?מחר, חביבתי, יום-הולדתך. אלף ברכות ונשיקות לך. אני, בלי ספק, שמח שנולדת?, כתב אבשלום פיינברג לאהובתו שרה אהרנסון, ב-7 בינואר 1917, קצת יותר משבוע לפני שנהרג בערבות סיני. זה היה ככל הנראה מכתבו האחרון, אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה בה שלח אלף נשיקות לבת למשפחת אהרנסון המכובדת מזכרון יעקב. ?אלף נשיקות לך אהובתי, כך גומרים האוהבים את כל המכתבים של אהובותיהם?, כתב פיינברג כבר 7 שנים קודם לכן, ועד היום נותרה מחלוקת בדבר הנמענת של מילות האהבה, שהפכו אחרי שנים לשיר אהבה פופולרי: האם הייתה זו ?גיבורת ניל?י?, או דווקא אחותה, רבקה אהרונסון?
הימים הם ימי העלייה הראשונה לארץ ישראל. ב-23 באוקטובר 1889, נולד אבשלום פיינברג, נצר למשפחה מכובדת, ממקימות העיר חדרה. כבר בגיל צעיר גילה פיינברג, שהעביר את שנות ילדותו ונעוריו בין גדרה, יפו, ירושלים וחדרה, ואף נדד לפריז, שוויץ ומצרים, עניין רב במאבק להקמת ארץ ישראל, וגם הפגין שנאה עזה כלפי השלטון העות'מני בארץ ושאף לפעול לסילוקו.
כשהיה בן 21, התרחש מפגש ששינה לעד את חייו של הצעיר האידיאליסט: פיינברג החל לעבוד עם האגרונום אהרן אהרונסון, בן למשפחת אהרנסון מזכרון יעקב, בתחנה לניסיונות חקלאיים בעתלית. נוצרה קרבה רבה בינו לבין בני המשפחה, ובמיוחד לבנות אהרנסון, רבקה ושרה, עמן היו לו מיני עסקים רומנטיים במרוצת השנים. ב-1913, יחד עם אהרן ואחיו אלכסנדר, הקים פיינברג את ?הגדעונים?, ארגון נוער שעסק בהגנה ושמירה על היישוב העברי.
כשנתיים לאחר מכן, הקימו השלושה את ארגון ניל?י, ששם לעצמו למטרה לספק מודיעין צבאי לבריטים, על מנת לסייע בכיבוש ישראל מידי הטורקים. הארגון יצר קשר עם הכוחות הבריטיים במצרים והחל בהעברת מידע מודיעיני באמצעות יוני דואר, מסעות למצרים, ואיתות לספינות בריטיות שעגנו מול חופי עתלית. בינואר 1917, בניסיון לחדש את הקשר עם הבריטים, החליט פיינברג לצאת למצרים, יחד עם פעיל ניל"י נוסף, יוסף לישנסקי, ומורה דרך בדואי.
בליל ה-20 בינואר, נקלעו השניים להתקפה וקרב יריות מול קבוצה גדולה של ערבים. פיינברג נהרג, ולישנסקי הצליח להימלט, להגיע למצרים ולעדכן על מותו של חברו. המוות וההיעלמות המסתורית הסעירו את היישוב, ושמו של יוסף לישנסקי הוכתם כמי שנחשד ברצח פיינברג, בין היתר על רקע משולש רומנטי עם שרה אהרונסון. כל הניסיונות לאתר את גופתו עלו בתוהו.
"בין מציאות לאגדה"
מותו הטראגי של פייבנרג לא היה האחרון בחבורה, וחברים נוספים במחתרת מתו בנסיבות קשות אף הם. לישנסקי וחבר נוסף בניל?י, נעמן בלקינד, נתלו בדמשק, ואהובתו של פייברג, שרה, בחרה להתאבד כשנשבתה ועונתה בידי הטורקים לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, ואילו אחיה אהרן אהרונסון נהרג בתאונת מטוס, כשנתיים לאחר המלחמה.
בתחילת שנות ה-30' התגלה רמז ראשון לתעלומת הקבורה של פיינברג. מהנדס חיפאי בשם בנימין רן החליט לחפש את קברו של אבשלום, ותוך יצירת קשרים טובים עם הבדואים באזור הצליח להגיע למקום שנודע בפי המקומיים בשם ?אלקבר אליהודי?. עם זאת, ניסיונות של הצבא הבריטי לאיתור המקום נכשלו. השנים חלפו, מדינת ישראל הוקמה והתעלומה נותרה בעינה. ?אחיותיו של אבשלום מאוד חששו מהחיפוש אחר העצמות, ודאגו שמא יביאו עצמות אחרות לקבורה. לכן, אחרי ארבעים שנה, השלימו והתפשרו עם כך שלא נודע מקום קבורתו, הקימו אנדרטה לזכרו בחדרה?, סיפרה אחייניתו של פיינברג, ח?כ לשעבר תמר אשל, לוואלה! חדשות.
