בן 46 אנס את בתו הקטינה בשנתה ובמקלחת

ביהמ"ש המחוזי בחיפה הרשיע היום (שני) תושב אזור הצפון בן 46 בעבירות מין שביצע בבתו הבכורה, כיום בת 16, למרות התנגדותה ותחנוניה. מדובר בעבירות של אונס, ניסיון אונס, מעשה סדום וניסיון למעשה סדום, מעשים מגונים, איומים והדחה בחקירה. הפרשה אירעה בחודש יולי אשתקד.

המעשים בהם הורשע האב בוצעו בחדרה של בתו, בסלון הבית, במקלחת בעת שהתרחצה, ובחדרו של האב. לעיתים, העיר האב את בתו משנתה, תוך כפיה לבצע בו מין אוראלי, אינוסה בכוח וביצוע מעשי סדום בעת שהיא ממררת בבכי, מתנגדת ואומרת לו כי מעשיו מכאיבים לה. האב לא נענה לתחנונים ובתגובה איים על בתו.

כמו כן, נטען כי בהזדמנויות שונות במהלך ארבע השנים האחרונות, נהג האב להכות את הבת ובאחד המקרים אף היכה אותה עם כבל חשמל. כתוצאה מכך, היא נחבלה ברגלה השמאלית ונותר סימן בגופה.

הפרשה נחשפה רק בחודש ינואר השנה, כאשר הבת סיפרה בבכי לאחותה על המעשים. בעקבות השיחה, החליטה הבת לשתף גם את המחנכת של בבית הספר, שיחד עם רכזת השכבה דובבו אותה ועירבו אף את העובדת הסוציאלית ופקידת הסעד בביה"ס. זו פנתה יחד עמה למשטרה, שם נחקרה על ידי חוקרת עבירות מין במשפחה.

למרות העדויות המצמררות, האב כפר בכל האישומים נגדו. לטענתו, אף פעם לא שכב עם בתו, לא נגע בה ולא היכה אותה. היא, לדבריו, ילדה עדינה, אשר בוכה בקלות, ואין לו הסבר מדוע היא מעלילה עליו את הדברים, אם כי אפשר שהיא עושה זאת כנקמה על עזיבת האם את הבית, או אולי בגלל רצונה לעזוב את הבית ולחזור אל האם. הסבר נוסף של האב לתלונת בתו היה המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה המשפחה, בתקופה שלפני התפוצצות הפרשה.

הרכב השופטים בראשות אב בית הדין, שמואל ברלינר, והשופטים רון סוקול ותמר שרון-נתנאל ציין כי התרשמותו הישירה והבלתי אמצעית מן המתלוננת היא כי יש לתת אמון מלא בעדותה וכי היא מהימנה ואמינה בעיניו. "לא קל היה לחלץ ממנה את הפרטים ולהביאה לתאר את אשר עבר עליה. טון הדיבור, הבעת הרגשות, שפת הגוף, השינויים במגוון העור ובמרקם הפנים, הבכי, ועוד, שעה שהיא נדרשה לחזור ולתאר את שעבר עליה, מדברים בעד עצמם, משקפים את הטראומה הקשה שחוותה ומעידים כי דברי אמת בפיה", כתבו השופטים.

"המתלוננת הינה צעירה ביותר, ללא ניסיון מיני קודם, ואך טבעי הוא כי היתה נבוכה לספר על אירועים אינטימיים", הוסיפו השופטים, "תגובותיה לא היו תגובות של מי שהכינה סיפור מפליל, אלא העידו על מבוכה, על התלבטות ואולי גם על נטילת אשמה וכל אלו מקרינים אמינות".

עוד ציינו השופטים כי המצב הנפשי הקשה של המתלוננת, שתואר על ידי העדים, אינו יכול להיות אלא תוצאת העבירות שנעברו כלפיה על ידי אביה, וכי זו ראיה עצמאית המהווה אף היא חיזוק לעדותה.

ביחס לאב, ציינו השופטים, כי עדותו הותירה רושם בלתי אמין ואין לתת בה אמון. בין היתר, ציינו כי תגובתו בעימות בינו לבין המתלוננת אינה מוסיפה לו אמינות. באותו עימות הוא לא הכחיש כי עשה בה את המעשים המיניים האסורים, אלא רק ביקש לדעת היכן היא נמצאת וכן כי תחזור הביתה.