זה היה עוד בוקר ירושלמי קריר כשעל קו הזינוק סמוך למשכן הכנסת ניצבו מאות רצים במרץ האחרון ועם יריית הזינוק יצאו לריצת חצי המרתון. בין המשתתפים הרבים של מרתון ירושלים הסתתר לו גם מי שעתיד להיות מוקד לסוגיה ציבורית רחבה. המשתתפים בריצה שטפו את רחובות הבירה, מגרש הרוסים, העיר העתיקה, דרך שכונת טלביה והמושבה הגרמנית וכעבור זמן לא רע של שעה, חמישים ושש דקות וחמישים ותשע שניות סיים רץ מספר 2939 - נעם סולברג את המירוץ, כמתחרה בקטגוריית בני ה-40. קו הסיום הוצב, באופן אירוני, בסמוך לבניין בית המשפט העליון. את המירוץ אגב הוא סיים במקום ה-88.
סולברג עמד לאחרונה שוב על סף בניין בית המשפט העליון בירושלים, אבל בנסיבות אחרות. השופט שרק לפני שש שנים מונה לכהונה בבית המשפט המחוזי בירושלים הסתמן כמועמד הכמעט ודאי להתמנות כשופט בעליון והוא רק בן 49. מקטרגיו לא רק הביאו את גילו כטענת נגד למינויו. העובדה כי סולברג מתגורר בהתנחלות אלון שבות שבגוש עציון והכיפה שעל ראשו הפכו אותו לסדין אדום בעיני רבים במערכת המשפט ובשמאל המפה הפוליטית, ומאידך כמועמד המועדף של הימין. הוא נתמך באופן גורף על ידי מרבית מחברי הוועדה לבחירת שופטים ונחשב כמועמדו של שר המשפטים, יעקב נאמן. האחרון מכיר את סולברג שנים, אולם עיקר התרשמותו ממנו הייתה בעת שנאמן כיהן בוועדה לענייני גיור בסוף שנות ה-90. סולברג היה אז היועץ המשפטי של הוועדה ונאמן, שהתרשם מיכולותיו של המשפטן הצעיר, מנסה כעת לקדמו לעליון. מנגד עמדה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, שגררה אחריה עבר של מחלוקות עם סולברג.
"תאמין לי שמדובר באדם שקט שקשה להאמין שסביבו קמה כזאת מהומה", אומר תושב אלון שבות, "הוא אדם כל כך צנוע וענו שבמבט ראשון קשה להאמין שהוא שופט". אלון שבות נחשבת בעיני רבים כהתנחלות הממלכתית והמתונה ביותר ביהודה ושומרון. במרכז היישוב עומדת ישיבת הר עציון, שבראשה עמד מי שהקים את תנועת מימד, הרב יהודה עמיטל המנוח. כיום עומד בראש הישיבה הרב אהרון ליכטנשטיין, מראשי הציונות הדתית שנחשב כממלכתי ומתון מאוד בדעותיו הפוליטיות. ליכטנשטיין, ביחד עם הרב יוסף צבי רימון, עומדים בראש בית הכנסת של אלון שבות דרום, שם מתפלל סולברג. בבית הכנסת מתפלל גם שופט נוסף שמתגורר ביישוב, שופט בית משפט השלום בירושלים, אלכסנדר רון. "סולברג מתנהג ביום יום כאחד האדם", סיפר תושב אחר, "אין לו שום מניירות או מנהגים ייחודיים. בחיים לא היית מהמר שהאיש השקט הזה הוא שופט. הם משפחת בני עקיבא קלאסית".
המשפחתה עלתה מהולנד
אשתו של סולברג משמשת כספרנית במכללה להכשרת מורים שביישוב ורק לפני שבועיים הם חיתנו את אחת מחמש בנותיהם. משפחתו עלתה מהולנד והתיישבה בחיפה, שם למד סולברג, ובמהלך שירותו הצבאי בחיל האוויר עברה המשפחה להתגורר בגוש עציון. אביו, ד"ר שאול סולברג, הוא פסיכולוג קליני ואיש אקדמיה, ואמו היא עובדת סוציאלית. לאחר שהבן סיים תואר שני בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים, התמחה במחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה אצל פליאה אלבק, מי שנחשבת כ"מכשירת ההתנחלויות". לאחר מכן, עד שנת 98', זכה סולברג לשמש כעוזרם של שלושה יועצים משפטיים לממשלה: יוסף חריש, מיכאל בן יאיר (שיושב כיום במועצה הציבורית של 'בצלם') ואליקים רובינשטיין. כולם המליצו בחום על קידומו של סולברג וב-98' מונה השופט הצעיר לכהונה בבית משפט השלום בירושלים.
