אחרית ימי מובארק: סוזן בכתה, חוסני ראה כדורגל

"ימי פרעה האחרונים" - זו הכותרת שהעניק אתמול (רביעי) ה"טיימס" של לונדון לכתבה נרחבת, המתחקה אחר השעות האחרונות לשלטונו של הנשיא חוסני מובארק במצרים. בכתבה נכתב בין היתר כי מובארק שקע בדיכאון באותם ימים והסתגר עם עצמו, כשהוא צופה בשידורים חוזרים של משחקי כדורגל בטלוויזיה, בעוד רעייתו, סוזן, פורצת שוב ושוב בבכי מר. סופו של השלטון, לפי העיתון הבריטי, היה אפוף אנרכיה, חוסר ודאות ומבוכה רבה. הכתבה מסתמכת רבות על ספר חדש שיצא במצרים בנושא.

"רק לפני שנה הוא היה ה'פרעה' של מצרים, ששלט ללא מצרים על 80 מיליון בני אדם", נכתב בכתבה, "ועכשיו הוא מובל באלונקה אל אולם בית המשפט בקהיר, שם הוא נאבק על חייו - חיים שהשתנו לגמרי בעקבות אירועי 'האביב הערבי'". מקורות בסביבתו של מובארק סיפרו כי לאורך כל אותם שבועות של סוף שלטונו, ניצבה רעייתו של מובארק לצדו. "היא הייתה מתיישבת על רצפת הווילה הנשיאותית, פורצת בבכי מר ומסרבת לעזוב", סיפרו.

המקורות גילו כי סוזן מובארק הצטרפה לבניה, גמאל ועלא, בשארם א-שייח', לשם נמלטו "ביום שבו אולץ בעלה להודיע כי הוא פורש מתפקידו". פעם אחת, סיפרו, שבה סוזן לביתה והתמוטטה. "שומרי הראש פרצו לבית ומצאו אותה שוכבת על הרצפה כשהיא ממררת בבכי, מוקפת במזכרות מכל ימי חייה".

רבים מהתיאורים בכתבה מבוססים על הפרטים המופיעים בספר שפרסם מנכ"ל הטלוויזיה המצרית, עבד א-לטיף מניאוי. מניאוי היה אחד האנשים ששכנעו את מובארק להתפטר מתפקידו, ואף כתב את נאום ההתפטרות שלו.

בשיחה עם העיתון, סיפר מניאוי כי מאבטחיה של סוזן מובארק הרימו אותה מרצפת הווילה בשארם א-שייח' לאחר התמוטטותה, והיא שאלה אותם בבהלה אם אלו שהובילו את המחאה נגד בעלה עלולים להגיע לשארם ולפרוץ אל הווילה הנשיאותית: "אתם חושבים שהם יכולים להגיע גם לכאן? אנא אל תאפשרו להם להיכנס. אל תיתנו להם להרוס את הווילה. תישארו כאן, בבקשה".

לדברי מניאוי, בעקבות ההפגנות נגד המשטר הוכו אנשיו של מובארק בשיתוק ולא הצליחו לקבל שום החלטה. כמנהל הטלוויזיה הוא קיבל הוראות מאנשים רבים באותה תקופה - משר ההסברה, מהמועצה הצבאית, מעוזריו של מובארק ואפילו מגמאל מובארק. כולם רצו ממנו שישדר הודעות חסרות קשר למציאות ולמתרחש בכיכר תחריר.

מניאוי סיפר בין היתר, כי לאחר שבועיים מרגע תחילת ההפגנות, הוא הבין כי לנוכח מצבו של מובארק, אי אפשר להגן עליו יותר. על כן פנה לקציני המודיעין, ותבע מהם לבקש משר ההסברה, אנס אל-פקי, שהיה מקורב מאד למובארק, לעדכן את משפחת מובארק במתרחש. לאחר מכן הלך מניאוי ללשכתו של אל-פקי, ואמר לו כי על מובארק לשאת נאום טלוויזיוני, וכי הדבר חייב להתבצע עד השעה ארבע אחר הצהריים. "פקי צלצל לגמאל מובארק", הוסיף, "ואמר לו כי המצב קשה ורגיש".

היה זה 2 בפברואר. הציבור המצרי כולו המתין בציפייה דרוכה בכיכר תחריר ובבתים לנאום ההתפטרות של מובארק. אלפי בני אדם הקיפו את בניין הטלוויזיה, אולם עד עשר בלילה, הנשיא לא הופיע באולפן. רק מאוחר מאוד הוא נכנס, "כשהוא מוקף בבניו, בדוברו ובשר ההסברה. הוא החל לקרוא והיו לו טעויות רבות. הוא הפסיק והתחיל מחדש. ביקשו ממנו לעצור לרגע כדי לסדר את עניבתו, ואז הוא קרא את יתר הנאום. הוא לחץ ידיים, ועזב את המקום".

רק לאחר שהנאום הסתיים, הבין מניאוי שגמאל מובארק שכתב את נאומו של אביו, והשמיט את כל דבריו על כוונתו להתפטר. הרחוב המצרי הביע את זעמו בכיכר תחריר, וההפגנות נמשכו כל הלילה. למחרת התגברה המחאה, והמפגינים ניסו לפרוץ לבניין הטלוויזיה. מובארק עזב לשארם א-שייח' ואמר למקורביו כי אין בכוונתו לעזוב לחו"ל. "לא ביצעתי שום פשע. אני רוצה לחיות בארצי", אמר.

עם הגעת מובארק לשארם, הוא צלצל לרמטכ"ל, מומחד חוסיין טנטאווי, וביקש ממנו שיסכים שהשלטון יועבר לידיו. לקראת נאום ההתפטרות שלו (הפעם באמת), החליט מובארק כי מי שיישא אותו יהיה דווקא סגנו, עומאר סלימאן. הדברים סוכמו גם עם טנטאווי, אולם לא נותר מספיק זמן להעביר את סלימאן לאולפני הטלוויזיה. במקום זאת, הוחלט לצלמו במסדרון מחוץ למשרדו. ההודעה של סלימאן אודות התפטרותו של מובארק הייתה קצרה ביותר. כך, ב-37 שניות, הסתיים שלטון בן 30 שנה.

לפנייה לכתב:
nir_yah@walla.com