גבריאל בך זוכר היטב את הרגע הראשון שבו פגש את אדולף אייכמן. מי שהיה אחד משלושת התובעים במשפט אייכמן קרא בדיוק את האוטוביוגרפיה שכתב מפקד מחנה ההשמדה אוושויץ, רודולף הס. בספרו סיפר הס כי הוא וחבריו חטפו פיק ברכיים כל אימת ששלחו ילדים לתאי הגזים, אולם מי שנזף בהם והסביר להם בלהט את חשיבות העניין היה אייכמן, ראש המחלקה היהודית בגסטפו ומהאחראים הראשיים לביצוע תכנית "הפתרון הסופי". עשר דקות לאחר שסיים לקרוא את הדברים הללו הגיע קצין המשטרה לבך ואמר לו שאייכמן מעוניין לדבר איתו.
"ראיתי אותו לפתע יושב מטר מולי", נזכר בך בראיון לוואלה! חדשות לרגל ציון 50 שנה למשפט אייכמן. "זה מסוג הרגעים שאי אפשר לשכוח כל החיים. פתאום אני רואה את האדם הזה, שכרגע קראתי עליו בספר. הס כתב בספר שלו שהיו פעמים רבות שהם הרגו אלף ילדים יהודים ביום. הוא סיפר כיצד הילדים כרעו ברך והתחננו לנאצים שיצילו אותם. הס כתב כמה קשה זה היה לו אבל שלאחר ששוחח עם אייכמן, הוא תמיד התבייש בחולשה שלו. הס כתב שאייכמן הסביר לו שדווקא את הילדים צריך להרוג קודם, משום שאין שום הגיון בכך שהורגים דור של מבוגרים ומשאירים בחיים דור של נוקמים אפשריים, שיכולים אחר כל להקים את הגזע הזה מחדש".
בך, 84, היה יד-ימינו של היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר בניהול משפט אייכמן. הוא היה אמון על הכנת התביעה, ניהול החקירות והבאת העדים למשפט. לאחר משפט אייכמן הפך בך לפרקליט המדינה והוא מילא תפקיד זה עד שמונה לבית המשפט העליון ב-1982. בך כיהן 15 שנים כשופט בבית המשפט העליון ובשנים האחרונות הוא מוזמן להרצות ברחבי העולם על משפט אייכמן. השבוע הוא הוזמן לבריסל כדי לשאת דברים בטקס יום השואה הבינלאומי שנערך בפרלמנט האירופי ביוזמת הקונגרס היהודי-אירופי. הטקס נערך בסימן 70 שנה לוועידת ואנזה ו-50 שנה למשפט אייכמן.
מהו הזיכרון הכי חזק שלך ממשפט אייכמן?
"יש הרבה זיכרונות מיוחדים. לא אשכח, למשל, את הרגע הראשון של המשפט. השופטים נכנסו לאולם עם סמל המדינה מאחוריהם, והאיש הזה, שכל מאווייו היו להשמיד את העם היהודי, קם ועמד דום בפני בית משפט סוברני של מדינת ישראל. באותו רגע, המשמעות של הקמת המדינה הייתה ברורה לי יותר מאי פעם".
רבים שפגשו את אייכמן מתארים את ההבדל בין ההתנהלות היומיומית המנומסת והרגילה שלו, לבין התדמית המפלצתית והרצחנית שלו. איך אתה התרשמת מהניגוד הזה?
"יש אנשים שאוהבים להגיד שאייכמן הוא אדם רגיל. כשאני פגשתי אותו וראיתי אפילו את ההבעה בעינייו, הבנתי שהוא לגמרי לא אדם רגיל. אחד הדברים הראשונים שעשיתי הוא לבקש לבדוק אותו על ידי פסיכיאטר. בנוסף לכך ביקשתי שהממצאים יישלחו באופן אנונימי גם למומחה שוויצרי, שלא ידע בעצם שמדובר באיכמן. שלחנו גם בדיקות של אנשים אחרים. אחרי כמה ימים צלצל אלי המומחה השוויצרי ואמר לי שלאורך כל הקריירה הארוכה שלו הוא לא נתקל בנטיות רצחניות כמו של אחד הנבדקים האנונימיים. זו הייתה כמובן הבדיקה של אייכמן. לקבל את חוות הדעת הזו היה חוויה טראומטית.
