אריה קירב את השטיחון שלי למיטתו והזמין אותי לבוא לישון קרוב אליו, על השטיחון הנעים. לאחר שכיבה את האור בחדר ונכנס מתחת לשמיכה, הושיט את ידו, הניחה על ראשי ותוך שניות נרדם. נשימתו הקצובה נשמעה בבירור בשקט שאפף את החדר. אפילו טיפות הגשם הפסיקו להקיש על החלון. איזה יום משוגע!
לאחר שסיימנו את המבחן שלנו, מבחן סיום הקורס, התיישבנו על החומה הנמוכה שברחוב הרימון ביבנה והקשבנו להוראות שעמי נתן לורד ורינגו. השניים יצאו לדרך כעבור כמה דקות, לא לפני שעמי ואריה איחלו להם בהצלחה. החזקתי אצבעות לרינגו והתפללתי להצלחתו. מגיע לו! הוא החבר הכי טוב שלי. הדקות עברו לאט ועמי החל להראות סימני חוסר סבלנות, אך לפתע ראיתי אותו מזנק ממקומו וחיוך מכסה את פניו. הפניתי את מבטי לכיוון אליו הסתכל עמי וראיתי את ורד ורינגו הולכים תוך ריחוף מה לכיווננו.
"הם עשו את זה!" חשבתי וקמתי ממקומי. אריה הבין כנראה מה מתרחש וקם גם הוא ממקומו. הזוג המופלא התקבל במחיאות כפיים ולאחר שניות, שלושת האנשים המבוגרים האלו, התחבקו ורקדו כמו ילדים. רינגו ואני החלפנו מבטים רבי משמעות ושמרנו על קור רוח כיאה לכלבי נחייה מוסמכים, אך ליבי קיפץ ועלז בתוך חזי. אני בטוח שרינגו הרגיש כמוני: אושר מהול בגאווה. לאחר שכולם נרגעו, נסענו בחזרה לבית שלנו. בדרך, עמי אמר שאחר הצהריים אין לימודים. הוא הציע שורד ואריה יארזו את חפציהם, וביקש שבשעה חמש וחצי אחר הצהריים נגיע כולנו למועדון.
מסיבת מחזור
השעות הבודדות עד לשעה היעודה חלפו להם במהירות. בשעה שיצאנו מהחדר נתקלנו בורד ורינגו. הלכנו בשורה עורפית לכיוון דלת המועדון וכשנכנסנו, רינגו ואני נשארנו פעורי פה. החדר היה מלא אנשים, שני גורים התנפלו עלינו וממש קרוב לדלת עמדו איריס וטל. יצאתי מדעתי מהתרגשות. קפצנו והשתוללנו, ליקקתי את ידיהם של איריס וטל. איריס בכתה מהתרגשות וטל נראה כאילו לא יודע מה לעשות עם הידיים שלו. איזה שיגעון!
לאחר מספר דקות, הוציא מישהו את שני הגורים המשתוללים מהחדר, וכך כולנו יכולנו להירגע. בצד אחד של החדר, התיישבו איריס, טל ואריה על ספה אחת ואני התיישבתי על השטיח, למרגלותיהם. בצד השני של החדר התיישב רינגו עם האנשים האהובים עליו. איזה אושר! כולם ביחד. איריס חיבקה את צווארי ולא הרפתה ממני לשנייה. טל ליטף את ראשי ללא הפסקה. אריה נראה עצור משהו.
"הי אריה, אל תדאג!" חשבתי לשנייה, "אני אוהב אותך וחבר שלך לתמיד. איריס וטל אהובים עלי מאד, אבל אותך אני אוהב לא פחות! יחד איתך הצלחתי לסיים את הקורס ובגללך ובזכותך אני כלב נחייה! לנו הכלבים יש לב גדול ויש בו מקום לכולם". לרגע, נראה כאילו אריה קורא את מחשבותיי. הוא הושיט יד וליטף את גבי בעדינות.
כשאיריס וטל סיימו לספר המון סיפורים עלי, קמו כולם ממקומם. איריס וטל חיבקו אותי והבטיחו לנו שיבואו לבקר אותנו מדי פעם. טל, פתח שקית והוציא ממנה את הקונג הישן שלי. הייתי בטוח שהוא הלך לאיבוד. "אלווין", פתח טל את דבריו, "שכחת את הקונג שלך אצלנו. הבאתי לך אותו, אך להבא שמור עליו היטב". הוא סיים את דבריו והושיט לי את הצעצוע האהוב עלי. תפסתי אותו בשיני והבטחתי לעצמי ששנית הקונג לא יאבד.
הכל מתחיל
כולם נפרדו מכולם, קיבלתי עוד כמה חיבוקים וליטופים ומסיבת סיום הקורס שלנו הסתיימה. גם ארוחת הערב שאחריה הסתיימה במהרה ולאחר מכן ישבנו שוב במועדון וקשקשנו, אבל באותו ערב הלכנו לישון מוקדם. מחר, היום הגדול! מחר נוסעים לבית של אריה, הבית שיהיה מכאן והילך הבית שלי! הערב נגמרה תקופת הילדות שלי ותקופת הלימודים. מהיום, אני כבר כלב נחייה. מחר, מתחילים החיים האמיתיים.