אך לא רק משולשים רומנטיים ומוות הירואי בלב מדבר. בסיפור חייו של פיינברג, שהיום (שישי) מציינים 95 שנים למותו, יש את כל החומרים מהם בנוי מיתוס. רק אחרי מלחמת ששת הימים, משתפס צה"ל את השטח שבו נהרג פיינברג, ערך ד?ר שלמה בן אלקנה, קצין משטרה וחוקר תולדות ארץ ישראל, תחקור מקיף של הבדואים שהיו עדי ראייה ושמיעה לאירוע, שעוד נותרו בחיים. בעקבותיו התגלה עץ דקל שצמח במקום בו נהרג באזור רפיח ושככל הנראה נבט מגלעין תמר שהיה בכיסו של פיינברג.
50 שנה אחרי מותו, אותו דקל הוא שאיפשר לגלות את עצמותיו של פיינברג ולהביאן לקבורה בישראל. עץ הדקל עצמו ניטע גם הוא מחדש בישראל לאחר פינוי סיני, ובשנים האחרונות ניטעו במגוון מקומות בארץ ענפים בודדים ממנו, במטרה להנציח את מורשת פיינברג. בחודש שעבר ניטע החוטר הרביעי והאחרון, בטקס רב משתתפים בבה?ד 1.
?הסמל הורה לקבור את ההרוג עם צידת התמרים שלו כי אלו טמאים עתה לאכילה?, שיחזר בדואי מבוגר שהשתתף בהתקפה על פיינברג בשיחה עם בן אלקנה. ?כשצמח כעבור שנה תומר מן הקבר, קראנו למקום 'אלקבר אליהודי'. חשבנו שהאיש היה צדיק, אחרת לא היה צומח תומר מקברו?. אחרי יומיים של חפירה, הוצאו העצמות, והועברו לבדיקה שאישרה את זיהויים כשל פיינברג. עם הבאת העצמות לקבורה צבאית בחלקת עולי הגרדום בירושלים התעוררה ההכרה הציבורית והרשמית בחשיבות ההנצחה של ניל?י, וגם נוקה שמו של לישנסקי כמי שחשוד ברצח רומנטי, והוא נקבר לצדו של פיינברג בהר הרצל.
?היום, כשיוצאים לטיול, לוקחים סנדוויץ?, אבל פעם היו לוקחים דבלה של תמרים ודוחפים לכיס ואוכלים?, סיפרה ח?כ לשעבר, גאולה כהן, העומדת מאחורי המאמצים לשתילת חוטרי אבשלום ברחבי הארץ. ?פיינברג יצא למסע למצרים ולקח איתו צידה לדרך והדקל שצמח במקום מותו, ועימו החוטרים הנוספים, הם בין מציאות לאגדה?.
"סמל לגבורה מצד אחד, ורומנטיקן מצד שני"
בסיועה של ח?כ לשעבר גאולה כהן, הוחלט במאי 2009, לשתול את אחד מענפיו הגדולים והבריאים של העץ בכרמיאל לצד קברו של אבשלום בהר הרצל, ובאותה הזדמנות, לבקשת כהן, הכין אגף ההנצחה במשרד הביטחון גיבוי בדמות שלושה חוטרים נוספים, שקיבלו טיפוח וטיפול אגרונומי מיוחד על מנת שיתחזקו. אלה נשתלו בשנים האחרונות בבית פיינברג בחדרה, במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובחודש שעבר בבה?ד 1.
בשנה שעברה, מספרת אשל, זכה פיינברג לתואר ?אבי המודיעין הישראלי?, מפיו של ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי. ?אבשלום היה דמות ייחודית, ששילב בין רגישות יצירתית לגבורה ועוד אינספור תכונות. אין לי ספק שהקדים את זמנו. דרך הירצחו ומציאת גופתו אחרי 50 שנה רק הוסיפו לנופך האגדי שלו?.
גם בבה?ד 1 ראו חשיבות בהעשרת הקצינים בידע על מורשת פיינברג. ?כל אירוע שמחבר את הקצינים להיסטוריה, ולמערכת השורשים שלו, מקודם כאן בברכה?, סיפר מפקד בה?ד 1, אלוף משנה ערן ניב, בשיחה עם וואלה! חדשות. ?פיינברג יושב על שני קטבים, מצד אחד איש מבצעים פעלתני וסמל לגבורה וסיכון, אך מצד שני רומנטיקן שכתב שירי אהבה לדורות. אין לי ספק שבזכות אותה רגישות הוא גם הפגין את מסירות הנפש וההקרבה למען המדינה בדרך, ולצערי הרבה אינם מכירים את סיפורו. ראוי לכל קצין ולכל אחד לתת כבוד למי שלחם בשביל הארץ הזו?, אמר.