ביישוב עצמו מאוד גאים בשופט המקומי. "כמובן שאנו מרוצים מאדם כמו נעם, שהוא באמת תלמיד חכם גדול. הציבור רוצה לראות כאן בג"ץ שייראה אחרת. גם פסיקותיו שהוגדרו כשנויות במחלוקת הראו עוז רוח", אומר אחד התושבים. תושב אחר דווקא רואה את הדברים אחרת. "מי שחושב שעכשיו המתנחלים מרוצים שהצליחו להכניס אחד משלנו לבג"ץ טועה בגדול. הוא שופט כמו כל יתר השופטים ואין כאן אחד שמחכך את הידיים בהנאה ואומר 'הצלחנו לנצח את השמאלנים'. מישהו אמר לך שסולברג הוא איש ימין? מישהו הצביע איתו בקלפי? הוא יהודי טוב ושופט ראוי, בדיוק כמו אישי ציבור ועובדים במגזר הציבורי נוספים שגרים כאן". מעבר לכך, מציינים ביישוב גם את סיפור חייו האישי של סולברג, שאינו קל. אחיו נהרג במהלך טיול כתוצאה מתאונת סנפלינג בצעירותם ואחת מבנותיו של השופט סובלת ממחלה קשה מלידה. על אף הקושי הרב היא ממשיכה להתגורר באלון שבות ביחד עם הוריה שסועדים אותה, מספרים התושבים. "זו מסירות נפש של ממש", מספרים באלון שבות, "גם נעם וגם אשתו מטפלים בה במסירות ובאהבה כל כך גדולה שאתה פשוט עומד נפעם".
"השופט השנוי במחלוקת"
אך כאמור, לא כולם אוהבים את הבחירה בסולברג. בעיתון "הארץ" מגדירים אותו כ"שופט השנוי במחלוקת" ובכל פעם שמועמדותו נזכרה, עלתה שוב סוגיית התגוררותו באלון שבות. "אני מכיר אותו היטב ועד היום אין לי מושג מה הוא הצביע בקלפי אז מאיפה הגיעה הקביעה שהוא איש ימין?", אומר ידיד של סולברג, "עושים לאיש עוול של ממש. אז מה אם הוא גר בהתנחלות והוא חובש כיפה. אפשר לחשוב שאלון שבות היא מאחז בלתי חוקי. מעבר לזה שגוש עציון היא בלב הקונצנזוס, אין כאן מטר רבוע שנבנה בלי אישור. הרי אם אחד השופטים היה מתגורר ביישוב שבו 70 אחוז מהציבור הצביע למרצ בבחירות, אתה מעלה על דעתך שמישהו היה כותב 'השופט השמאלני'? זו טענה דמגוגית וחסרת בסיס. גם לו עצמו לא נוח מכך שהציגו אותו כ'מועמד הימני'. אין לו שום זיקה פוליטית וכל הברבורים מסביב לא משפיעים עליו. ההוכחה לכך היא שהוא המשיך בכל הימים האלה לשפוט בלי משוא פנים בבית המשפט המחוזי בירושלים ובכל הסערות הללו הוא לא לקח יום חופש אחד".
אדם אחר שמכיר את סולברג היטב דווקא אומר שהכיפה שעל ראשו מעולם לא היוותה בעיה. "הוא עבד על הנושאים הכי רגישים, כולל בנושאי דת ומדינה ואף פעם לא הרגשת שהוא נוטה לכיוון זה או אחר. ממתי כיפה הפכה לאיום על שלטון החוק? זה הרי מגוחך. הוא אדם ראוי מאוד לכהן כשופט בעליון וכל מי שמכיר אותו יעיד על כך".
