מדוכאים, ביזאריים, אבל מאחוריך

אין זה סוד שהבחירות לנשיאות ברוסיה נמצאות בכיסו של דימיטרי מדוודב, מועמד "רוסיה המאוחדת", מפלגתו של ולדימיר פוטין. בסקרים הוא זוכה למעל 60 אחוז מכלל הקולות- בערך שיעור הקולות שקיבלה המפלגה בבחירות לפרלמנט. כך שאין סיבה כל שהיא לצפות לסנסציה. ההצבעה ביום ראשון תהיה למעשה לפרוטוקול בלבד, בין אם בגלל הפופולריות העצומה של פוטין שזקף את ראשה של המעצמה הרוסית מחדש אחרי שנים ארוכות, ובין אם בגלל המלחמה הבלתי דמוקרטית בעליל של פוטין בכל גילויי התנגדות.

אבל למרות החזות שהיא מציגה בשנים האחרונות כלפי העולם, רוסיה היא אינה מדינה של אחידות דעות. במקום בו צמחה המהפכה הקומוניסטית יש עדיין אופוזיציה מגוונת ומעניינת, גם אם מושתקת. היא לא תצהל השבוע, אבל לא מומלץ לבטל את הנוכחות של גווניה השונים והמשונים מתחת לפני השטח.

פורמלית, לצד מדוודב רצים שלושה מועמדים רשמיים. מועמד המפלגה הדמוקרטית הרוסית הוא אנדריי בוגדנוב. זוהי מפלגה זעירה, עם אג'נדה ליברלית בלתי ברורה. בעבר היא ביקשה לקיים משאל עם על הצטרפות לאיחוד האירופי. יש הטוענים שזו למעשה מפלגה וירטואלית שכל תכליתה להחליש את האופוזיציה, ושלמעשה היא מפלגת בת של "רוסיה המאוחדת".

עוד מפלגה קיצונית שמריצה מועמד היא המפלגה הליברלית-דמוקרטית. ולדימיר ז'ירינובסקי, הפוליטיקאי הגזען והאלים שמשמש כסגן יושב ראש הפלרלמנט הרוסי, הוא מנהיגה וייצוגה בבחירות.

גנאדי זיוגנוב הוא המועמד מטעם המפלגה הקומוניסטית הרוסית. הוא עומד בראשה מאז שנת 93' ולמעשה אסף את שבריה בתקופה שאחרי התפוררות ברית המועצות. זיוגנוב נודע כמתחרהו העיקרי של ילצין בשנות התשעים, והיה לא רחוק מניצחון בבחירות ב- 96'. פוטין, עם זאת, השאיר אותו הרחק מאחור בשנת 2000. בבחירות הבאות, ב-2004, הוא לא התמודד כלל. גם הפעם זיוגנוב מאיים לפרוש משום שלטענתו "אין סיכוי שהבחירות יהיו הוגנות". דימיטרי מדוודב, המוביל בסקרים, סירב לערוך עימות טלוויזיוני עם זיוגנוב מאחר ולדבריו "אינו יריב ראוי".

אלא שאלו רק המועמדים הרשמיים, או שמא "המורשים". ועדת הבחירות המרכזית של רוסיה פסלה כמה וכמה אחרים, בהם דמויות מוכרות ובכירות בפוליטיקה הרוסית. מיכאיל קסיאנוב היה ראש ממשלה בעבר. הוא הציג את מועמדותו כנציג "האיחוד הדמוקרטי העממי של רוסיה". בתחילה התקבלה מועמדותו, אולם מאוחר יותר נפסלה על סמך הטענה שרבות מהחתימות שאסף מזויפות.

