דב שילנסקי, יושב ראש הכנסת ה-12, הלך הבוקר (חמישי) לעולמו בגיל 86. הוא מת בבית החולים איכילוב בתל אביב מדום לב, והותיר אחריו שני ילדים. שילנסקי, ששכל את בנו בפעילות מבצעית בלבנון בשנת 1974, יובא מחר ב-10:45 למנוחות בבית העלמין בקריית שאול בחלקת "הורים שכולים".
שילנסקי היה חבר כנסת מטעם הליכוד, החל מהכנסת התשיעית ועד לכנסת ה-13. בתקופה זו כיהן גם כסגן שר במשרד ראש הממשלה, בממשלות בגין ושמיר. במסגרת פעילותו הפרלמנטרית כיהן שילנסקי כיו"ר הכנסת ה-12 וכן כסן יו"ר הכנסת ה-13. הוא היה חבר בוועדת הכנסת ובוועדת חוקה, חוק ומשפט.
בתקופת השואה היה שילנסקי חבר במחתרת גטו שאוולי שבליטא וכן היה מפקד האצ"ל ברומניה ובגרמניה. ב-1948 עלה ארצה בספינה "אלטלנה". במלחמת העצמאות שירת כקצין קרבי ולאחר מכן שירת במילואים במלחמות ישראל.
בחמישה באוקטובר 1952 נעצר שילנסקי בבניין הקריה בתל אביב כשבתיקו מטען חבלה. הוא הואשם כי היה חבר במחתרת שהתכוונה לפעול נגד הסכם השילומים ונידון ל-21 חודשי מאסר. בתקופת מאסרו כתב את הספר "בכלא עברי מיומנו של אסיר פוליטי".
"היה 'מענטש'"
יו"ר הכנסת לשעבר שבח וייס התייחס למותו של קודמו בתפקיד, שילנסקי. וייס אמר כי "היה לנו קשר עמוק גם מחוץ לכנסת, היינו מאוד קשורים מחוויית השואה. בעצם היינו שנינו ניצולי שואה שהגיעו לתפקידים הבכירים ביותר במדינה אחד אחרי השני".
עוד אמר וייס כי "דב היה איש ליכוד, וכל הנושא הזה של ניגודי השקפות עבר לידינו. לנו היה קשר אחר לגמרי. דב היה 'מענטש'. כל הזמן עזר לאנשים: בתי כנסת, משפחות, ניצולי שואה. הוא היה איש נשמה, והסתיר מכולנו שהוא לא מרגיש טוב. אהבתי אותו אהבה גדולה, את אהבת האדם שלו. יש כאלה שאוהבים את העם. דב שילנסקי אהב כל אדם".
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הביע צער עמוק על לכתו של שילנסקי. לדבריו, "עם ישראל איבד את אחד האנשים המסורים, המעולים והזכים במנהיגיו. שילנסקי היה ממייסדי התנועה הלאומית ששרד את תופת השואה והקדיש את חייו להבטחת קוממיות עם ישראל בארצו. בכל תפקידיו, ובראשם תפקיד יו"ר הכנסת, הוא נתן ביטוי לטוהר נפשו ולמחויבותו המוחלטת לעם היהודי, לזכרון השואה, לציונות, לארץ ישראל ולערכי המוסר של האדם. העם כולו מרכין ראשו בהבעת כבוד והערכה עמוקה על פועלו ואישיותו. סיפור חייו הוא סיפור עמנו".
גם יו"ר הכנסת הנוכחית ראובן ריבלין ספד לשילנסקי ואמר כי "שילנסקי היה איש תקיף בדעתו, אך נעים הליכות עם הבריות. ניצול שואה וממפקדי אלטלנה, שלחם למען עמו וארצו, תרם רבות לדמוקרטיה בישראל ולתרבות הוויכוח בה. על פניו היה חיוך מתמיד על אף תלאות חייו - באיימי השואה ואובדן בנו במערכות ישראל. שילנסקי ייזכר כסלע איתן וסמל לאמונה בצדקת הדרך".
שר החינוך גדעון סער הביע צער על פטירת שילנסקי ואמר כי "הוא היה אדם יקר, יהודי וציוני גאה, טוטאלי באהבה ובמסירות לעם ישראל ולארץ ישראל - שיקדו בלבו. הוא היה מחויב להנחלת זכרון השואה, מסור לכלל, רגיש לעוני ולמצוקה. כל חייו הוא היה בתפקיד, גם בשנים שבהם לא נשא בתפקיד רישמי".
השר לשעבר משה ארנס ספד לשילנסקי ואמר כי הוא "מסמל את ההיסטוריה של העם היהודי במאה האחרונה. הוא ניצול שואה ,ממארגני המרד בגטו שאוולי ואדם שחווה את מחנות הריכוז על בשרו, חבר תנועת בית"ר וחבר במחתרת האצ"ל.
דב עלה באלטלנה ולמרות קבלת הפנים ישר בחר להתגייס לצה"ל ולעזור בהתווית גבולות המדינה החדשה. הוא היה נאמן לעקרונותיו ונאמן למנהיגיו. בימים אלו רואים פוליטיקאים עוברים ממסגרת למסגרת וממפלגה למפלגה הוא יכול לשמש דוגמא להשתתפות ישרה ועקבית בחיים הפוליטים. היינו חברים טובים ומסלול חיינו היה חופף-היינו בתנועה ביחד, יחד באצ"ל ויחד בליכוד".