על פניו, הדיווח האחרון מפיו של דיפלומט מערבי באיסלמאבד, לפיו פקיסטן מאיימת להתערב בתרחישי עימות בין ישראל לאירן, אינו דורש התייחסות כבדת משקל. אמנם פקיסטן היא המדינה המוסלמית היחידה - נכון לעכשיו - המחזיקה בנשק גרעיני מבצעי (על פי כל ההערכות, ברשותה ארסנל גרעיני הכולל עשרות פצצות גרעיניות, הממשיך להתרחב במהירות), אך מנגד, פקיסטן אינה רואה בישראל איום ישיר ומיידי על בטחונה הלאומי: תשומת הלב של המערכת באיסלמאבד מופנית ברובה כלפי מאזן הכוחות עם הודו, ולשאלת עתידה של אפגניסטן ביום שאחרי נסיגת כוחות ארה"ב ובעלות בריתה.
יתר על כן, גם אם תחליט פקיסטן להתערב במתיחות המעמיקה במזרח התיכון, אין ביכולתה לאיים באופן ישיר במהלומה גרעינית על ישראל: בניגוד לאירן, לפקיסטן אין טילים ארוכי טווח היכולים לפגוע בישראל. זאת ועוד, לפקיסטן יש קשרים הדוקים דווקא עם ערב הסעודית, יריבתה של איראן, וקיימים דיווחים שבתרחישי עימות היא דווקא תשתף פעולה עם ריאד בתחום הגרעיני: אם בהענקת מטריה גרעינית ואם בסיוע בפיתוח יכולת גרעינית.
ועל אף כל זאת, יש בכל זאת כמה סיבות להיות מודאגים. ראשית כל, למרות שממשלת פקיסטן בהחלט רגישה לחששות בארה"ב ובמערב ממדיניות פקיסטנית קיצונית, בעיקר בתחום הגרעין, חשוב לזכור שקבלת ההחלטות בנושאי ביטחון לאומי בפקיסטן מוכתבת בראש ובראשונה על ידי הצבא החזק, ולא על ידי הממשלה - והצבא הפקיסטאני נוטה לאמץ אמצעים רדיקליים על מנת לקדם את תפיסתו בכל הנוגע ליעדים לאומיים אסטרטגיים.
כך, בתקופה האחרונה, וביתר שאת בעקבות הפעולה האמריקנית המוצלחת בשטח פקיסטן במאי 2011 לחיסול אוסמה בן-לאדן, פועל הצבא הפקיסטני בעקביות להעלאת המתיחות עם המעצמה העולמית החזקה ביותר, ונוקט מדיניות מכוונת שמטרתה הכשלת המערכה האמריקנית נגד הטרור באפגניסטן. במסגרת זו, מסייעים הצבא ושירותי המודיעין בפקיסטן מסייעים לארגוני טרור לפעול משטחה נגד יעדים אמריקניים ולהסב אבדות כבדות לכוחות נאט"ו באפגניסטן. רק בשבוע שעבר נחשף דו"ח פסימי ביותר שחיבר המודיעין האמריקני עבור נאט"ו, בו מתגלה כי ארגון הטליבן הקיצוני מתכנן את השתלטותו מחדש על אפגניסטן, בסיועו של צבא פקיסטן.
פותחים "שוק" גרעיני
המדיניות העצמאית הרדיקלית של הצבא הפקיסטני אף קיבלה ביטוי בולט בדיוק בנושא המשמעותי ביותר לענייננו: היה זה צבא פקיסטן שהורה להעביר סיוע מקיף לאירן בהקמת התוכנית להעשרת אורניום בצנטריפוגות, וסייע יותר מכל לאירנים להגיע לשלב מתקדם בתוכנית הגרעין. באחרונה אף דווח כי פקיסטן העבירה לאירן מידע רגיש על פיתוח מתקן נפץ גרעיני.
בסיכומו של דבר, על אף היחסים המורכבים בין שתי המדינות בשל המתח הדתי (פקיסטן הסונית ואירן השיעית), והמאבק המתהווה בינן על ההשפעה באפגניסטן, הצבא הפקיסטני החליט בעבר לסייע לאירן בפיתוח יכולת גרעינית, מתוך אותם שיקולים אסטרטגיים שמנחים אותו גם כעת: התפיסה שלו כי העוצמה האמריקנית נחלשת, וקיים כעת חלון הזדמנויות שמאפשר להתנער מהלחץ המתמשך על פקיסטן מצדה של ארצות הברית, שתובעת ממנה לחדול מתמיכתה בטרור ולאבטח כיאות את משאביה הגרעיניים, כדי למנוע נפילה שלהם לידי טרוריסטים.
בפקיסטן מאמינים כי לנוכח ההתרסה האירנית והעדרו של מענה אמריקני ומערבי, עלול ציר אירני-פקיסטני לחזק את עמדת המיקוח הפקיסטנית מול ארה"ב בכל הנוגע לסיוע כלכלי וצבאי, ולצמצם את הפער במאזן הכוחות עם הודו. לפיכך, אף שאירן גרעינית בגבול המערבי בהחלט נתפסת כבעייתית בפקיסטן, ולמרות הרגישות לאיום האירני על ערב הסעודית - נראה כי לתפיסת הצבא הפקיסטני, יש גם לא מעט יתרונות באירן גרעינית, שיכולה לסייע בהחלשת ארה"ב והברית המתהווה בינה לבין הודו, ולסייע בחיזוק מעמדה של פקיסטן מול שתי מדינות אלו.
לסיכום, הצלחה אירנית בהצטיידות בנשק גרעיני בהחלט יכולה התפתחות חיובית עבור פקיסטן, שתסייע במיצובה במערכת יחסי הכוחות שתיווצר כתוצאה מכך: לתפיסתה, מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון יחזק את חשיבותה בעיני המערב ויפתח עבורה "שוק" גרעיני שבו תוכל לסייע ליריבותיה באזור בפיתוח תוכנית גרעין צבאית. לא ניתן לשלול את האפשרות שהדיווח על האיום הפקיסטני להצטרף לאירן מהווה רק סנונית ראשונה, המעידה על כוונותיה ארוכות הטווח.
ניר רייכנטל הוא מרצה באוניברסיטת חיפה המתמחה בנשק גרעיני וסוגיות בטחוניות באסיה, הכותב בימים אלו דוקטורט במחלקה למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קיימברידג' (בריטניה), בנושא פקיסטן ומניעת תפוצה גרעינית