"גם על סמך הראיות ויש לי עשרות דוגמאות לכך - התרשמתי שהאיש הזה לא היה רק אדם שביצע הוראות לרצוח יהודים אלא שזה היה אדם שבמהלך המלחמה - השמדת העם היהודי הפכה אצלו למשהו אובססיבי ופנאטי לחלוטין. הייתה לו הזדהות מוחלטת עם הרצון להשמיד את העם הזה. גם חבריו סיפרו כי הוא אמר להם: 'אני יודע שהמלחמה אבודה, אבל אני במלחמה שלי עוד אזכה'. ואז הוא נסע לאושוויץ להגדיל את נפח הרצח מ-10 ל-12 אלף נרצחים ליום. יש לי הרבה דוגמאות שמוכיחות שהאיש הזה היה פנאט מוחלט ולכן החזיקו אותו שם בתפקיד הזה כל המלחמה. הרי כל המנהלים הנאצים הוחלפו ברוטציה אחרי שנה-שנתיים. היחיד שנשאר כל הזמן כראש המחלקה היהודית הוא אייכמן, כי כולם הבינו שהאדם הזה מזוהה לגמרי עם המטרה הזו".
"יש בי תקווה שדבר כזה לא יקרה יותר"
יש משהו במשפט אייכמן שהשפיע עליך בשלב מאוחר יותר כשופט?
"לא הייתי רוצה להגדיר זאת כך. כשאני בתור שופט נתקלתי בפרשיות של נאצים או של עבריינים מהסוג הזה, הידע שאספתי בתוך פרקליט עזר לי כמובן להבין את הדברים בצורה יותר מלאה. אני לא חושב, עם זאת, ששיניתי את גישתי הכללית".
ואיך הושפעת כאדם מניהול משפט אייכמן?
"אף פעם לא הייתה לי עבודה שגרתית. הקריירה שלי הייתה רצף של הרפתקאות: הייתי מעורב בכל משפטי הריגול הגדולים והפרשיות הבינלאומיות והכלכליות. בכל זאת, משפט אייכמן הוא המשפט שאני נזכר כל הזמן בפרטיו. לא עובר יום שלא קורה דבר שמזכיר לי את המשפט הזה בצורה כזו או אחרת. אני לא חושב שבכל תקופות הקריירה שלי, גם כפרקליט וגם כשופט, היה לי איזה משפט שכל כך נחרת בזיכרון כמו המשפט הזה".
אתה מאמין שהעולם היום הוא מקום טוב יותר?
"יש הרבה מאד בעיות גם היום בכל מיני נושאים, אבל בנושא הספציפי הזה, אני חייב לומר שלמרות שחלפו כבר חמישים שנה, אני לפעמים מופתע מההתעניינות ההולכת וגוברת בכל העולם, שנה אחר שנה. ההתעניינות במשפט אייכמן הולכת וגוברת לא רק בארץ, אלא גם בגרמניה, בארה"ב, באסיה. אני מוזמן כל הזמן למקומות האלה. בגרמניה, למשל, מבקשים ממני להיפגש עם נוער גרמני, עם תלמידי בתי ספר. אומרים לי שם שהם רוצים שהנערים הללו יידעו שאסור שתקרה שוב שואה. אלה דברים שאני מרגיש שלא רק נעשים מטעמים פוליטיים או טקטיים אלא מתוך אמונה אמיתית. כל אלו מעוררים בי תקווה שדבר כזה לא יקרה יותר".
לפניות לכתב: nir_yah@walla.com