?כך פיספס אובמה את ההזדמנות לשלום במזרח התיכון?, היא כותרתו של מאמר ביקורת חריף שפורסם בסוף השבוע במגזין ?פוריין פוליסי?, המאשים את ממשל אובמה בשורה של החלטות מדיניות שפגעו והחזירו לאחור את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל והרשות הפלסטינית. לטענת מחברי המאמר, סטיבן וייט ופי. ג?יי דרמר - אשר שירתו בעשור הקודם כנספחים וכיועצים צבאיים אמריקאיים באזור - ממשל אובמה בכלל, והצוות המטפל במזרח התיכון בפרט, כשל בהבנה וזילזל בחשיבות התיאום הביטחוני בין ישראל והרשות כמפתח להתקדמות במשא ומתן, והוא מתריע כי אם לא יחול שינוי אמריקאי בגישה זו, גם הסיכוי לפתרון מדיני עתידי הולך ומתרחק.
?אין הרבה סיבות לאופטימיות בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני בימים אלה?, נכתב בפתח המאמר, ?אבל בתוך המשא ומתן הכושל, התמרונים הדיפלומטיים, ואירועים מזדמנים של אלימות - ליוזמה אלמונית אחת הייתה הצלחה טהורה: המשימה של כוח דייטון?. המאמר מתמקד בעבודתו של הגנרל קית? דייטון, שכיהן כמתאם הביטחוני של ארצות הברית ברשות הפלסטינית בין השנים 2005-2010, במהלכן פיקד על הכשרת ואימון חיילי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ונחשב לאחד מאבות החזרת השקט לערי הגדה. המאמר סוקר את הישגיו הביטחוניים ואת חמש שנות כהונתו של דייטון באזור - בהן גם סייע משמעותית למאמץ הפלסטיני בבניית מערכת כלכלה ומוסדות שלטון, וקובע כי למרות שהצוות בראשותו זכה לשבחים ישראליים, פלסטיניים ובינלאומיים כאחד, בוושינגטון בחרו להתעלם מעבודתו.
?המזרח התיכון של הנשיא אובמה כשל בתפישת חשיבות כוח דייטון?, קובע המאמר, ומותח ביקורת חריפה על כך שמאז עזב את תפקידו באוקטובר 2010, לא התבקש דייטון על ידי הממשל להגיש שום דין וחשבון מסכם לחמש שנות פעילותו, הנשיא אובמה לא פגש אותו ועדותו המסכמת בפני הקונגרס נחסמה על ידי מחלקת המדינה. המאמר מפנה אצבע מאשימה במיוחד לשליחיו של הנשיא אובמה למזרח התיכון, ג?ורג? מיטשל ובהמשך דניס רוס ואנשיהם, שהדירו את אנשי הצוות, שמונה תחת הנשיא בוש, מעבודתם ומצביע על חידלון בניצול ההישגים הביטחוניים להתקדמות במשא ומתן, וכן בעמדות מנותקות ?שאינן משקפות את המתיחות בשטח או את עמדותיהם של שחקני מפתח ישראליים ופלסטיניים?, ואף בנקיטת צעדים ממשיים שחתרו תחת עבודת כוח דייטון.
"בירושלים וברמאללה מרגישים בחסרון הכוח של הממשל"
לדברי המחברים, ממשל אובמה ?כשל בהבנה? שהליך המשא ומתן הפוליטי בין ישראל והרשות הפלסטינית חייב להיות מגובה בתהליך של בניית מוסדות שלטון וביטחון ?מלמטה למעלה?: ?כוח דייטון, שהוקם על ידי ממשל בוש, מעולם לא עסק רק באימון והכשרת כוחות הביטחון הפלסטיניים ובניית מוסדות שלטון, אלא בראש ובראשונה היה צעד אמריקאי לבניית אמון בין הצדדים כחלק מתוכנית שלום כוללת?. המחברים מדגישים כי גם בירושלים וברמאללה מרגישים בחסרון הכוח, ומותחים ביקורת על כך ש?נראה כי יש לממשל מעט עניין להבין מה מתרחש מחוץ לוושינגטון?.
המחברים, שאחד מהם - מילר - שימש כיועצו של דייטון בתקופת שליחותו בישראל, דוחים את הביקורת שהופנתה לא פעם כלפי המפקד לשעבר, שהואשם בהטיות לטובתה של ישראל, ומדגישים כי האמון הרב שדייטון זכה לו מצד בכירים צבאיים ישראליים איפשר מחוות רבות מתחת לרדאר הפוליטי. מחליפו של דייטון, הגנרל מייקל מולר, קובע המאמר, צמצם את הגדרת התפקיד, ומתמקד בעיקר באימון והכשרת הכוחות, והמחברים מדגישים את הפער לעומת ?התפקיד בונה האמון, המעורב והאישי שמילא דייטון?.
?תיאום בטחוני הוא שלב קריטי בדרך לפתרון פוליטי ומחייב תשומת לב מסורה של "גנן מסור? אמריקאי שקשוב לדאגותיהם של שני הצדדים?, נקבע בסוף המאמר, וקורא לממשל להכיר מחדש בחשיבות התיאום הביטחוני בין ישראל והרשות כגשר ולמשא ומתן, וכן למנות אדם לתפקיד שיהיו בידיו העוצמה והכלים לתיאום כולל בנושאי ביטחון, משילות וכלכלה.