כך נתקן את מערכת החינוך

חילופי המשמרות במשרד החינוך, סוף שנת הלימודים וההכנות לשנה הבאה הם זמן ראוי להתמודד עם כמה מבעיות היסוד של מערכת החינוך. בעיות שבעבר לא היו מנת חלקה של המערכת, כגון ציונים נמוכים במבחנים בינלאומיים או אלימות גואה. בעיות אלה נוצרו בעקבות שורת החלטות ותהליכים שהתקבלו בשנים האחרונות.

"כולם ילמדו בעיוני ו-"להשאיר בכיתה בכל מצב", היו הסיסמאות. האמת היא, שלא כולם יכולים במידה שווה. יש לאפשר לכל אחד לנסות, וחובה לתת שוויון הזדמנויות. אבל מי שאינו עומד בהישגים הנדרשים, הלימודיים וההתנהגותיים, צריך לעבור ללמוד במסגרות אחרות, שיתאימו לו וליכולתו, ושיקדמו ולא יתסכלו אותו. במקרים רבים, תלמידים שאינם מצליחים להגיע להישגים הנדרשים מפריעים למהלך הלימודים ופוגעים בכיתה כולה. השוויון צריך להיות בהזדמנויות והוא כמעט אף פעם אינו בתוצאות.

ילדים בעלי צרכים מיוחדים חייבים, לטובתם, ללמוד במסגרות המתאימות להם. במסגרות אלו לומדים מספר קטן ביותר של תלמידים בכל כיתה, המורים הוכשרו לעבודה זו במיוחד ותוכניות הלימודים תואמות את צרכיהם. שוב, בשם השוויון פגעו בילדים הנזקקים ובתלמידים ובמורים בכיתות הרגילות.

אין לימוד ללא מאמץ, ללא הקשבה ושינון. אין למידה ללא חזרה, ללא הבנת נוסחאות, עובדות ותאריכים. השינון, בעיקר של שירה ופרקי תנ"ך, נחוץ כדי להעשיר את השפה והמחשבה.

דלות שפה משקפת תרבות של עם. הנוער מדבר ב"כאילו", "כזה" "אחי"... השפה עילגת, רדודה ושטחית. עידוד הקריאה, כולל תמריצים, שינון ושיעורי תקשורת מילולית, יסייעו. יש להקדיש שעות לימוד ללימוד כתיבה ראויה (לא רק "גזור והדבק") ולתקשורת מילולית.

האווירה בבית הספר היא אווירת פינוק. אסור ללחוץ, אסור לדרוש, אסור להציב רף גבוה ויש להתייחס לתלמידים בכפפות של משי. לא. יש לדרוש השקעת מאמצים, זמן וכישרון. לא לוותר, להתמודד. בעיקר לא לפנק אלא גם לדרוש.

בכל העולם, וגם ביישובי הפריפריה בארץ, אחוז הדיסלקטים הוא כ- 5% בממוצע. בצפון תל-אביב מגיעים המספרים ל- 25%. ברור שמרבית האישורים נקנים בכסף, ולא משום שפרצה באזור מגיפת דיסלקציה או שרמת האבחון שם יוצאת דופן. פשוט מחפשים הקלות בלימודים ובבחינות. יש לתבוע מההורים להפסיק זאת ולתבוע מילדיהם (אלה שמסוגלים) לעמוד בהישגים הנדרשים. אולי הנתון הזה של מספר הדיסלקטים "יכול להסביר" את ההישגים הנמוכים בארץ.

בשם ערכים שגויים, חלה התדרדרות וההתנהגות בבית-הספר ומחוצה לו. בטעות סירסו את בתי-הספר באמצעי הענישה שלהם. יש להחזיר את האפשרות להוציא תלמיד מהכיתה, להשעות מבית-הספר ולהפסיק את לימודיו של תלמיד המפריע באופן רצוף, קשה ובוטה. צריך לתת גיבוי מוחלט לצוות בית-הספר בנושא זה, כי הם הנושאים באחריות למתרחש בכיתה.
משמעת אין פירושה פגיעה בזכויות. משמעת היא שמירה על זכויות האחרים, והיא ערך חשוב לחיים הבוגרים של התלמידים. הורים טועים כאשר הם נותנים גיבוי לילדיהם המפריעים והאלימים ומשתפים פעולה איתם.

בשם אותה אווירת זכויות ו"הילד במרכז", חוקקו את חוק "זכויות התלמיד". זכויות הן דבר ראוי וחשוב, אך חובה לצרף לחוק זה את חוק "חובות התלמיד". לא ייתכנו רק זכויות ללא חובות. חובה ללמוד, להשקיע, לא להפריע, לא לנהוג באלימות, לא לפגוע ברכוש. לא להשתמש בסמים, לא להשתכר, לכבד את צוות בית-הספר. יש זכויות גם לנפגעים, יש זכויות גם למורים וחובה להגן גם על אלה מפני תלמידים אלימים.

לאחר שנים רבות שבהם שכנעו אנשי המדעים המדויקים את אנשי מדעי הרוח והחברה, שהמתמטיקה היא שפה ויש הכרח ללמוד אותה, גם אם לעולם לא יעסקו בה התלמידים, יש להשתחרר מקביעה זאת. תלמידים רבים התקשו בעשרות השנים האחרונות להתמודד עם "השפה" הזו ונכשלו. הכישלון במתמטיקה מנע מרבים להתקבל וללמוד מקצועות שבהם אין כל צורך במקצוע זה.
יש לשנות את העניין מיידית. מתמטיקה ילמדו רק אלו החפצים ללמוד מקצועות הדורשים ידע נרחב במתמטיקה. האחרים ילמדו חשבון וסטטיסטיקה, הנדרשת מכל אדם משכיל הקורא מאמרים ונתונים במדעי הרוח ובאופן מובהק יותר במדעי החברה.

התיקונים שאני מציע אינם דורשים תקציבים, הכשרות מיוחדות או זמן רב להכנות. התיקונים דורשים קבלת החלטות מיידית. אינני מכיר אישית את שר החינוך ח"כ גדעון סער, אך אני מתרשם כי הוא מסוגל לכך. אני מכיר אישית שנים רבות את ד"ר שמשון שושני מנכ"ל המשרד, ואני יודע בוודאות שהוא מסוגל לעשות זאת

*פרופ' דב גולדברגר הוא הנשיא המרכז ללימודים אקדמיים ולשעבר המשנה למנכ"ל משרד החינוך