הגעתי היום לטקס הזיכרון להרוגי השריפה בכרמל, וכמו כל אחד מבני המשפחות השכולות ידעתי שאת הטקס יכבדו בנוכחותם ראש הממשלה בנימין נתניהו, יושב ראש הכנסת רובי ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש וכמובן, נשיא המדינה, שמעון פרס. הגעתי ותפסתי את מקומי, כשלפתע הופיע אלי ישי, אותו שר הפנים שדו"ח מבקר המדינה תולה בו את האשם העיקרי למחדלים בשריפה בכרמל, אותו שר חסר בושה המתיישב בשורה הראשונה כאילו לא היו דברים מעולם. ישי ישב שם כאילו אין סביבו משפחות שכולות, שמטילות עליו את האשמה לאובדן יקיריהן. כיצד היה לו האומץ? לא ברור לי. צריך תעוזה לשבת שם שעה, כשאתה יודע שאתה מוקף באנשים שגרמת למות יקיריהם, וגם אם הוא בוחר לא לדעת זאת, הרי יש את הדו"ח שקובע זאת בצורה פסקנית.
לא תכננתי לבוא, לצעוק ולפרק את האירוע. ידעתי שהמכובדים הללו יהיו שם ולא הייתה לי כוונה לפגוע בהם. אבל הרגשתי שאני משתגע מזה שהוא יושב יחד איתם בשורות הראשונות וזה פשוט בלתי נסבל. לכן כשדיבר הנשיא פרס לא היתה לי בעיה, אך כאשר פרס סיים לדבר ולדוכן עלה ראש הממשלה קמתי. לא הייתה לי כוונה לפוצץ את האירוע, הייתה לי רק בקשה צנועה אחת: או אדון אלי ישי או אני. היה וראש הממשלה יחליט שאדון אלי ישי ימשיך וישב על הכיסא שעה שהוא יודע שהוא האחראי - לי אין בעיה עם זה, אבל אני אקום ואלך. לי, כבן זוגה של אהובה תומר, לא מתאים לשבת באותו המעמד ולשמוע דברי הספד, כשהרוצח העיקרי יושב עמנו. קמתי ואמרתי זאת, לא בהתלהמות, אלא בתור תיאור המצב.
כולנו משלמים את המחיר
ראש הממשלה התעלם מדברי וניסה להמשיך כרגיל. אחר כך ניסה להרגיע אותי ולהגיד שהוא ממשפחה שכולה ושהוא מבין את הכעס. ואני לא מבין איך עולם כמנהגו נוהג - הכלבים נובחים והשיירה עוברת (כפי שנכתב שחור על גבי לבן בדוח המבקר). כשראיתי שראש הממשלה לא עושה מעשה, קמתי, צעדתי אליו ונתתי לו את ההזמנה לאירוע. אמרתי לו שאני לא אהיה במעמד המביש הזה, אשר נותן לשר הפנים לגיטימציה.
כמובן שאחרי קמו עוד משפחות ואמרו שיצאו יחד איתי. המעשה לא היה מתוכנן ולא סיפרתי להם שכך אני הולך לעשות. לבסוף אלי ישי קם ויצא, אך הוא לא עשה זאת על דעת עצמו ומתוך התחשבות, אלא רק כי הרבנים הראשיים אמרו לו. אני קורא הערב בוואלה! שהרבנים מחזקים אותו. הרבנים לא דואגים למשפחות השכולות, אלא רק לאלי ישי. הם טוענים כנגד הלבנת פניו של אלי ישי ואני לא יכול לעבור על זה לסדר היום. אני, שאיבדתי אישה צעירה שבתחילת הקריירה כבר הגיעה לדרגות כאלה, אני לא עומד בזה ואני לא מבין איך ראש הממשלה נותן יד להתנהגות כזאת.
אני דורש שאלי ישי יעזוב את תפקידו. מבקר המדינה מצא אותו אחראי, ועם זאת הוא נשאר בתפקידו. למה הוא ממשיך? כי חייבים אותו בקואליציה - וזה המחיר שאני משלם יחד עם כולם. הרבנים מנווטים אותו, הוא מנווט את ראש הממשלה וכולנו משלמים את המחיר.
*הכותב הוא בן זוגה של תת ניצב אהובה תומר, שנספתה בשריפה בכרמל