דעה: האלוף גלנט - או צל"ש או טר"ש

בשקט וללא מערך יחסי ציבור מנהל אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, את אחד המבצעים המסקרנים והמורכבים של צה"ל בשנים האחרונות. לראשונה מאז טראומת לבנון, ובתוך צבא הלום קרב שעדיין מלקק את פצעיו המסרבים להגליד, מתרחשת מערכה מלחמתית אמיתית בה מורים על גיוס מילואים, והכוחות מתכוננים לפלישה לעזה. אין זה דבר של מה בכך להעז ולהוביל, את מה שאמור להפוך לתיקון הגדול של צה"ל, מאז חזרו החיילים, מוכים ונרדפים, לשטח ישראל בקיץ 2006.

יותר מכל דבר ואיש אחר, על מבצע "עופרת יצוקה" חתום גלנט, שדחף למהלך וגם מוביל אותו, בידיעה ברורה שכשלון ירחיק ממנו את תפקיד הרמטכ"ל. לוחם השייטת שעשה דרך ארוכה ותקדימית מטבילות הבוקר בחוף עתלית ועד השתלבות מוצלחת בכוחות הירוקים יודע, שהשקט ממנו הוא נהנה ביממה האחרונה הוא שקט רגעי וחולף. שקט שמאפשר לנהל מלחמה כבר 48 שעות בלי לחצים תקשורתיים חיצוניים, מתרחש רק כי כולם ממתינים. הפוליטיקאים, העיתונאים ובמיוחד הקולגות במטה הכללי, מחכים לראות האם להניף את גלנט על כפיים או למשוח אותו בזפת ולגלגל בנוצות.

גלנט, שלמד דבר או שניים באכזריות פוליטית כששירת כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון, מהמר על עתידו הצבאי. בצה"ל של היום זה כלל לא מובן מאליו שקצינים בכירים מקבלים אחריות ולוקחים סיכון אישי בהחלטות צבאיות בעלות השפעה לאומית. אבל גלנט, כמו אולי אחרים, מעדיפים כן לעשות ואולי גם לטעות, במקום לחשוב על רק על ועדות חקירה. זוהי הטרגדיה של גנרלים בצבא שמודד אותך על פי תוצאה ולא על פי תהליך, ושאינו זוכר מה תפקידו האמיתי אחרי עשרות שנים של שיטור במחנות פליטים.

מוקדם עדיין לדעת האם מבצע "עופרת יצוקה" יוכתר בהצלחה או יירשם ככישלון נוסף. בעידן בו הרמטכ"ל שותק והפוליטיקאים, ראש הממשלה ושר הביטחון בראשם, מנמיכים ציפיות, יואב גלנט הוא הגנרל הבודד בחזית הקרב. לכולם נוח שהפוקוס הוא על קצין אחד, סמוק לחיים, שמחופר עמוק בבור פיקוד הדרום בבאר שבע. יצליח, וכולם יעוטו על הצל"ש. אם יכשל, דרכו החוצה עם ישבן אדום מבעיטות תהיה קצרה וכואבת.