המפורסם מבין הרצים שנפסלו הוא גרי קספרוב, ראש "החזית האזרחית המאוחדת": מפלגה ליברלית בהשקפותיה שמצהירה כי כוונתה העיקרית היא לאפשר את הוגנות הבחירות ברוסיה. קספרוב, גאון שחמט ואלוף עולם לשעבר, הינו מתנגד חריף לפוטין, ובשנתיים האחרונות קרא להדחתו בגלל פעולותיו האנטי-דמוקרטיות. קספרוב התכוון לרוץ כנציג "רוסיה האחרת", ארגון גג של מפלגות אופוזיציה שהמאחד ביניהן הוא ההתנגדות לפוטין. ב"רוסיה האחרת" מאוגדים גופים הפועלים למען זכויות אדם, מפלגות שמאל קיצוני כמו "הנוער האדום" והצבעונית, ואולי המשונה מכולן, "המפלגה הבולשביקית הלאומית" של אדוארד לימונוב.

המפלגה של לימונוב היא הוכחה שלא נס ליחה של רוסיה בשילובים פוליטיים ביזאריים. לימונוב עצמו הוא מן הדמויות הססגוניות בתבל, לא רק בזכות הרזומה הפוליטי. בראשית שנות השבעים החל לימונוב קריירה ספרותית, אבל כתביו היו קיצוניים ואוונגרדיים מדי לטעמו של השלטון הסובייטי. הוא גורש מרוסיה והגיע בשנת '74, בהזמנת חברים יהודים, לארצות הברית. שם התחבר לחוגי שמאל טרוצקיסטי, חולל שערוריות זוטא וגם כתב את ספרו המפורסם ביותר, שתורגם לעברית והתפרסם בספריית פועלים, "זה אני, אדיצ'קה".

היה זה ספר אוטוביוגרפי, רווי אלכוהול, מין ואלימות שהפך את לימונוב למתחרה על תואר בכיר הסופרים הרוסים הגולים. בתרגום לגרמנית נקרא ספרו "Fuck off America" ואילו בצרפתית אפשר לתרגם את השם ל: "המשורר הרוסי מעדיף כושים גדולים". (באחת מפסגות הספר, לימונוב, שננטש על ידי אשתו, מוצא ניחומים בזרועותיו של הומלס שחור בחדר מדרגות).

לימונוב עבר מארה"ב לצרפת ומשם, אחר התפוררות ברית המועצות, חזר לרוסיה והחל בפעילות פוליטית. הוא הקים את המפלגה הבולשביקית הלאומית, שהשקפותיה הן שילוב של שמאל ולאומנות רוסית. בשנות התשעים התקרב לחוגי השלטון הסרבים רק משום שנהנה, לדבריו, ללכת למסיבות עם הרודן סלובודן מילושביץ. ברוסיה נאסר מספר פעמים בהאשמה של רכישת נשק בדרכים לא חוקיות, השתלטות על כנסייה ואיום לפוצץ אותה, ולאחרונה בשל ארגון של עצרת אופוזיציה ללא אישור.

מול פוטין, או בשמו העדכני דימיטרי מדוודב, עומדים אם כן כמה וכמה גורמים אופוזיציונים, שגם אם כוחם אינו רב, הם נחושים ועקביים. בניגוד לסברה הנפוצה, פוטין לא חיסל את כולם ועל מפלגת השלטון יהיה להוסיף ולהשקיע מאמצים כדי להחזיק תחת שלטונה הבוטח במדינת הענק. היא כמובן לא תבחל באמצעים. האופן בו מנעה "רוסיה המאוחדת" את מועמדותו של קספרוב מהתמודדות מחר היא מופת של ציניות: על פי החוק הרוסי, על מועמד לקיים כנס בחירות שבו מכריזה מפלגתו על נציגה. "רוסיה האחרת" לא הצליחה לקיים כנס כזה, משום שלא היה אולם שהסכים לארח אותה, בלחץ השלטונות.

קספרוב, ה"איום" העיקרי, נשאר מחוץ לתמונה הפעם, אבל התמיכה בו ובמפלגות אחרות, רוחשת מתחת לפני השטח. היא אולי לא תשתקף בבחירות הנוכחיות, אבל מדוודב, פוטין ושאר אנשי השררה ברוסיה יוסיפו להזדקק לפעולות השתקה בלתי דמוקרטיות גם בקדנציה הנוכחית, אם ירצו לשמור על רוב מוחלט ושלטון ללא מצרים.