בדרך ל'עשור איסלמי' בעולם, חמאס דווקא נחלש

בשנת 2005 נערכו ברשות הפלסטינית הבחירות לתפקיד יו"ר הרשות. במהלך מערכת הבחירות תקף מנהיג פתח, אבו מאזן, את ירי הרקטות שביצע חמאס לעבר ישראל ובאחד מהראיונות שהעניק אז אף כינה את הרקטות הללו "טילים חסרי תוחלת". אחד ממקורביו ניגש אליו בסוף הראיון ושאל אותו: "למה לך להגיד את הדברים הללו בזמן מערכת הבחירות? הרי אנחנו צריכים כמה שיותר קולות. למה להכעיס חלק ניכר מהציבור?".

אבו מאזן הביט בו, מופתע: "מה זאת אומרת? זוהי דעתי, וחשוב שהציבור ישמע את דעתי ויבחר בי בגלל שזוהי דעתי".
אבו מאזן הביס אז בהפרש ניכר את ששת יריביו לאחר שגרף 62% מהקולות אך מעניין לדעת אם היה מקבל קולות נוספים לו היה נמנע מלתקוף את חמאס ולו היה נמנע מלהתבטא נגד אינתיפאדה חמושה נוספת, כפי שעשה אז וממשיך לעשות גם היום.

"כזה הוא אבו מאזן", מעידים אנשים הקרובים אליו, "תוכו כברו, כל מה שהוא חושב – הוא אומר. הוא לעולם לא יגיד דבר שהוא אינו מאמין בו. במובן הזה הוא ממש לא פוליטיקאי, הוא בדיוק ההפך".

אם כך, האם יש להאמין לאבו מאזן כשהוא אומר שהוא מעוניין בפיוס עם חמאס? לטענת אחד ממקורביו, התשובה היא בהחלט כן. אבו מאזן, לדבריו, מעוניין בפיוס עם חמאס משום שאז תיסלל הדרך לבחירות והוא (או מועמד אחר מטעם פתח) ינצח בבחירות בקלות. חמאס, שהנהגתו יושבת בסוריה, נמצא במצוקה ולכן אבו מאזן הוא המרוויח העיקרי מכך.

גורם פלסטיני אחר מסתייג: "אבו מאזן לא רוצה לשבור את הכלים מול העולם בכך שהוא יתפייס עם חמאס. להערכתי בישראל יהיו בחירות עוד לפני שיהיו בחירות ברשות הפלסטינית".

בימים האחרונים נמצא אבו מאזן במצב רוח טוב. הפופולריות שלו ברחוב הפלסטיני התרוממה חזרה, אחרי הצניחה שהביאה עסקת שליט, והוא חש שמעמדו בזירה המדינית והפנים-פלסטינית מתחזק. מחמוד עבאס הצליח לגרום לחמאס להסכים לשלושה עקרונות חשובים מבלי שהעניק להם בתמורה דבר: חמאס הסכים לנהל "התנגדות עממית בלתי-אלימה", הסכים להמשיך את הפסקת האש בגדה המערבית וברצועת עזה והסכים למדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67'. "העובדה שהוא הצליח לגרום להם להסכים לשלושת העקרונות הללו היא לא תיאמן, ממש מעשה קסמים", התמוגג אחד ממקורביו.

בזירה המדינית הצליח אבו מאזן להצטייר השבוע שוב כיוזם ולא כנגרר. הוא נענה לדרישת הקוורטט להגיש את ההצעה הפלסטינית הנוגעת לגבולות ולביטחון. כעת הוא ממתין ל-26 בינואר, אז יסתיימו שלושת החודשים במהלכם היו אמורים ישראל והרשות להגיש את הצעותיהן. סאיב עריקאת הגיש את המסמכים לקוורטט וכעת כולם ממתינים לתגובה הישראלית שספק אם בכלל תגיע. מה הראיס יעשה לאחר תאריך היעד? לא ברור. עד אז הוא צפוי להמשיך ולנסות לגייס תמיכה מדינית ברשות בדמות מסע דילוגים בשבועיים הקרובים בירדן, קטאר, טורקיה, בלגיה, צרפת ובריטניה.

