שנתיים לחיסול מבחוח: על יכולות זיהוי פרצופים

(צילום: רויטרס, עריכה: גדי וינסטוק, קריינות: אביב אברמוביץ')

דמיינו את המצב הבא: חוליה של המוסד מתחמקת החוצה מעוד בית מלון בדובאי (או בכל מדינה אחרת), לאחר ש"טיפלה" בעוד מבחוח כזה או אחר. כאשר מתגלה הגופה בחדר, ממהר מנהל מחלקת האבטחה של המלון לשלוף את תיעוד המצלמות, שתיעדו את הנכנסים והיוצאים מהמעלית והצועדים במסדרון הקומה הרלוונטית. לאחר שהוא מאתר את
החשודים הוא אפילו לא צריך להתקשר למשטרה. הוא פשוט מייצר מקטעי הווידאו תמונות סטילס ומזין אותן לשירות אינטרנט הזמין בדפדפן שלו. לאחר מספר שניות מוצגים לו על המסך שמותיהם ופרטיהם של כל אחד מאנשי המסתורין שיצאו מחדר המלון של המחבל המחוסל.

דמיוני? מופרך? לא לחלוטין. נכון, שירות שיספק בדיוק את התסריט הזה אינו קיים, אבל כבר כיום מציעה רשת האינטרנט אפשרויות שונות לזיהוי פנים המבוסס על תמונות של אנשים. תפעול חלק מאפשרויות אלו לא מסובך יותר מהתסריט המתואר למעלה.

קחו לדוגמה את גוגל. מנוע החיפוש החשוב והמרכזי בעולם לא מסתפק בלאפשר לכם להקיש מילות חיפוש ולקבל בחזרה מידע טקסטואלי או חזותי. גוגל גם מאפשר למשתמשים להזין לתוכו תמונה, אותה הוא ינסה לזהות. השימוש פשוט להפליא: נכנסים לעמוד החיפוש של Google Images וגוררים קובץ תמונה משולחן העבודה שלכם לחלונית החיפוש. המערכת ממהרת להחזיר את ממצאיה: מה שמו של האדם המצולם, מיהו ומהם האתרים הרלוונטיים אודותיו.

כמובן שפעולה כזאת תעבוד הרבה יותר טוב על תמונה רשמית של ברק אובמה והרבה פחות טוב (עד לא בכלל) לאיש מוסד מחופש עם פיאה ושפם שדאג שתמונה שלו לעולם לא תעלה לרשת ושמן הסתם אפילו חשבון פייסבוק אין לו, אבל היכולת הנוכחית בהחלט מעידה על פוטנציאל למה עוד אפשר לעשות. לא במקרה (ולמזלם של המחסלים העתידיים) גוגל החליטה לא להוסיף יכולת זיהוי פנים לשירות ה-Google Googles שלה, שמתמחה בקליטת דמויות ועצמים וזיהויים. כך נמנעת ממשתמשים האפשרות לצלם עם הסמארטפון שלהם אדם ברחוב ולדעת מיהו לאחר שתי לחיצות זריזות. שירות Google Images, מצידו, משווה בין תמונות ולא בין תווי פנים - כך שכדי שיזהה את המצולם, התמונה הספציפית שהועלתה כבר צריכה להיות נוכחת איפושהו ברשת.

מקומות נוספים בהם גוגל משתמשת בטכנולוגיית זיהוי פנים הם שירות התמונות שלה Picasa והרשת החברתית גוגל פלוס. כלי בשם Find My Face סורק את המשתמשים ואת תמונות חבריהם ומציע תיוגי שמות לפי ההשוואות שיצר.

גוגל היא לא היחידה שמציעה זיהוי פנים לצורך תיוג ברשת החברתית שלה. ביוני 2011 הציגה פייסבוק, הרשת החברתית הגדולה בעולם (כיום עם יותר מ-800 מיליון משתמשים) יכולת דומה: לאחר שהמשתמש מעלה תמונות לחשבונו – המערכת מנסה לזהות את הפרצופים ולהציע לו את שמות המצולמים, זאת בעזרת תוכנה שמשווה בין פרצופים שכבר תויגו בתמונות קודמות לאלו שבתמונות החדשות. "אם תעלה תמונות מהחתונה של בת הדודה שלך, נקבץ יחד את תמונותיה של הכלה ונציע את שמה. במקום להקליד את השם 64 פעמים, רק תצטרך ללחוץ פעם אחת", הסבירה החברה את יעילות הפיתוח.

אבל הפיצ'ר החדש לא התקבל בלא מחאה. "אנשים רבים מרגישים לא בנוח עם אתרים כמו פייסבוק שלומדים איך הם נראים ואז משתמשים במידע הזה בלי רשותם", אמר אז גראהם קלולי, איש אבטחת אינטרנט בריטי. העובדה שפייסבוק מאפשרת למשתמשים לכבות את הפיצ'ר וכך להימנע מכך ששמותיהם יופיעו כאופציה אוטומטית בתמונות שמעלים חבריהם לא הספיקה כדי להרגיע את מורת הרוח.

