הכרמל משמש תפאורה להרבה מחוויות ילדותי. זכורה לי במיוחד פעולה מסוימת בתנועת הנוער של הקיבוץ. המדריך יאיר לקח אותנו לצעוד על מורדות הכרמל בשורה כשהוא הולך אחרון והחניך הראשון הוליך את כולם לאן שרצה. מדי כמה דקות, נגע יאיר המדריך בשקט בחניך האחרון וביקש ממנו להישאר מאחור ולחפש את דרכו למחצבה. כך, בתוך השחור והירוק של הכרמל, התפזרנו בודדים בפחד גדול, אך הכרמל לא אכזב: כולנו הגענו בבטחה.
גדלתי למרגלות הר הכרמל, אני מכיר אותו היטב כבר שנים רבות, ויש לי בו ביטחון. הכרמל, מבחינתי, הוא כמו מבצר נצחי: אני מאמין שבסופו של דבר הכוח העצום של הטבע שמצוי בו ינצח ויחזיר לקדמותו את הטבע היפה עליו הקפדתי לכתוב בשיריי. כמי שגדל בין העצים והפרחים, הנחשים המכישים והעקרבים העוקצים, השועלים ושאר בעלי החיים, האמנתי תמיד ביציבות הראשונית של הטבע. השריפות בחמש עשרה שנים האחרונות עדיין לא הוכיחו לי אחרת, כי כל שריפה אמנם נראית רע יותר מקודמתה, אך תמיד הטבע והירוק גובר על ההרס.
אני חש עצב גדול על השרפה המשתוללת בימים אלה, ההרס האיום של היישובים והנוף, ועל מותם הנוראי של הצוערים בתאונת האוטובוס. אך יש גם צד שני: האמונה שלי בחוסנו וכוחו האדיר של הטבע מתחזקת. כפי שאני מנסה להמחיש בשיריי, לטבע יש כוח אדיר, והוא יביא את הכרמל להתאוששות.
נופי ילדותי עוד יחזרו
במהלך השנים כתבתי שירים רבים על ההר. היום, כשהתעדכנתי באירועים, הצלחתי לחשוב רק על אחד, שממחיש את החסר הגדול, "הנשרים". הוא שייך לשירים שכתבתי בבגרותי על ההשפעה של הנוף על החיים שלי כי הטבע הוא הסמל לחיים:
בצוקים הגבוהים שבמעלה הוואדי
במקום שכמעט לא רואים,
שם קיני הנשרים שלנו
משם הם היו ממריאים.
הנשרים הגדולים של ימי ילדותנו
ציידים עלובים הרגו את כולם
אם תישא את עיניך היום לשמיים
אתה לא תראה אותם.
מה שנשאר זה חוגלות מדדות
ויונים שמנות על חוטי החשמל
אבל במרומים, בכיפת הרקיע,
כבר אין ציפורים בכלל.
הנשרים הגדולים הם תמיד מטרה
למי שפוחד מן הצל
למי שפוחד להרים את עיניו
למי שנולד זוחל.
אם תטפס במעלה הוואדי
תמצא עוד היום סימנים
מה שתראה זה ארובות בסלע
וכמה נוצות וחירבונים.
מי שהרג את הנשרים שלנו
עוד הולך עם רובה ביד
ואם תנסה רק לפרוש כנפיים
הוא יכוון אליך מיד.
אך בני, אל תהסס, אם תרגיש שאתה נשר
עוף אל מעל לעננים
כי בלעדיך יישאר העולם בזבל
עם כמה נוצות וחירבונים.
זה השיר שממחיש את ההרגשה שלי: הכרמל הוא לא רק נוף ילדותי, אלא מסמל את המשכיות החיים והאהבה לטבע.
השריפה היא מכה קשה אבל בתהליך ארוך היא מחזקת את היער, כך תמיד אמרו לנו אחרי כל שריפה: החורש הים תיכוני - הכולל חרובים, עצי אלה ואלונים - מחדש את עצמו. רק האורנים שנטעה יד אדם מתקשים להתחזק. המכה היא קשה אבל הכרמל יצא מחוזק ממנה. אני קשור בכל נשמתי למקום הזה. אנשים שחשובים לי עוד גרים למרגלותיו של ההר ואת נופי ילדותי לעולם לא אשכח. אני מאמין שהם יחזרו.