המתקפה על סולברג לא נגמרה בעיתון "הארץ". לפני כחודשיים חתמו עשרות אנשי רוח על עצומה נגד בחירתו. "אין מקום לדילים ופשרות", נכתב בעצומה, "בוודאי לא לגבי מינוי סולברג. הצעדים השיטתיים להרס המערכת חייבים להיעצר". בין החותמים ישנם יאיר גרבוז, יהושע סובול ויורם קניוק. "שימדדו אותו לא לפי הכיפה אלא לפי שיפוטו", אומר חברו, "בכל הפרמטרים שניתנים למדידה הוא מצטיין: בזמן שיפוט, באופן ההתדיינות באולם, במשובים, בדברי עורכי הדין שמופיעים אצלו, בכמות הערעורים שהפכו את פסיקותיו. בכל תקופת השיפוט, ומבין כל פסיקותיו, רק חמש התקבלו בערעור, וגם בהן לא נמתחה עליו ביקורת. הגוף היחידי שתוקף את סולברג זה עיתון 'הארץ', כל השאר לא אומרים דבר רע כי הם יודעים שמדובר בשופט מצויין. אפילו היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בן יאיר, שנחשב כאיש שמאל ברור, תומך בו. אין לטענות נגדו שום בסיס. כל מי שהופיע אצלו ועבד איתו יגיד לך את אותם הדברים: מדובר באדם צנוע, חביב על הבריות, בלי שמץ של התנשאות ומשפטן מעולה. כל פסק דין בנוי לתלפיות ומבוסס היטב ויש לילות רבים שהוא מעביר בכתיבת החלטותיו. הוא שופט טוב ואדם שכל מהותו לשרת את המשפט, הצדק ואת עם ישראל".
"שמרן ומערכתי"
סולברג אינו נחשב לפליליסט והוא בעיקר מומחה בעניינים אזרחיים, ובראשם ענייני לשון הרע. עורכי דין וצדדים שנטלו חלק בדיונים אצלו מעידים על אדם מקצועי מאוד, אך גם אפור. "אין אצלו דאחקות באולם", מספר עורך דין שהתדיין אצל סולברג פעמים רבות, "הוא שופט מאוד הגון וחכם שמכיר את עולם המשפט ומשתמש לא אחת באלמנטים מהמשפט העברי. עם זאת, הוא אדם מאוד 'יבש'. הוא לא מסתחבק עם עורכי הדין והכל מאוד קורקטי ואפילו אפור. בדו-שיח איתו במהלך המשפט אולי הוא ייתן חיוך קטן שאתה רואה שהוא מגיע מהלב ולא מציניות אבל לא מעבר לזה. הוא מכין את שיעורי הבית ומגיע מוכן לדיונים והדבר נראה גם בפסקי הדין שלפעמים מתארכים אבל מאוד מבוססים וכאלה שקשה לערער עליהם. אין ספק שהוא קורץ מחומרים שמהם עשויים שופטים טובים".
עורך דין אחר מגדיר אותו כ"שופט מעולה שתמיד נותן לצדדים את הזמן הדרוש להציג את טענותיהם מבלי להפריע. לא אצה לו הדרך בדיונים והוא יודע היטב לכוון את הדיון. הוא לא מהשופטים שנוזפים בעורכי הדין ואין לו הרבה צבע באולם. הכל מאוד מקצועי ולפי הספר. ממה שאני למד עליו, הוא אדם מאוד מערכתי ואפשר לומר שמרן ובמקום מסוים גם פורמליסט. ימני? הגעתי אליו לא פעם עם דיונים בעניינים אידיאולוגיים ולא ראיתי הבדל בינו לבין שופט אחר".
עם זאת, גם מימין המפה הפוליטית, יש כאלה דווקא שלא ממהרים לשמוח. "סולברג הוא לא הדמות של השופט האמיץ שיגיע לבית המשפט העליון ויעשה שינוי", אומר פעיל ימין שמכיר את אולמות בתי משפט, כולל את זה של סולברג, "אומנם מדובר במשפטן מהשורה הראשונה ושופט בעל מזג שיפוטי אך אין לו אג'נדה ימנית. הוא היה כל חייו איש מערכת שעבד שנים ארוכות בפרקליטות המדינה ובמקרה הטוב הוא יהיה מהדורה משופרת של השופט רובינשטיין, אך איש מאיתנו אינו תולה בו תקוות".
