בבה"ד 1 יש שתי מגמות עיקריות בשנים האחרונות - העליה במספר הדתיים מחד, ומספר הנשים מאידך. ישנם כיום קורסים לצוערים, תומכי לחימה, בהם הנשים מהוות יותר מחצי מהצוערים בקורס. גם בהשלמה החיילית למפקדי מחלקות החי"ר, "גפן", יש לנשים דריסת רגל: במחזור האחרון פנו לצוערת בודדה, שהיתה אמורה להתחיל את ההשלמה, והציעו לה להמתין עוד מחזור כדי שלא תהיה הבת היחידה.
הגידול במספר הדתיים בא לידי ביטוי בעיקר במקצועות הלחימה, שם מהווים הדתיים 27% מכלל הצוערים, ובהשלמת "גפן" בה הם כבר מהווים 45% מהכלל. אז איך באמת יודעים מי דתי ומי לא? בכניסה לבה"ד 1 ישנו שאלון בו מצהיר כל צוער האם הוא אדם דתי והאם יש כשרות מיוחדת עליה הוא מקפיד. כבר נכון לעכשיו יש לפחות ארבעה סוגי שניצלים מהכשרים שונים. הכשר אחד הוא ההכשר הקבוע של צה"ל, והשאר הם הכשרים למהדרין, שמתחלקים בין הזרם הספרדי לאשכנזי. השאלון, אגב, עושה את החיים קלים יותר למפקדים, מאחר וחשוב להם שכלל הצוערים יהיו מרוצים. זהו גם הבסיס עליו נשענת סוגיית "שירת הנשים": בבה"ד 1 נזרע הזרע לשסע על רקע דתי בצה"ל.
המג"ד פקד להשאר, שניים סירבו לו ישירות
היה זה ערב מורשת קרב ללמידת לקחי מבצע עופרת יצוקה. אל הבמה עלתה להקה של חיל החינוך. שני בנים ושתי בנות אשר שרו שלושה שירים, וכן קראו "יזכור" - לזכר הנופלים במערכות ישראל. בקהל ישבו צוערי "גפן", מתוכם 80 צוערים דתיים. עשרים וחמישה צוערים זיהו את שתי הבנות עולות לשיר וקמו לצאת מהאולם. מיד קם המג"ד ואמר להם: "יש כאן ערב מקצועי, אני מבקש לשבת". כשהשירה הסתיימה, התברר ששמונה צוערים יצאו בכל זאת. הבירור מגלה כי לא מדובר בצעד הפגנתי אלא צעד על בסיס מצפון. צוערים שגדלו מגיל אפס עם ההבנה שלא שומעים שירת נשים.
מפקד בה"ד 1, אלוף-משנה ערן ניב, מתוחכם כמו ארון הספרים הארוך בחדרו, החל לתחקר את הצוערים שנכנסו אליו בזה אחר זה לשיחה נוקבת. היו כאלה שהיו בחוץ בזמן שנתן המג"ד את ההנחיות. בסופו של דבר היו רק שני צוערים שסירבו פקודה באופן ישיר למג"ד שאמר לשניהם: "אתם לא יוצאים החוצה". ועדה שהוקמה בנושא החליטה להדיח ארבעה מהצוערים המעורבים מהקורס.
הרמטכ"ל: "הסמכות אצל המפקדים, החיילים חייבים להישמע"
מפקד בית הספר לקצינים הסביר לצוערים כי הוא "לא רוצה שתהיו מפקדי מחלקות שסירבו פקודה. פקודות לא מסרבים". אתם תהיו מפקדי מחלקות טובים יותר, אמר להם המפקד, אם יבוא אליכם מישהו שיסרב פקודה ואתם תדברו איתו מהמקום של מי שהיו שם. אלוף משנה ניב דרש מהארבעה לקחת אחריות על האירוע; שניים מהארבעה לא הסכימו והורחקו, והשניים הנוספים הסכימו. אחרי שמפקד החטיבה ששלחה את הצוערים חתם בשנית על יציאתם לקורס, הוחלט להחזיר את השניים למחזור הנוכחי שהחל לפני מספר שבועות.
המפקדים התבלבלו. הם לא היו בטוחים שיש להם את הסמכות לפקוד על החיילים להאזין לנשים. גם לחיילים לא היה ברור האם המפקד יכול להטיל פקודה כזו, ובמקרה הזה כולם בחרו בהחלטה הקיצונית. מפקד בה"ד 1 ביקש לעשות סדר ופנה אל הרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ, שהבהיר לו כי הסמכות היא אצל המפקדים והחיילים חייבים להישמע להם.