הטענה הייתה שהחברה הייתה צריכה להכניס את הפיצ'ר הזה מראש ככזה שדורש הפעלה ולא ככזה שדורש כיבוי (Opt In במקום Opt Out). באוגוסט 2011 אף אוימה פייסבוק בתביעה בגרמניה, בטענה שתוכנת זיהוי הפנים שהיא מפעילה מפירה חוקי פרטיות ושמירה על מידע במדינה. האחראים על הגנת מידע בהמבורג דרשו מפייסבוק להפסיק להריץ את התוכנה על משתמשים גרמניים ולמחוק את המידע שנאסף, ואיימו בקנס של 300,000 יורו. "אם פייסבוק תשמר את הפונקציה הזאת, עליה לוודא שתאסוף רק מידע מאנשים שהצהירו שהם מסכימים לשמירת מידע ביומטרי של פניהם. אם המידע יגיע לידיים הלא נכונות, מישהו יכול לקחת תמונה שצולמה בטלפון סלולרי ולהשתמש בביומטרי כדי להשוות בין התמונות ולייצר זיהוי. שיטה כזו יכולה להיות משומשת על ידי ממשלים לא דמוקרטיים כדי לרגל על האופוזיציה או על ידי מנגנוני ביטחון ברחבי העולם", אמר אז פקיד גרמני בשם ג'ונס קספר.

אבל עוד לפני שפייסבוק הכניסה את הטכנולוגיה הזאת בעצמה לרשת החברתית, היה ניתן לעשות זאת בתוכה דרך אפליקציית צד שלישי – ואפילו אחת ישראלית. חברת face.com הוקמה בשנת 2007 והשיקה אפליקציית פייסבוק בשם Photo Tagger. זו אפשרה למשתמשים שבחרו להתקין אותה לסרוק את אלבומי התמונות שלהם ולהציע תיוגים לתמונות בהתבסס על שמות חברים שהם תייגו כבר בתמונות אחרות שהעלו.

האפליקציה עבדה היטב והצליחה להגיע לאחוז זיהויים גבוה, עובדה שהביא האת פייסבוק בכבודה ובעצמה לתת בינואר 2011 הצעת רכישה ל-face.com, על סך כמה עשרות מיליוני דולרים. ההצעה סורבה, מה שגרם לפייסבוק לפתח טכנולוגיה מקבילה בעצמה לרשת החברתית, ול-face.com להמשיך ולפתח את הטכנולוגיה שלה לכיוונים שונים, ביניהם פלטפורמות סלולריות וממשק פיתוח API שמאפשרים לגופי צד שלישי לשלב אותה באפליקציות שהם מפתחים.

העובדה שחברות שונות מצליחות לייצר טכנולוגיות זיהוי פנים אפקטיביות מביאה להנחה שכפי שאפשר לייצר תוכנה עם מגבלות, אפשר גם לייצר אחת ללא. מי אמר שבשעה זו לא עמלים מפתחי תוכנה של שלטון דיקטטורי כלשהי על אפליקציה לשימוש הממשל שתעשה את אותה העבודה שעושות גוגל, פייסבוק ופייס, אך ללא המגבלות האתיות שאלו מטילות על עצמן? כאשר לשלטון יש מאגר של כל תמונות תעודות הזהות שהוא מנפיק לאזרחיו, כמה קשה יהיה לו להשתמש בטכנולוגיה כזאת כדי להשוות ביניהם לבין תמונות של מפגינים נגד הממשל?

אבל לא רק חברות אינטרנט מנסות לזהות את הפנים שלכם. גם עולם המסחר והפרסום מתחיל להשתמש בטכנולוגיית זיהוי פנים. חברת אינטל השיקה לאחרונה שלטים דיגיטליים הכוללים טכנולוגיה המאפשרת להם לזהות את המין והגיל של העומד מולם לפי פניו. יכולת זו מאפשרת לא רק לדעת מי צפה במה, אלא ממש להחליף את המודעות בהתאם לעומד מולן. המערכת, Intel AIM Suite שמה, מסוגלת לזהות מצעירים ועד קשישים, אך היא לא מצלמת את הנבדקים וכך גם לא אוגרת את תמונותיהם.

בטכנולוגיה הזאת של אינטל משתמש גם שירות בשם SceneTap שמטרתו להתאים מקומות בילוי לבליינים. פאבים, מועדונים וכדומה שיתקינו את המערכת של אינטל ישלחו אוטומטית מידע לאתר על הדמוגרפיה של המבלים בהם: גברים, נשים ובאיזה גילאים. משתמש שייכנס לאתר או לאפליקציית הסמארטפון של השירות יכול לסקור מידע זה ולהחליט אם מקום הבילוי מתאים לו או לא. גם כאן, מרגיעים, המבלים לא מתועדים בכל צורה שהיא למעט הזיהוי הדמוגרפי האנונימי.

אתר היכרויות בשם Find Your FaceMate משתמש בטכנולוגיית זיהוי פנים כדי להתאים בין זוגות. הרציונל שלו הוא שאנשים רבים נמשכים לבני זוג שדומים להם חיצונית, אז למה לא לנסות לייצר התאמה מראש על הבסיס הזה. שווה בדיקה, לפחות כל עוד אתם לא שייכים למוסד ולא מתוכננת לכם נסיעה קרובה לדובאי.