לא מעט פסקי דין שיצאו תחת ידו של סולברג הגיעו לכותרות, אך שני פסקי דין הועלו לדיון ציבורי. הראשון היה זיכויו של שוטר מג"ב שמואל יחזקאל מהריגה של פלסטיני בכפר עיסוויאה. ב-2005 מצא עצמו יחזקאל ביחד עם שוטרים נוספים בלינץ' המוני. במהלך האירועים חש יחזקאל סכנה לחייו, זאת לאחר שנפגע מרכב שעבר במקום, לאחר שסבר כי נהג הטרנזיט שפגע בו קודם עומד לדרוס אותו - פתח באש. בדיעבד הסתבר כי השוטר טעה וכי הפלסטיני שנהרג כלל לא התכוון לבצע אירוע דריסה ולא היה זה שפגע בו, אולם סולברג זיכה את השוטר וקיבל את טענותיו כי חש סכנת חיים. המדינה ערערה על הפסיקה לבג"ץ ובהחלטת רוב קיבל אליקים רובינשטיין את נימוקיו של סולברג. בדעת מיעוט היה השופט סאלים ג'ובראן שביקש להרשיע את השוטר, שכן סבר כי לא היה צריך לפתוח בירי מכיוון שלא היה בסכנת חיים ממשית.
פסק דין אחר עסק בתביעה של קצין גבעתי סרן ר' נגד התוכנית "עובדה" והעיתונאית אילנה דיין בתחקיר שעשתה על אירוע ירי במוצב גירית עליו פיקד ר' במהלכו נהרגה ילדה פלסטינית. ר' זוכה בבית דין צבאי ובפסק דינו ניתח סולברג את התחקיר תמונה אחר תמונה ובסופו של דבר פסק כי על "עובדה" לשלם 300 אלף שקלים לקצין וכן לשדר התנצלות. "ב-17 דקות שידור הפך קצין עז נפש לבריון ערל לב", קבע סולברג, "לא זדון נעשה הכשל אם כי ברשלנות ועדיין חמור הכשל הזה. יש לעורר ולהזהיר מפני מכשלות שכאלה את ציבור מוציאי הדיבה הפוטנציאליים, העיתונאים והעורכים". בעקבות פסק הדין ערערה דיין לבג"ץ והכרעה בנושא טרם התקבלה, אולם מרבית העיתונאים הביעו תמיכה גורפת בעמדתה של המגישה המוערכת והפכו במהרה את סולברג למי שמבקש לפגוע לכאורה בחופש העיתונות.
על אף שיש מי שמגדיר אותו כ"שמרן ומערכתי", ניתן למצוא בפסיקותיו של סולברג גם אמירות חריפות כנגד מעסיקים גדולים במשק. כך למשל, הגן בפסק דין מלפני כשנה על עובדי הקבלן ופסק כנגד חברה שהעסיקה עובדים בשיטה הבעייתית. "קיצוץ של כמה שעות, זעיר פה וזעיר שם, 'שכחה' לשלם עבור חופשת חג, הפרשה לפנסיה שלא בהתאם ועוד כהנה הורדות קטנות מצטרפים בחברות אלה לחיסכון של מאות אלפי שקלים על חשבון העובד. יש חשיבות עליונה בשמירה על מילוי חובותיו של המעסיק כלפי עובדיו, בייחוד כשמדובר בעובדים מהשכבות החלשות בחברה, שכוחם לעמוד על משמר זכויותיהם הוא דל", כתב.
ולמרות הכל, הובטחה כהונתו של סולברג בבית המשפט העליון. כעת נותרה השאלה האם גם בעשרים השנים הקרובות ימשיכו להגדירו כ"שנוי במחלוקת". "האם השופט ברק לא היה שנוי במחלוקת?", תוהה מכר של השופט, "בוודאי שכן, אבל מחלוקות זה המקצוע שלהם, ומה לעשות? תמיד יהיה צד שלא יאהב את הפסיקה".
עוד בנושא:
חוק אנטי סולברג? מתנחל לא יוכל לכהן כשופט העליון
הכנסת אישרה שני חוקים לשינוי מבנה בית המשפט העליון
החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים דוהר קדימה
לפנייה לכתב joshjosh@walla.com