המבחן הראשון לאחר השיחה ארע כשהוחלט להקרין לאחרונה בבית הספר לקצינים את הסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה", בו מסופר על תיכון "ברנקו וייס" שמקבל אליו פליטים מבתי ספר אחרים ומעניק להם צ'אנס אחר לחיים. דרכו מלמדים בבה"ד 1 מנהיגות. בסרט נראות תלמידות שרות ולא בהכרח בלבוש צנוע; המג"ד פנה אל הקהל ואמר כי הוא "יודע שחלקכם לא יאהב את הסרט אבל חשוב לי שתראו אותו". מי שקשה לו לראות, אמר המג"ד, שיוריד מבט. אבל זה סרט שחשוב לראות את כולו. המג"ד אף ביקש ממי שקשה לו לצפות בסרט, שייגש אליו בסיומו.
הפחד לפקד הוא זה שהרחיב את הקרע בין הצוערים הדתיים למפקדים. מספר צוערים בודדים ניגשו אל המג"ד, והוא התמודד איתם. על הפער הפיקודי נוספה טעות: הוחלט להקים ועדה שתבחן את הנושא במקום לקבל החלטות חד משמעויות, כאן ועכשיו, כדי למנוע אירועים נוספים.
תהיו חכמים, פקודות צריך לכבד
ראש אכ"א, אלוף אורנה ברביבאי, אמרה בשיחות סגורות כי היא "מפחדת שמפקדים לא יידעו מה לעשות". השאלה מורכבת - אבל התשובה פשוטה. אם ידברו עם המפקדים ויבהירו להם מהם הגבולות, הכל יהיה פשוט יותר. המבחנים העומדים בפני מפקדי בה"ד 1 רק הולכים ונערמים. רק לאחרונה, נדרשו צוערי אחד הגדודים לקיים טקס. לאחר חשש מצד הצוערים, הנחה המג"ד לא להזמין להקה צבאית אלא להקים אותה מתוך הצוערים והזהיר כי אם תחליט אחת הצוערות להשתתף בשירה - כולם יאזינו לה, וכך היה.
במקרה אחר שארע בשבוע שעבר בבה"ד 1, החליט מג"ד במגמת "נחשון", לצוערים מיחידות עורפיות, לקיים ריצה גדודית. ניגשו אליו צוערי פלוגת הבנים הדתיים וביקשו לרוץ ראשונים, בטענה כי הם לא רוצים להביט בנשים שרצות בלבוש לא צנוע. המג"ד אישר את המהלך, אך אז גילו הדתיים כי בשלב ה"חזור" יחלפו על פני הבנות, אם ירוצו ראשונים ושוב ביקשו לשנות את סדר הריצה. המג"ד החליט להתנגד לשינוי נוסף ואמר להם: "תרוצו ראשונים וכשתחזרו בשלב השני, תסובבו את הראש לצד ימין והן יביטו לצד שמאל", וכך היה.
קיים הכרח לשמר את הסטטוס קוו ולחזק אותו. בדיוק כפי שבכל סיום טקס בבה"ד 1 עולה זמרת לשיר את "התקווה" ואף אחד לא עוזב את הרחבה. יש ערך לשירות המשותף, לכן שני הצדדים צריכים להתחשב האחד בשני. כשם שמפקד בה"ד 1 הסכים להקים סוכה בלב שטח הניווטים, כדי שיוכלו לברך על האוכל, כך גם על החיילים הדתיים להתפשר אל מול המציאות המורכבת. הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף רפי פרץ, נפגש עם הצוערים ואמר להם שצריכים להיות חכמים ופקודות צריך לדעת לכבד.
בספר "פרקי אבות - פירוש ישראלי חדש", אותו מחלק לכל הצוערים מפקד בה"ד 1 אלוף משנה ניב, ירושה ממפקד בה"ד 1 הקודם, אלוף משנה יהודה פוקס שגדל בבית דתי, נכתב בעמוד 46: "הלל אומר: אל תפרוש מהציבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר אי אפשר לשמוע, שסופו להישמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה".
"קצין איסוף" - הטורים האחרונים
ההיסטוריה חוזרת: קור הרוח של הרמטכ"ל ראוי לשבח
הכיפות השקופות בצה"ל: תופעה הולכת ומתרחבת
גנץ מזמין מבחן מנהיגות, במבצע רחב-היקף בעזה