים בה, הרי אין לנו גם זכות להעביר ביקורת על פלסטינים או על אירנים, ולמעשה אסור לחוות דעה על שום דבר שקורה מחוץ לארה"ב".
בניגוד לאזהרות החוזרות ונשנות של ממשלת נתניהו ומנהיגים יהודיים מהתגברות האנטישמיות ודה לגיטימציה, ביינרט מאמין כי הסברה שהעולם כולו אנטישמי אינה תואמת את תפיסת העולם של הדור הצעיר, וכי הוא מייצג את פער הדורות. "החוויה שלי של העולם היא לא כזו בה כל העולם שונא את היהודים, למרות שחלק ניכר ממנהיגי יהדות ארה"ב בוודאי מסכים עם הקביעה הזו", אומר ביינרט, שהאשים בעבר את נתניהו ואת מנהיגות יהדות ארה"ב באובססיה לשואה ולהתקרבנות העם היהודי. "אם תשאלי את הסטודנטים הצעירים בקמפוסים אם הם חשים מאוימים מאנטישמיות, מעטים מהם ישיבו שכן".
לקריאה נוספת:
ממנהיגי יהדות ארה"ב: "אין די אמון באובמה"
ליברמן: "אי אפשר לכפות שלום על הפלסטינים"
סקר: הציבור הישראלי מעדיף את רומני על פני אובמה
לפניות לכתבת: tal_sh@walla.net.il