ובזמן שאבו מאזן עולה, חמאס יורד. הדיווחים האחרונים על אודות עשרות אנשי מפקדת חמאס שעזבו את דמשק ושבו לרצועת עזה דרך מצרים נראים מדויקים בהחלט. הארגון, שבשנים האחרונות פעל מדמשק תוך שיתוף פעולה הדוק וצמוד מצד אסד, נמצא במצוקה קשה ביותר. אי הוודאות בסוריה מלחיצה מאד את חאלד משעל ואנשיו, שלא מפסיקים לבדוק אופציות אחרות במדינות מקלט חדשות. הם רצו מאד לעבור למצרים או לירדן, אך התשובה שקיבלו מהשלטונות הייתה שלילית. יש כאלה שספק מתבדחים ספק שואלים מדוע לא יעברו לעזה: "אמו הקשישה של מוסא אבו מרזוק גרה ברפיח. למה שלא יבוא להיות לידה?", תהה בכיר בפתח.

למרות הקשיים, חוסר הוודאות והאיומים האירנים להפסיק להזרים כסף לארגון, בחמאס מרוצים מאד מהתחזקות האחים המוסלמים בבחירות לפרלמנט במצרים. מצרים לא תפתח כבר מחר את מעבר רפיח באופן קבוע ותאפשר כניסה חופשית לשטחה או תעלים עין מהעברת תחמושת לחמאס דרך סיני. "הביטחון הלאומי" עבור אזרחי מצרים הוא מושג קדוש. מי שפוגע בביטחון הלאומי – דמו בראשו. מה עוד שהאחים המוסלמים יהיו אמנם חזקים יותר בפרלמנט, אך הנשיא והצבא ימשיכו להיות גורם משמעותי במדיניות החוץ והביטחון. בכך בטוחים כולם, גם במצרים.

גורם ערבי המעורה בנעשה במצרים הזהיר השבוע כי אפילו אם האיסלמיסטים יקפידו על משטר דמוקרטי של בחירות חופשיות, הם יכפיפו אותו להלכה האיסלמית, "במובלע או שלא".

להערכתו, המרחב הדמוקרטי יצומצם מאד לאור זאת. גורם אחר העריך כי סמכויות הנשיא והצבא לא ייפגעו בעתיד הקרוב ומה שישתנה בעקבות התחזקות האיסלמיסטים הוא דעת הקהל, התקשורת ובעיקר הרחוב, שיהפוך לשמרני יותר: "נראה במצרים אפילו יותר בחורות עם רעלות. הממסד הצבאי מודאג מאד מעליית האיסלמיסטים, בעיקר מהסלפים הקיצוניים". אחרים מנסים להרגיע מעט: "כבר עכשיו מתחילים לשמוע קולות מתונים יותר מצד האיסלמיסטים. הם מבינים שהם ייאלצו להתגמש ולהתקרב אל הציבור החילוני".

כולם מסכימים, עם זאת, שלישראל אין סיבה לחשוש מפני ביטול הסכמי קמפ דיוויד. במצע האחים המוסלמים נכתב כי היא תכבד את כל ההסכמים הבינלאומיים, "והכוונה היא גם להסכם השלום עם ישראל", מסביר גורם ערבי. מאידך, ההערכה היא כי גם אם לא יבטלו את הסכמי השלום, אסור לפסול על הסף אפשרות שינסו להכניס בהם שינויים: "הם לא יוכלו לבטל את ההסכם גם כי זו התחייבות בינלאומית וגם כי ביטול ההסכם ינחית עליהם מהלומה כלכלית קשה מנשוא". מצרים לא יכולה להרשות לעצמה עוד הידרדרות כלכלית, בעיקר עכשיו שמצבה הכלכלי בשפל חסר תקדים.

התחזקות האחים המוסלמים בבחירות במצרים לא הפתיעה איש. פתגם ערבי, בסגנון "מים גנובים ימתקו", אומר "כול ממנוע – מרע'וב" - כלומר, אנו רוצים את מה שאסור. לאורך השנים רדפו השלטונות במצרים אחר האחים המוסלמים, עצרו אותם, אסרו עליהם להשתתף בבחירות וכעת, לאחר המהפכה, האסור הופך לנחשק. הציבור הזועם במדינות ערב רוצה להתריס נגד המשטרים הטוטליטריים והוא מוצא אוזן קשבת אצל אנשי האיסלם. כך קרה בטוניסיה, כך קורה במצרים וכך יקרה כנראה גם בסוריה. רבים כבר הבינו: העשור השני של המאה ה21 יהיה של התנועות האיסלמיות.