(צילום: שי מכלוף, רויטרס, עריכת וידיאו: גדי וינסטוק, קריינות: אביב אברמוביץ')
אחרי שעמלו במהלך היום הרביעי של השריפות על כיבוי מוקדי הבעירה, העבירו כבאי רמת גן, קריית שמונה וכבאי התעשייה האווירית את הלילה האחרון (שני), בשטח, סמוך ליישוב עין חוד, משקיפים על יערות הכרמל ובעיקר מקווים שהאש לא תבער בשנית. הם שומעים את התשבוחות על פעילותם, אבל בטוחים שהפיכתם לאהובי האומה היא זמנית בלבד. "ההבדל היחידי שאני מרגיש בימים אלה הוא שפעם, אם נסעתי עם סירנה - אף רכב לא פינה לכבאית שלי את הדרך בכביש", אומר יורם כהן, כבאי מקריית שמונה, "היום שמתי לב שאנשים הבחינו בי כשביקשתי מהם שיפנו את הדרך. אני לא מאמין שזה יישאר עוד הרבה זמן".
בפועל הכבאים זועמים ובעיקר מתוסכלים. הם שומעים את הצהרות הממשלה על תמיכה תקציבית משמעותית, על טייסות כיבוי שעתידות לקום, אבל הם כבר שמעו הכל. "עד היום היינו שקופים בעיני הציבור ובעיני הממשלה", מספר עדי דוד מתחנת הכיבוי ברמת גן, "תמיד צעקנו שאין לנו ציוד, שאין לנו כח אדם אבל אף אחד לא התייחס. אנחנו לא רוצים שיראו אותנו כגיבורים, כי גיבורים יש רק בסיפורים של חנוכה. אנחנו רק מבקשים שיקשיבו לנו".
דורון מלול מתחנת הכיבוי בגליל העליון כבר יודע איך זה ייגמר. "עכשיו כולם אוהבים אותנו, אבל תוך שבוע יהיה אירוע גדול אחר במדינה והכל יחזור לקדמותו". בינתיים, נקודות האש הבודדות הסמוכות לניר עציון כבר דועכות, ומלול כבר מסתכל קדימה, בייאוש. "הכתובות ממשיכות להיות על הקיר", הוא אומר, "אני כבר אומר לך שזה רק עניין של זמן עד לאסון הבא, כי האירוע הזה הוא יום הכיפורים של העורף, ואם לא תקום כאן ועדת אגרנט חדשה שתבדוק את מה שקורה כאן, המציאות האכזרית תגיע לדלת של כל אזרח במדינה. לצערי הרב, ישכחו אותנו. אנחנו נמשיך להיות הילדים החורגים של כוחות הביטחון, ישכחו אותנו ואחרי האסון כולם ישאלו איפה היינו".
אחד הכבאים ששמע את הדברים התפרץ לדבריו של מלול . "הכבאים מקבלים כמה ימים של תהילה, וזהו. אם אחמדינג'אד ונסראללה מתכננים עכשיו משהו, הם רואים מה שאנחנו יודעים, שהמדינה לא ערוכה לכלום".