מי מפחד משביתה ארוכה?

התעוררתם הבוקר עם תחושה של דז'ה-וו? השביתה של ארגון המורים היא המשך ישיר לשביתה הקודמת, שהייתה בסך הכל לפני חצי שנה. השביתה הקודמת נפסקה לאחר שבית המשפט התערב וחייב את המורים לאפשר לתלמידי התיכונים לגשת לבחינות הבגרות שלהם. גם אז, כמו עכשיו, המורים הבטיחו "מאבק ארוך" ואיימו לשתק את מערכת החינוך למשך חודשים. אלא שהפעם הצטרפו גם משרדי הממשלה לגל ההפחדות. משרד האוצר ומשרד החינוך הודיעו שהם נערכים ל"שביתה ארוכה וממושכת". איך בדיוק נערכים? מפנים תקציבים נוספים למתנ"סים ולטלוויזיה החינוכית. חבל שצריך שביתת מורים בשביל לנקוט בצעדים הללו.

האם שביתה שנמשכת חודשים היא בכלל תסריט אפשרי? התשובה חיובית, ויש אפילו תקדים: בשנת 1994 השביתו המורים את המערכת למשך מספר חודשים, מה שגרם למשרד החינוך לקצץ באכזריות את ימי החופש הגדול כדי לאפשר לתלמידים להשלים את חומר הלימוד ולמורים להציל את מצבם הכלכלי. אבל לא בטוח שגם הפעם צפויה הפוגה כל כך ארוכה בלימודים. הדיבורים על "שביתה ארוכה ומתישה" מריחים כמו ספין לא מוצלח. המורים רוצים ליצור תחושה של דחיפות, ואילו משרד האוצר רוצה לשדר למורים: אנחנו מוכנים לקרב, ולא מתכוונים לוותר.

בפועל, לרן ארז אין את היכולת לגרום לפאניקה אמיתית: בניגוד לשביתה הקודמת, השביתה הנוכחית לא מתקיימת סמוך למועדי הבגרויות. ולמרבה הצער, בחינות הבגרות הן שנמצאות בראש סדר העדיפויות של התלמידים וההורים בישראל, ולא הלימודים עצמם. כל עוד השביתה לא פוגעת באופן ישיר בציוני הבגרות של הילדים – לאף אחד לא מפריעה העובדה שתלמידי התיכונים נשארים בבית. שביתה של ארגון המורים העל יסודיים אינה יוצרת מטרד אמיתי, בניגוד לשביתה של הסתדרות המורים – שכוללת הרבה יותר מורים (בשיעור של פי שניים) ואחראית על מערכת החינוך היסודית. תלמידי כיתה א' לא יכולים להישאר בבית בלי ההורים, שמפסידים ימי עבודה; תלמידי כיתה י"א, לעומת זאת, מייחלים לבלות בלי השגחה של מבוגר, כך ששביתה של ארגון המורים מסבה נזקים פחות חמורים למשק.

דווקא מפני ששביתה של הסתדרות המורים מערערת את היציבות במדינה הרבה יותר משביתה של הארגון, יולי תמיר יכולה להיות רגועה. בחודש יוני השנה היא הציגה לציבור את ההישג המשמעותי היחיד שלה עד כה כשרת חינוך: הסכם עבודה חדש עם הסתדרות המורים, שכולל העלאה בשכר, לצד שיפור נהלי העבודה שלהם (יותר שעות עבודה, שימוש בשעון נוכחות בבתי הספר). המטרה העיקרית שלה היא להגיע להסכם דומה עם ארגון המורים העל יסודיים.

גם רן ארז, למרות הרטוריקה המיליטנטית והבטחות המאבק, יהיה חייב לקבל חלק מהתנאים של משרד האוצר. תמיר ואנשיה יעמדו בפני מבוכה אדירה אם דווקא ארגון המורים, שמשבית את הלימודים ומסתכסך עם משרד החינוך, ישיג בסופו של יום הסכם שכר טוב יותר מזה שהשיגה הסתדרות המורים בדרכי נועם. בחודש יוני אמר יוסי וסרמן, שעומד בראש הסתדרות המורים, כי הציע לרן ארז ללכת יחדיו למשא ומתן, בגלל ש"בשביתות לא משיגים כלום". ארז דחה את הרעיון. מי מבין השניים צדק? בקרוב נדע.